שלום גבירותיי ורבותיי!
היום סיימתי טירונות בשעה טובה ומוצלחת. בסה"כ אני בהחלט יכולה להגיד שנהניתי והאמת שהייתי נשארת עוד כמה שבועות.
ועכשיו, לפירוט של הפוסט הקודם:
ההפלה- מתחילת הטירונות לחברתי ק' היה איחור במחזור, אבל לא כ"כ דאגנו כי איחור במחזור יכול להגרם מהמון סיבות, בעיקר בטירונות עם כל הלחץ וזה. איכשהו היא ספרה שיש לה יומיים איחור, אבל כשביקשה את עזרתי הבנתי שמדובר כבר בחמישה.
בימים שבאו לאחר מכן ק' בכתה כל הזמן, הייתה מאוד מודאגת. כמובן שעודדנו אותה ואמרנו שהכל יהיה בסדר, אבל כשעבר יום ועוד יום התחלנו לדאוג בעצמנו.
בשבת שסגרנו שני בנות שידעו על זה ביקשו מהחברים שבאו לבקר אותם שיביאו בדיקת הריון.
כבר בבדיקה הראשונה התוצאה הייתה חיובית. ק' בכתה והשתוללה כמו מטורפת, אם גם לפני זה המצב שלה היה לא משהו, אז עכשיו היא הייתה ממש בקאנטים.
לא ידענו מה לעשות איתה ואמרנו ששווה לבדוק שוב בבוקר, כי יוצאות התוצאות הכי מדויקות.
עד הבוקר ק' נרגעה קצת, גם כשהבדיקה הראתה שוב שמדובר בתוצאה חיובית.
נתנו לק' זמן להחליט מה היא רוצה לעשות וברגע שהיא החליטה על הפלה התקשרנו מיד לברר איך מתבצע התהליך בצבא.
למזלנו כל העסק מתקתק במהירות וכבר ביום למחרת היא עשתה אולטרסאונד, אחריי יומיים ועדה ויום לאחר מכן השלב הראשון בהפלה עצמה.
ביום ההפלה וגם יום אחרי אירחתי את ק' בביתי (מתקשר לנושא הבא), אמרתי בבית שחטפנו הרעלת קיבה וההורים של ק' לא בבית. אז סבתא טיפלה בנו בצורה הכי טובה שיש וגם אני ניסיתי להנעים את זמנה של ק' ולהעסיק אותה בדברים אחרים. היא הייתה רגועה לחלוטין ועל זה הבאתי ח"ח לעצמי 
ק' קיבלה 7 ימי גימלים ורק היום חזרה לבסיס כדי להשלים את מה שהחסירה.
בסה"כ עכשיו היא מרגישה בסדר ואני מרגישה שעשיתי את המקסימום כדי לעזור לה.
הגימלים-פה בדיוק נכנסת לתמונה הכותרת המעניינת של הפוסט.
ביום שני בבוקר התחשק לי לעשות פיפי, אבל לא הייתי בטוחה שהמפקדת תסכים לי, אז אמרתי שאני הולכת להקיא.
כשחזרתי היא שאלה אם הכל בסדר ואם אני רוצה לראות חופ"ל. הרעיון מצא חן בעיניי ואמרתי שכן.
גם בסוף ההפסקה שאחרי ארוחת הבוקר לא הספקתי לקפוץ לשירותים ואמרתי ששוב הלכתי להקיא.
כשחזרתי כבר נכנסתי לתפקיד מכל הלב ואין לי ספק שנראיתי ממש חולה.
כולם שאלו אם אני בסדר ואמרתי להם שאני אחיה :)
באותו יום עשינו מטווחים (וכדאי לכם להזהר ממני, אין כדור שלא פגעתי למטרה ובמקבץ של 3.5 ס"מ) ובאמצע נשלחתי לחופ"ל.
סיפרתי לו את הסיפור הטראגי והוא שלח אותי לרופא.
בשלב הזה כבר הייתי 100% בתוך הדמות. הרופא בדק אותי, אמר שיש חשד לדלקת בקיבה (לפני התור התייעצתי עם ד"ד אמא ושיננתי סימפטומים), רשם לי כדורים ואמר שאם יחמיר לחזור אליו מחר.
למחרת התעוררתי וידעתי שהולך להיות משעמם רצח, אז פעלתי לפי המלצת הרופא 
הלכתי שוב לחופ"ל והוא הפנה אותי לרופא.
מאדו רציתי גימלים, בעיקר בשביל לארח את ק'. אמרתי לבנות "אם היום אני לא מוציאה גימלים, לא קוראים לי אניגמה כהן!"
התייבשתי בתור לרופא, אך זה היה שווה את זה.
כשנכנסתי וסיפרתי לו את הסיפור, עם עוד תוטספות מעניינות ובשילוב יכולת משחק מרשימה, הוא בדק אותי, עשיתי איי במקומות הנכונים, אבל כשהרופא לחץ לי בצד ימין של הבטן, הרגשתי כאב אמיתי וממש חד!
הוא נבהל וקרא לרופא השני שגם נבהל לא מעט.
