נפתחת מחדש
שלום גבירותיי ורבותיי!
החלטתי לפתוח את הבלוג לחג, בבית אני יכולה לפקח עליו מקרוב.
לצערי אצטרך לסגור אותו שוב לעוד כחודש, אבל יהיה בסיידר.
בפוסט הקודם (שכרגע בטיוטה בגלל התמונות) כתבתי ששכחתי כל מה שרציתי לכתוב ובדיוק שנייה אחרי ששמרתי אותו נזכרתי שהייתי חייבת להזכיר את ההרצאה ששמעתי ביום חמישי לפני שבוע וחצי!
הפכתי את גוגל כדי למצוא על זה מידע אבל אני לא זוכרת מספיק פרטים טכניים
בקיצור, בחור, נראה בן 30 בערך, לבוש בכובע ובגדים זרוקים כאלה התחיל לדבר על מנהיגות צבאית, על השקפת עולם שונה, טען שכולנו מתוכנתים בדרך זו או אחרת ע"י החברה. היו לי הרבה מחשבות מבולגנות בנושא הזה והוא ניסח אותן מצוין. לאחר מכן הוא סיפר קצת על עצמו: גדל בבית מסורתי, בגיל 16 החליט לעזוב את הבית, התגייס לדובדבן, חתם שם קבע, עבר לחיות בת"א ואותר ע"י סוכן דוגמנים (כן כן, הבחור נראה סוף הדרך!), דיגמן בכל העולם, כבר ראה הכל, אבל לא מצא את עצמו.
הוא חיפש בכל הארצות, בכל הדתות, ובסופו של דבר מישהו מהצד הציע לו לחפש ביהדות.
הוא דיבר עם רב מכובד ורצה שיסביר לו מה כ"כ טוב במסורת היהודית. בסופו של דבר הגיע למסקנה שהעולם שחק אותו ויש הגיון במסורת היהודית.
כמובן שאותו בחור הרצה לנו בבטחון עצמי בשמיים ועם יכולת ביטוי מעולה, אבל יש משהו בדבריו.
הוא המשיך את ההרצאה ואמר משהו על תחפושות, לדוגמא שבפורים הוא הרצה על משהו ברפואה והיה מחופש לרופא כדי לבדוק אם תגובת האנשים אליו תשתנה. פתאום הוא אומר: "גם היום התחפשתי". הוא מוריד את הכובע וחושף ראש מגולך ופאות לתפארת, מוריד את הז'קט הזרוק ומחליף אותו בז'קט שחור. הבחור חרדי לגמרי!!!
בשאר ההרצאה הסנטר שלי היה דבוק לרצפה מרוב שוק! עכשיו הוא נשוי+6!!!
ואם נהיה שטחיים לרגע, איזה בזבוז של כוסון על...

---

ועכשיו, השבוע שעבר:
בסה"כ, בבסיס היה די זנותי. ביום ראשון הייתי עם אוראל בלשכת גיוס אצל מש"קית ת"ש שבמקרה חברה שלי
היא אמרה לי שלא יהיה כ"כ פשוט להוציא ת"ש ועל כסף בכלל אין מה לדבר. אבל שכסף יהיה הצרות שלי...
החלטתי שאם כבר אני עדיין לא בבסיס אז אפשר לקחת את הזמן ונסענו אני ואוראל לבקר בביצפר שלי, איזה נוסטלגיה בחיי...
היו לו עוד כמה סידורים בבנק ובאורנג' והגעתי למסקנה שאני לא ממהרת לשום מקום. בדרך גם פגשתי חברת ילדות שלי, עוד מהתקופה שהייתי עבריינית רצינית. מסתבר שהיא מתחתנת בעוד שלושה חודשים! (אל דאגה, היא לא בת 17 כמו הקודמת!)
בסופו של דבר הגעתי לבסיס בדיוק לארוחת ערב- 5:45
בנוסף, השבוע גיליתי עד כמה הבסיס שלי הוא בסיס עבודה: ביום רביעי אחת השותפות שלי לחדר ממש לא הרגישה טוב, הקיאה כל הלילה... אז בבוקר הלכתי איתה למרפאה שנמצאת בסוף העולם שמאלה, ככה שיש סיכוי טוב למות עוד לפני שמגיעים לשם.
הרופא אפילו לא טרח לראות אותה וסתם איזה חובש מושתן אמר לה: "כואב לך הגרון ואת מקיאה, זה תוצאה של חורף ואוכל מגעיל". הייתי בשוק מהזלזול שלו. הוא נתן לה חבילת קלגרון ושיחרר אותה ל-4 שעות!  יש גבול לכל תעלול.

