מיני פוסט
שלום גבירותיי ורבותיי!
האמת שמתוכנן פוסט ממש קצרצר, כאילו אני כותבת פוסט פעם ביומיים, אבל זה מה שבא לי כרגע.
תתמודדו!
 
השבוע הפכתי את הצבא לבית זונות:
ביום שני נראה לי, הייתה לנו פעילות ממש נחמדה על סמים של "מכורים לחיים".
בסוף הפעילות היה שאלון אינטראקטיבי מגניב שבסופו הנרקומנית הראשית (כלומר אני) לקחה מקום ראשון וזכתה בספר.
תמיד נחמד שיהיה עוד ספר לאוסף.
 
ביום שלישי היה לי ברור (נו, המבחן ספורט הזה) ואחריו הייתי צריכה לצאת הביתה.
כשהמבחן נגמר ראיתי ידיד ממש ממהר, כאילו ממשיך את ריצת האלפיים.
שאלתי לאן הוא כ"כ ממהר והוא אמר שיש לו טרמפ עוד 10 דק'.
מסתבר שיש מקום פנוי בשבילי.
ב-5 דק' זרקתי את המדים לתיק, יצאתי לי כמו אזרחית מאושרת מהבסיס והגעתי הביתה שעה לפני!
 
אתמול ציפור קטנה לחשה לי שהיום אין עבודה בכלל בכלל.
אמרתי לעצמי שחבל יהיה לבוא היום, אבל חבל עוד יותר על יום חופש ואני לא רוצה להיות חוצפנית ולבקש.
אז שלחתי SMS למפקד ושאלתי אם אוכל לאחר קצת.
מסתבר שהוא היה במצברוח טוב ושאל אותי: "תגידי, רוצה לא להגיע מחר לבסיס?"
שאלה רטורית מן הסתם. ככה קיבלתי חופש ע"ח המערכת, עד עכשיו אני קופצת משמחה!
 

---

 אוף! הסתבכתי שעה בהעלאת סרטון לבלוג ולא הצלחתי, אז זה מה שרציתי להראות לכם.
קטע ממש משעשע, למרות שטיפה לא אקטואלי, אבל אתמול בדיוק יצא לי להתקל במשהו דומה:
נהג המונית שהסיע אותי הביתה אתמול הוא בעצם מורה לאומנות.
האמת היה לי חבל עליו, וגם חבל לי על התלמידים, בעיקר תלמידי י"ב.
הם פשוט ביזבזו חודש וחצי מהחיים שלהם. לא כולם השכילו ללמוד או לעבוד בזמן הזה, אני רואה את אחותי בתור דוגמא חיה.
נראה לי שזה אחד היתרונות הרציניים שהיו בביצפר הצבאי הנחמד שלי: צבא לא שובת-ביצפר לא שובת.
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 6/12/2007 14:06, בקטגוריות צבא
34 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     -1 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אניגמה ב-19/12/2007 13:21

---