בהמשך מהפוסט הקודם, שבו הצגתי את האישה המושלמת לטעמי, אני אספר לכם על הגבר האידיאלי מבחינתי:
דין קיין. (קלארק מ"לואיס וקלארק"). אני מתה על הלוק שלו, בעיקר בתור קלארק. הוא הסופרמן בשבילי :)
כן, אני אוהבת את הגברים שלי בהירים, ממושקפים, חלקלקים עם שפתיים סקסיות וטוסיק טוב.
וכמובן שאי אפשר בלי כמה תמונות:

כפי שטוען הקאונטר ברשימות, נשארו לי 8 וקצת ימים עד הגיוס.
למרות זאת, יש לי לא מעט נסיון עם המערכת הצבאית החביבה להחריד שלנו, אז חשבתי לתרום כמה טיפים לעתידים להתגייס:
*מגבונים לחים-הדבר בערך הכי שימושי שיש. אף אחד לא מבטיח שתוכלו לשטוף ידיים כל פעם שצריך וזה גם מעולה לנקיונות.
*5 גלילי נייר טואלט לשבועיים-זה אולי נשמע הרבה, אבל זה לא כ"כ. השתמשו בהם בחוכמה!
*עזרה ראשונה-אל תסמכו על זה שתקבלו ערכה, קחו מהבית יוד, פלסטרים, וולטרן, נורופן, אוטריווין וקלגרון.
*עזרה שנייה-גם זה לא בטוח תקבלו, אז קחו איתכם ערכת תפירה קטנטנה וסיכות בטחון.
*כסף קטן-הדולרים שקיבלתם מסבתא לא יעזרו לכם במכונות השתייה.
*כפכפים למקלחת-אם הפטריות היחידות שאתם מוכנים לסבול זה בפיצה.
*אסלניות-כי כל העולם וסבתא שלו חירבן שם לפניכם.
*שפתון נגד יובש-כי לא תוכלו לדעת באיזה חור יזרקו אתכם.
*כפפות חד פעמיות-נו, כמו של רופאים. אם תצטרכו לנקות שירותים, זה ממש מציל.
*בקבוקים קטנים לסבון ושמפו-התיק בכל מקרה יהיה כבד.
*קופסה למברשת שיניים-קופסת פלסטיק שעולה 5 ש"ח בסופר פארם. נשמע אולי לא כ"כ שימושי, אבל זה פטנט אדיר.
*שקיות-וכמה שיותר: לזבל, לכביסה מלוכלכת וכו'.
*בגדים חמים-גופיות ארוכות לבנות וגעטקס, קריר עכשיו. (וגם חלוק מגבת, זה פטנט אדיר!)
*אם אתם (בעיקר אתן) דווקא יודעים באיזה חור זורקים אתכם ולא תצטרכו לישון באוהלים, אז גם לא תקבלו שק שינה צבאי.
מי שלא יותר מדי מפונק, אני ממליצה על כרית קטנה ושק שינה לישון בו, הרי בכל מקרה תצטרכו להוריד את המצעים כל בוקר למסדר
*מה לא לקחת?
-לבנות:אל תיקחו איפור, כולם בכל מקרה מטושטשים ומבולבלים מקור/הלם/טל מוסרי, לא ישימו לב לחצ'קון על המצח.
גם פן זה לא כ"כ שימושי, כי בכלל לא בטוח שיהיו שקעים בסביבה.
-בגדים אזרחיים:רוב הסיכויים שבכלל לא תהיה הזדמנות ללבוש אותם וגם לא תהיה שבירת דיסטנס שתצאו למסיבה ישר אחרי שבוע (או שבועיים) שקרעתם ת'תחת בבסיס. מה שכן תיקחו זה בגדים חמים לישון איתם וכמה בגדי ספורט.
-אוכל מהבית:לכו תדעו מתי בכלל תהיה לכם הזדמנות לאכול את זה. אל תתפנקו, תאכלו מה שמביאים לכם ותחסכו מקום בתיק.
לסיכום, אל תסחבו תיק יותר כבד מכם ואל תקחו דברים שלא בטוח בכלל שתשתמשו בהם. תארזו בחוכמה ותצאו תותחים.
תחסכו בשיחות, ולא כי אני קמצנית, פשוט אף אחד לא יודע מתי תהיה לכם הזדמנות לטעון אותו.
זהו. בסה"כ הצבא וגם הימים הראשונים זה לא ביג דיל. צריך לבוא בראש פתוח, מוכנים נפשית ופיזית ולא לשכוח שמדובר בהצגה. טירונות זה נוהל מטומטם וגם אם את פקידה או אתה מש"ק ממטרות צריך לעבור את החוויה הלא כ"כ נחוצה לחיים הזו.
אבל הכי חשוב, ככה וככה יהיו צחוקים

