| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
שמי בישרא(ל): אניגמה כהן
מספר המזל: 35 MSN: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
נוסטלגיה: חיפוש טקסט בקטעים: הערות שוליים: הוסף מסר פי הטבעות: « אנשי חיל-האוויר » ± « המלאכיות של הרווק » ± « פעם ב... » ±       תחילת דרכי בישראבלוג טסתי ללונדון שקלתי לפרוש חזרתי ובגדול למה לא הגעתי לאזכרה של אבא? שוקלת לעשות קעקוע נוסף חשפתי את עצמי קיבלתי כפתור משלי! עשיתי הרבה פאשלות היה לי פורים שמייח :) עברתי שבוע הזוי זיינתי את הליכוד בבחירות מכרתי ורדים רואה את העולם דרך זכוכיות יום מקולל... הקללה נמשכת! חליתי בגבריות יתר :-P נתתי חתיכת שואו! ;) הדרך שלי למרוד מחלת החיים הקשים מטיילת קצת :) סופר אניגמה לשבוע שלם פעמים ראשונות הדרום על הרום חיסון נגד אניגמה Time is money שנה לבלוגי הצנוע עם רגל וחצי בצבא אין כמו הבית(?) קטינה לנצח קולקציית חורף 2007 משאירים את הטוב לסוף פיפי תמים חולה מאושר הצב אכל לי את שיעורי הבית הכל כתוב סיפורי יופלה פסח שמייח PT צרכנות נבונה גם אני אוהבת לשנוא! קבענו 7? אופס... חתיכת איחור אופנתי Just wanna have fun אין יותר תחבורה ציבורית מחורבנת  Ninelives-מחנכת לעתיד טוב יותר This is me then-ממש לא פקאצה Titus Claudius-חתלתול תמים אל באנדי-סובל מילדות עשוקה באד זיינמאן-לוזר מס' 1 הגרגמל-הולך טוב עם פיתה הכי גבוהה בישרא-ארוכה ומתוקה חוליאן קאראך-אפל ומסתורי מיס לימונדה-היא כמו הרוח נדב-בחור טוב נונה כהן-אחות שלי :) סתם בחור-חרמן :-P פסיכולוג חובבן-צלם גאון תמו'ש - בקאמבק מטורף!   Angel Eyes איילת לא מקבלתjohn_smith איש מדע הפיתוי נונה כהן תמו'ש Piccolo האקסית הסודית |
1/2007
משאירים את הטוב לסוף שלום גבירותיי ורבותי! שבוע יחסית קשה עבר על כוחותינו (וממש רע לי, אז אני אקצר) ביום ראשון נסעתי לטכני לסיים את הקורס באופן רשמי, אבל זה נמרח עד השעות המאוחרות ונתנו לנו חופש עד יום שני ב-10. לקח לי בדיוק כמה שניות כדי לחשוב מה אני הולכת לעשות בחיפה: הלכתי לבקר את הסטודנט והסטודנטית בגהנום, הקרוי גם "טכניון". בילינו ערב מלא בהומור והיה מאוד נחמד. הלכנו לישון תשושים אך מרוצים כשבשעת בוקר מוקדמת טלפון הטריד את מנוחתי. זו הייתה לילך: -אניגמה, איפה את? -בטכניון, ישנה... למה? -יופי, אז אל תחזרי לטכני! תתפסי רכבת לאשקלון! -אבל למה? מה קרה? -אבא של פ' נפטר. בלי לשאול יותר מדי שאלות מיותרות לבשתי על עצמי מדים ונסעתי לתחנת הרכבת הקרובה. אחרי נסיעה ארוכה הגעתי לאשקלון ותפסתי מונית לבית העלמין. הגעתי בסוף הלוויה, ואם לומר את האמת, טוב שכך. אני מתארת לעצמי שזה מזעזע לראות את פ', ביג גאי שכמותו קורא קדיש על אבא שלו כשהדמעות חונקות אותו... לאחר מכן נסענו כולם לבית שלו והיינו כמו צוות בידור. נראה לי שהוא לקח את זה בצורה סבירה יחסית. בערב נפרדנו ממנו והבטחנו לחזור ביום שלמחרת. בבוקר של יום שלישי חזרתי לטכני, כי למרות הכל צריך לסיים כבר את הקורס המזורגג ולקבל תעודה. ניסו לא להחזיק אותנו שם יותר מדי זמן, קיבלנו תעודה וסיכה (הסיכה השלישית שלי כשאפילו עוד לא התגייסתי!) ועשינו את אותה דרך מחיפה לאשקלון, רק שהפעם נסענו באוטו. הגענו ושוב ניסינו להנעים את זמנו, כי בסופו של דבר אין יותר מדי מה להגיד במקרים כאלה... בערב כל אחד הלך לדרכו והסתבר שאני, לילך ואוראל פיספסנו את האוטובוס האחרון. עברנו חתיכת מסע בשביל להגיע הביתה, אבל הנה-אני פה. כנראה שבכל הזמן שהיינו בחוץ והיה ממש קר הספקתי להתקרר והתחלתי להשתעל. כך שביום רביעי בבוקר התעוררתי ממש חולה! זה היה ממש לא במקום כי היו לי תוכניות כמו לבקר בביצפר ולקחת את הבגרות המעפנה שלי, לבקר בתאטרון כי התגעגעתי בטירוף, לקפוץ לבנק לקחת תיק כי בדיוק חסר לי... כל התוכניות נדפקו ואני חולה עד עכשיו, עם כאבי גב, ראש, שיעול ממש חזק וחום שלא כ"כ יורד חוץ מזה, שמחר האזכרה של אבא שלי ואני כנראה לא אלך, למרות שהשנה הבטחתי לעצמי כדי לא לאכזב את אמא. מי שזוכר את אחד הפוסטים היותר עמוקים שלי (ומי שלא, אני ממליצה להעיף מבט), הגישה שלי לנושא לא השתנתה, ולמרות שהשנה היה בי רצון כלשהו ללכת כנראה שבתת מודע אני מעדיפה להמנע מזה. וואו, הפוסט הזה היה משחרר... ועכשיו ברשותכם, אני אלך לשכב במיטה ולקטר על גורלי המר. אניגמה כהן. 54 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-4/2/2007 21:50 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