כ"כ שמחתי, הייתי בטוחה שזייפתי דלקת בקיבה באופן יוצא מן הכלל והגימלים כבר בדרך.
במשך שעה ארוכה הרופא הקליד משהו במחשב ואז אמר:
אניגמה, אל תיבהלי, בסה"כ הסימפטומים לא כ"כ שגרתיים, אבל יש חשד קטן לדלק בתוספתן ולכן אצטרך להפנות אותך למיון מיידית 
הייתי בשוק טוטאלי, לא ידעתי מאיפה זה נחת עליי.
ישבתי והשתעממתי במרפאה עד שבאו לקחת אותי. האוטו היה עמוס ברס"ר ועבדיו ואפילו לא היה מקום למלווה.
מה שעוד יותר אבסורדי שהנהג הקפיץ אותי אחרונה!! הרבה יותר דחוף היה לקחת את הרס"ר לרכבת ואת הג'ובניק הארור לכלא 
כשבאתי לביה"ח כבר הייתי מספיק עצבנית.
נתנו לי מיטה לשכב קצת ובא רופא לבדוק אותי. בבדיקה ראשונית הוא לא מצא כלום והחליט לקחת בדיקת דם.
בדרך הוא החדיר בי אינפוזיה שבכל תזוזה קטנה של היד כאבה לי מאוד 
נשלחתי לעשות בדיקת שתן ורנטגן, כל בדיקה במקום אחר בביה"ח.
האמת, האירוע הזה כמעט שבר אותי, זה היה הדבר הכי קשה בטירונות כולה.
להסתובב לבד ברחבי ביה"ח עם אינפוזיה תקועה בוריד, לחכות תורות ארוכים. הרגשתי כ"כ בודדה ברגעים ההם...
אך מהר מאוד הסתבר שאין לי כלום. הרופא רשם לי מכתב שחרור ושאל אם אני רוצה גימלים.
שאלתי אותו: "מז"א רוצה?? ברור!" אז הוא הביא לי 2 גימלים ושלח אותי חזרה לבסיס.
אמא שלי אגב, בכלל לא מודעת לכל זה.
אז גימלים בסופו של דבר כן הוצאתי,אבל עברתי תהליך לא פשוט בכלל.
ועכשיו, לסיכום כללי של הטירונות:
בסה"כ היה ממש קליל וכיף, ממש בית זונות אמיתי.
צחקתי כל היום וראיתי את הטירונות בתור בדיחה בדיחה אחת גדולה.
הייתי הכי כנה שיש, למרות שאני יודעת שבצבא לא באמת אוהבים את זה.
דאגתי גם לשעשע ולהכניס למצב כפית את בנות המחלקה שלי (צדיקה אני,הא?),
סירבתי פקודות בלי להסס אפילו ולא שמרתי על טיפת דיסטנס עם המפקדות, אני לא מאמינה בדיסטנס.
האמת שקיבלתי קצת יחס שונה כי הסגל היה מודע לרקע שלי (וגם כי רובו היה בדרגה שלי 
)
מבחינה חברתית המצב היה די צפוי: 50 בנות וכל מילה נוספת מיותרת.
מן הסתם המון היו פקאצות, היו גם כמה ערסיות. מצד שני, נורא נהניתי לרדת עליהן, אני לא רגילה לכמות כזו של בנות ולתקופה כזו ארוכה.
רובן גם לא היו אינטלגנטיות יותר מדי, גם המפקדות לא. זה נורא שיעשע אותי.
מצד שני, דבר אחד שיש לי להגיד לטובת הבנות במחלקה שלי זה מרד קטן נגד הרס"פ).
מתוך כל המחלקה אני הולכת לשמור על קשר עם בערך 5 בנות (לא כולל לילך וק'). הן באמת מקסימות.
בשיחה שהייתה לי עם המפקדת היא אמרה שממש הרשמתי אותה בידע שלי (דהה מה האי כבר יכולה לחדש לי אחרי 4 שנים בביצפר צבאי?) והיה לה נחמד להכיר אותי.
למזלי לא יצאתי מצטיינת מחלקתית/פלוגתית, כי לחבר'ה שסיימו ביצפר צבאי זה פאדיחה לכל החיים.
לעומת זאת, בסוציומטרי כל המחלקה כתבה שאני מתאימה לקצונה 
אז עכשיו אני נחה קצת בבית, נראה לי שיש לי חום או מכת שמש ואני קצת שרופה.
מחר כבר צריך להתייצב בבסיס... השירות הסדיר כבר מתחיל, איזה כיף
טוב, חפרתי קצת בפוסט הזה ואני מתארת לעצמי שהוא גם מנוסח בצורה זוועתית, אבל שאלה יהיו הצרות שלי כרגע.
מתגעגעת לחופש, אניגמה כהן.
נ.ב. אתם מוזמנים להמשיך בהימורים שלכם!
למי שלא יודע במה מדובר, פינת ההימורים נמצאת בסוף הרשימות.
Angel Eyes
איילת לא מקבלת
איש מדע הפיתוי
נונה כהן
תמו'ש
Piccolo
האקסית הסודית