ועכשיו, הבלוגר הצדיק בישרא יזם פרויקט נחמד ביותר-שבעת החטאים.
אז בקצרה על החטאים הקטנים שלי:
תאווה-אני לא מרבה לכתוב על זה בבלוג, אבל אני מאמינה שרובכם שמתם לב-אני טיפוס מאוד מיני.
מין תופס חלק נכבד בחיים שלי ולא אשקר לכם, הרשימה השחורה שלי מלאה בכל טוב
התאווה שלי לגברים וגם קצת לנשים מתבטאת בסקס שאני משדרת, בד"כ כבר ללא שליטה.
אין סיכוי בעולם שמי שמוצא חן בעיניי לא יידע על כך.
זללנות-יש לי תאבון מאוד בריא, אני יכולה לאכול כמעט הכל ובשעות לא הגיוניות.
נכון שזה קצת סותר את הגישה הבריאה שלי לחיים, אבל לדעתי אוכל זה הנאה, אחת הגדולות אפילו.
אז אל תתפלאו אם יום אחד יאזלו בעולם כמויות הקרמבו, בראוניז, בשר טוב ואוכל איטלקי
חמדנות-דווקא ייאמר לטובתי שאני לא כזאת חמדנית, אולי רק בגדים של אמא ואחותי.
(אל תדאגו, זה מתאזן מעולה עם שאר החטאים).
עצלנות-טוב, זה חטא די בעייתי. מהצד אפשר לחשוב שאני עצלנית, אבל אני מתרצת את זה בחשיבה שונה.
אני הולכת על בטוח. משקיעה רק במה שאני יודעת בוודאות שאצטרך. יש לכך שתי דוגמאות ברורות:
בסוף י"א התחשק לי לעשות פסיכומטרי. אמרתי לעצמי: אניגמה, את חכמה, מחוננת עם הגיון בריא, זה תפור עלייך! את בכלל לא צריכה ללמוד, את תלמדי את המדריכים בקורס! אז ניגשתי לי לפסיכו' וכמובן הוצאתי ציון לא מרשים בכלל.
אם ננתח את המקרה, הבעיה הייתה מחסור במוטיבציה ממשית: לא ידעתי את ממוצע הבגרויות שלי, לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה ללמוד וכמה אני צריכה, אז מן הסתם לא השקעתי.
אותו סיפור היה גם בקורס: בהתחלה רציתי להגיע לבסיס קרוב לבית וידעתי שאם אצטיין בלימודים אני אקבל מה שאני רוצה, אז המבחנים הראשונים שלי היו באמת מצוינים, אבל כשהתחברתי עם החבר'ה וגילינו שיש ממש קצת הקצאות לאותו בסיס ואנחנו מעדיפים להשאר יחד בבסיס רחוק יותר, הציונים ירדו מיד כי כבר לא היה לי צורך בהם.
זעם-גם זה חטא לא רציני. אני בד"כ לא זועמת (אפילו לא לפני מחזור!), אבל אם כבר אני פורקת עצבים אז זה יהיה על האנשים הקרובים אליי. טבע אנושי דפוק... לדעתי זעם זה מיותר, אני מתוחכמת יותר, זוכרת הכל ושולפת את הקלפים כשצריך.
קנאה-הקנאה שלי היא בד"כ לא חסרת בסיס, יש בה הגיון.
אני מאוד מקנאה בחבר'ה החדשים בתאטרון, שאחרי שאני כ"כ התאמצתי והשקעתי 5 שנים מחיי, הייתי שותפה בהרמת הצגות מצוינות, הם מקבלים אולם בית משלהם!!! (שמים לב לקנאה,הא?)
אני גם מקנאה בתלמידים בביצפר שלי, שאחרי שכבר סיימתי אותו הם מקבלים ביצפר חדש עם טכנולוגיה מטורפת ותנאים מצוינים ללימודים. אני גם מתארת לעצמי שעוד שנה שנתיים מישהו ייטפל בקטע עם המחסור בפז"מ בקורסים ואז התמונה בכלל תהיה מושלמת ואני כמובן אמות מקנאה
גאווה-המשפט המתאים פה זה "אם הייתי צנועה-הייתי מושלמת". ובאמת, אני לא נוטה להכיר בחסרונות שלי.
מבחינתי כל אחד מהם הוא בעצם יתרון, ככה שהאדישות היא בעצם קור רוח, השחצנות היא בעצם מודעות עצמית וכו'.
גם פה אני לא כ"כ אשמה כי מגיל צעיר (כשעדיין לא ידעתי לקבל מחמאות בפרופורציה) הסביבה דאגה לנפח את האגו שלי וזו התוצאה.
נכון שצריך להעביר לעוד שבעה חוטאים, אבל נראה לי שכל הבלוגרים שאני מכירה כבר קיבלו את הפרויקט הזה ומי שלא, אז אתם מוזמנים בכיף.
לילה טוסט וחלומות כחולים,
אניגמה כהן.

נ..ב. פינת ההימורים כבר נפתחה ואתם מוזמנים להמשיך להמר כמה זמן ייקח לי להשבר.