החלטתי שוב לא למהר לשום מקום, לקחנו עט באותו צבע, הוספנו 2 לפני ה-4 והלכנו לישון.
התעוררנו בצהריים והלכנו לשק"ם לטרוף איזה בגט עסיסי. אח"כ היא חזרה לישון ואני ניצלתי את זמן האיכות הנדיר הזה לקריאת ספר. ושוב, לקראת ארוחת ערב לבשתי את הסרבל ונעלי הצבא ויאללה לעבודה

ביום חמישי בערב נסעתי למרכז להנות קצת () ובשישי, בערך ב-11, כשבקושי התעוררתי אני מקבלת שיחת טלפון מהשדונית האהובה שלי!
שדונית:"בוקר טוב, הערתי אותך?"
אניגמה:"לא ממש האמת" (אני אף פעם לא אומרת שכן)
שדונית:"בא לך לבוא אליי? אני חוגגת מחר יומולדת עם החבר'ה שהייתי מאושפזת איתם לפני שנה)
אניגמה:יאללה מתאים!
*הערה חשובה: היו לי רק מדים ושאר דברים בדיוק ל 24 שעות.
אניגמה:"רק שנצטרך לקפוץ לקניון לקנות לי בגדים"
שדונית:"טוב, אז תבואי מהר שלא ייסגר!"
תפסתי לי אוטובוס לנתניה ומשם התחלנו את מסע השופינג המזורז שלנו. אז חולצה מצאנו ואפילו אחת לא רעה בכלל, אבל מכנסיים.... נאלצתי ללבוש ג'ינס של השדונית (שלהזכירכם, גבוהה ממני ב-25 ס"מ) ולקפל אותו כמה וכמה פעמים...
אז בשישי יצאנו לדאג&טוני באווירה אינטימית. בשבת התעוררתי ממש מאוחר ואח"כ הלכנו להסתובב קצת בטיילת. בתור נתנייתית לשעבר התרגשתי לראות מקומות שלא ראיתי כמה שנים טובות והתלהבתי מהטיילת החדשה כמו ילדה בת 8!
בערב הגיעו כל האורחים, יצאנו ל"טנטרה" (מומלץ!). חבר'ה ממש שרוטים, נהניתי מכל רגע.
רק משהו אחד היה קצת מוזר בכל האירוע הזה: ידיד של השדונית הביא איתו את חברתו שכל הערב הסתכלה עליי. בשלב מסוים היא ניגשה אליי ואמרה שאני מוכרת לה מאיפשהו. 
היא התעקשה שאני ממש ממש מוכרת לה. התחלנו לחשוב מאיפה אני יכולה להיות מוכרת לה ופתאום היא שאלה אותי: "יש לך איזה תמונות באינטרנט?" אמרה לה שכן... יכול להיות... יוצא לי להצטלם הרבה ובלה בלה בלה.
ייתכן שהיא קוראת שלי? אולי בלוגרית? מסקרן מאוד.

ועכשיו, אני נהנית לי מחופשת חנוכה (בכל זאת, אני לא 100% חיילת, מגיע לי חנוכה!)
למרות שהייתי אמורה לנסוע לאילת משני עד רביעי, אבל אוראל פשט רגל מקניות בלי קופר
אז בינתיים עשיתי כמה סידורים, ביקרתי בבנק כי התקשרו אליי שאני צריכה לבוא לסדר כמה דברים. בסופו של דבר לא הייתי צריכה לסדר כלום וסתם קיבלתי שעון ומאריך לUSB על "עוגמת הנפש"
בנוסף, ביליתי קצת זמן איכות עם אמא ואחותי: סחבתי אותן לזלול פיצה ולראות "בוראט", סרט פשוט אדיר, מומלץ בחום.
נראה לי שגם את מחר אני אבלה קצת עם המשפוחה ואח"כ... המרכז קורא לי!
חג שמייח עם הרבה הרבה סופגניות (תפסיקו לספור קלוריות!)
אניגמה כהן.