טרגדיה
הכותרת נלקחה באכזריות וברוטליות ממנה
 
טוב, הפוסט שלנו היום הוא באמת עצוב, לא מומלץ לאנשים רגישים, מזדהים בקלות ובעלי נטיה לבכות במקום אחרים.
 
השבוע התחיל מצוין: עברתי טסט,
(למעוניינים בפרטים-עשיתי טסט עם מוזיקה בפול ווליום, הטסטר נתן לי ללחוץ על הגז חופשי בכביש ריק ואפילו לא בחן אותי על חניות. היה חלק.)
ביום ראשון הגעתי לחיפה, כרגיל, ובערב הודיעו לנו שביום למחרת אנחנו עוברים לבסיס שנשרת בו כדי לעבור מבחן מעשי על תא בטייס ונשהה שם כל השבוע.
כולנו שמחנו להסתלק מטכני חיפה המזורגג ולהגיע לבסיס ח"א עם תנאים מעולים ואויר צח על הבוקר.
אז בהתחלה באמת היה נחמד. היה המון זמן פנוי שהיה אפשר לשבת בשק"ם, לשחק סנוקר, לראות טלוויזיה וכו', ממש נופש!
אבל בהמשך כל העסק הורגש כבזבוז זמן. בקלות יכולנו לקבל תדריך במשך שעתיים, להבחן כולנו ביום אחד ולהשתחרר הביתה, אבל זה נמרח ונמרח ורק יום חמישי בחנו את כולם...
יום רביעי אמרו לנו להגיע לטקס שכל הבסיס היה נוכח בו, אבל אנחנו קולקטיבית החלטנו לא להגיע.
אז במקום לשבת בטקס ישבנו אני, לילך ועוד בחור מהקורס ליד מגורי הבנים.
כלומר הם ישבו ואני שכבתי על השולחן כשתיק הצד היקר שלי משמש בתור כרית.
לאחר זמן מה כבר כמעט נרדמנו על אותו שולחן והחלטנו להתפזר לחדרים וללכת לישון.
נכנסתי לשנייה למגורי הבנים לשתות מהקולר והתחלתי להתקדם לכיוון המגורים, לילך כבר הייתה הרבה לפניי.
ברגע שהגעתי למגורים הבנתי שמשהו חסר: התיק!!!
באותה שנייה קפצתי במדרגות ורצתי בספרינט למגורי הבנים (נכון שאני בד"כ אדישה, אבל אם אני כבר רצה אז מדובר בספרינט רציני!)
הגעתי תוך פחות מחצי דקה, ומה ראיתי על השולחן? כלום!!!
התחלתי לחפש את התיק שלי בסביבה, למרות שכבר הבנתי במה מדובר-הוא נגנב
ועכשיו, תבינו את הסיבה לכותרת הפוסט:
תכולת התיק-
*חוגר
*משקפי ראייה-1050 ש"ח
*אמפי3- 500 ש"ח, פלייליסט איכותי ומושקע במיוחד.
*ארנק+ויזה+כרטיס קופ"ח+אוסף כרטיסי הרכבת שלי+תמונות של חברים+100 ש"ח (שחסכתי כל השבוע לקניות בסופר פארם)
*איירוויבס דובדבן+לובלו+שפתון דובדבן חדש ומדליק (עזבו שווי, מדובר בהתמכרויות רציניות!)
*3 סוללות נטענות
*מחזיק מפתחות זוהר בחושך עם ג'וק מת בתוכו (הזכרון האחרון מהאקס שלי)
*נייר טואלט ומגבונים לחים (צריך לעשות פיפי בבסיס... )
אם זה לא מספיק נורא, התיק בכלל היה של אחותי.
 
אין כ"כ מה לעשות עם זה, אבל התקשרתי למפקד ואח"כ גם הרמתי את כל המפקדים הבכירים.
הם שלחו מיילים לכל המחלקות ותלינו מודעות ברחבי הבסיס.
אני מאמינה שזה די אבוד,אבל אין מה להפסיד.
חוץ מזה, נראה שהם פתחו ממש חקירה, כי המפקד שלי התקשר אליי 20 פעם כדי לוודא עוד ועוד פרטים כמו תכולת התיק, צבע, גודל, שווי...
 
ואם זה לא מספיק מבאס ליום אחד, אז גם לא הגעתי הביתה מוקדם כפי שציפיתי.
במקום לתת לי בונוס שהפצצתי במבחן על תא הטייס ולשחרר אותי מוקדם יותר, נתנו לי ללמד שני חבר'ה שנכשלו  
 
הגעתי למסקנה שתמיד יהיה איזון בחיים.
אז אולי שבוע הבא אני אזכה בלוטו?
 
ובינתיים, מחר  מצפה לי מסע קניות כדי להשלים קצת ממה שנגנב.
אוהבת ומתגעגעת לכולכם,
אניגמה כהן.
(שעם המזל הנאחס שלי עוד יתכבה לי המחשב בדיוק עכשיו כי אחותי לא טרחה לתקן אותו...)
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 19/10/2006 22:26, בקטגוריות ימים הזויים בחיי, צבא
47 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אניגמה ב-4/11/2006 15:29

---