אז, אתם באים לפה הרבה?

כי אני כבר לא כ"כ...

האמת שבזמן האחרון אני משתמשת במשפטי פתיחה בכל הזדמנות אפשרית ולאנשים כבר נמאס והם רוצים שאני אחדש.

למישהו יש משפטי פתיחה מקוריים?

 

הייתה לי תחושה שזה יגיע, והנה זה כבר פה-השגרה.

לשגרה יש תופעות לוואי חמורות: שעמום, חוסר אנרגיה, מחלת כרוניות וכד'.

ככה שלאט לאט כבר לא נשאר לי מה לכתוב.

כל שבוע אותו דבר: עד יום חמישי בבסיס, קמים ב-5 בבוקר,עושים מסדרים, לומדים...

אפילו הציונים שלי אותו דבר-84 (שזה דווקא אחלה, הלוואי שככה היו כל הציונים שלי בביצפר).

מה שמוזר לי זה שאוראל, חברי הטוב הוא המצטיין של הקורס.

בתקופת הביצפר הוא היה מבריז כל היום ולא עושה כלום, אפילו אין לו בגרות.

מצד שני זה די הגיוני, בקורסים אין כ"כ מה לעשות חוץ מלימודים-אז יושבים ולומדים!

ואוראל דווקא ממש מתעניין במה שאחנו לומדים.

לפני הקורסים הייתי בטוחה שאנחנו הולכים לסבול פה ולזיין את המערכת, אבל בסופו של דבר לא ממש רע לי ואין רצון למרוד.

(להביא קומקום לחדר למרות שאסור לא נחשב למרד!)

 

כנראה שהזדקנתי

נכון שאני לא צדיקה ואם יקרה משהו שממש לא יהיה לרוחי, אני לא אהסס לעשות בלאגן רציני, אבל אני לא עושה פיל מכל זבוב.

אז יצא לי לעשות שמירות מ-8 עד 10 בבוקר והיה שכונה, אבל שבוע הבא אני צריכה לעשות שמירות באמצע הלילה ואין מצב שאני אקום בשביל זה.

בקיצור, כבר בא לי לסיים את הקורס, למרות שהחבר'ה ממש סבבה, אני אתגעגע לאלה שלא יהיו איתי בבסיס.

 

לעומת השעמום של הקורסים, נחמד לי בסופ"שים.

לפעמים אפילו יש קטעים הזויים:

אתמול נסעתי בקו ת"א-ראשל"צ ומסתבר שכל הנהגים של הקו הזה טסו לחופשה בחו"ל.

 

לא מספיק שהאוטובוס איחר בחצי שעה, הנהג בכלל לא ידע את המסלול!

הביאו אותו מחדרה או משהו כזה...

מזל שהוא היה נחמד ומשעשע והנוסעים זרמו איתו וכיוונו אותו, ממש נסיעה מהסרטים!

 

ועוד קטע הזוי מהשבוע שעבר ששכחתי-האירוע היחיד בחיי שהגיל שלי היווה בעיה!

רציתי לפתוח חשבון חיילים בפלאפון, חתמתי על מסמכים, הבאתי חוגר ות.ז. הפרטים שלי נרשמו במחשב, אבל כשהבחורה מהשירות לקוחות הקישה אנטר המחשב לא איפשר לה לפתוח לי חשבון חייל כי אין לי 18!!!

זה פשוט מטומטם, הצבא יכול לגייס אותי, אבל פלאפון לא מוכנים לתת לי מכשיר חיילים ואמא לא רוצה להיות קשורה לחשבון הטלפון שלי אפילו לא חודש אחד.

 

אגב גיל, בחודש הבא אני אחגוג יומולדת משמעותי.

עדיין אין לי מושג איך אני הולכת לחגוג, אם יש לך רעיונות אתם מוזמנים לשתף אותי.

אבל חוץ מחגיגה אני קצת מבואסת,טוב לי בתור קטינה.

למרות שכבר הספקתי לסמן וי על כל הדברים שרציתי לעשות בתקופה הזאת, אני הולכת להתגעגע ובגדול.

אבל זה כבר לפוסט אחר, קרוב יותר ליומולדת.

 

ועוד דבר-קצת נמאס לי מהאנונימיות שלי,להסתיר את הבלוג. אין פה סודות גדולים.

אני שמה זין, מצדי שכל החברים ידעו.

אבל אז חשבתי על בעיה חדשה: אם הבלוג שלי לא יהיה סודי, הידיעה על קיומו תעבור מפה לאוזן ובסופו של דבר תגיע לאנשים שבאמת לא צריכים לדעת מזה ותפגע בסיווג הבטחוני שלי.

במחשבה שנייה, אם ממש יימאס עליי התפקיד-יש לי פתרון פשוט איך להפטר ממנו!

ובינתיים, אני אלך לנוח כדי שלא אהיה עייפה.

בכל זאת, צריך להשתלט על העולם

נתראה בשמחות,

אניגמה כהן.

 

נ.ב. תזכירו לי ללחוץ על לילך שכבר תישלח לי את התמונות שצילמנו בטכני למייל. (סליחה,שהיא צילמה. שלא תהרוג אותי.)

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 27/10/2006 17:51, בקטגוריות אופטימי, צבא
84 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של Titus Claudius ב-12/11/2006 00:30

---