חולה מאושר

שלום לכם, גבירותיי ורבותיי!
אתם בטח מתפלאים מה אני עושה בבית ביום ראשון...
אז כן, יש לי גימל!
הפעם לא סיפור הזוי, אלא סתם וירוס. רק שפה מרפי קצת תקף אותי...עד שהגעתי לרופא החום שלי לא זז מ 38 מעלות, אבל ברגע שהאחות מדדה לי חום הוא היה 37.2  כך שיצא שקיבלתי שחרור רק ליום אחד.
 
בפסטיבל היה מעולה!
בגלל שלרוב המשתתפים יש בלוג, אני לא אפרט יותר מדי, אבל אגיד שהיו הרבה פעילויות חברתיות,נופים צפוניים מדהימים, הופעות, סדנאות ממש מעניינות (מי שבאמת מתעניין בנושא שידבר איתי במייל) וגם אוכל סבבה
ביומיים וחצי ההם לא הרגשתי בכלל את החום. הייתי כ"כ מאושרת והערכתי כל שנייה. היומיים שירדו לי מהרגילה היו שווים את זה, רק חבל שאת שאר הסופ"ש ביליתי במיטה עם חום.
המצב שלי היה כ"כ חרא שאפילו אחותי נבהלה וקמה לעזור לי.
 
וקצת ענייני צבא: מהקורס שלנו עשו קצת מיונים לתפקיד שונה מהנוכחי.    שעות יותר שפויות, עבודה פחות קשה פיזית, אלא אחת כזאת שדווקא צריך להפעיל קצת את הראש וגם נותנת תעודה שווה יותר בסיום. 
הבעיה היחידה היא שמהתפקיד הזה אי אפשר לצאת לקורס שהייתי מאוד רוצה לצאת, אבל גם ככה הסיכויים שמישהו בכלל יקבל אותו קלושים.
אני ואוראל אמרנו מיד שאנחנו רוצים את התפקיד ובראיונות המלצנו אחד על השנייה והפרזנו במחמאות.
בראיון גם סיפרתי על כל הבעיות שלי בבית, על אהבתי הרבה לאלקטרוניקה, על כאבי הגב שאף אחד לא מתייחס אליהם...
לפי השמועות, מסתמן שהתפקיד שלנו, אבל אני לא רוצה להקדים את המאוחר.
מי יודע, אולי גם יהיו לי יציאות יותר הגיוניות!
זה ממש כמו חלום שהתגשם, ההזדמנות הזו.
 
המחזור שלי שוב מאחר ואני לא אוהבת את זה.
אפילו קניתי היום לראשונה בדיקת הריון ואם עוד יומיים הוא לא יגיע אני אפילו אשתמש בה.
 
נראה לי שזה הכל להיום,
שיהיה לכולנו שבוע טוב.
אניגמה כהן.
 

שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 25/3/2007 13:45, בקטגוריות טיולים בארץ ובעולם, צבא
79 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של אניגמה ב-4/4/2007 01:25

---

בלוגרית במשרה מלאה
שלום לכם גבירותיי ורבותיי! כבר מזמן לא התראינו,הא?
אז יש לי הרבה דברים שצריך לשפוך על הדף:
 
*ערב השנה החדשה- את ערב השנה החדשה התכוונתי לבלות עם המשפוחה, כשבדקה ה-90 מתקשרת רז ושואלת אם בא לי להצטרף אליה לפתיחת שולחן אצל חבר שלה באשדוד.
זו נשמעה לי הצעה מפתה, התגעגעתי לרז. הסכמתי מיד.
רז באה לאסוף אותי ובמזג אוויר קר וגשום הגענו איכשהו לאשדוד. בדרך היא סיפרה לי שהיא חושדת שחבר שלה בוגד בה והיא לא יכולה לסמוך עליו באופן כללי. שאלתי אותה למה היא לא זורקת אותו, אז היא אמרה שהיא צריכה הוכחות ממשיות וכבר יש לה תוכנית. הגענו לבית שלו, היה נחמד, חבר'ה סבבה שחלקם אפילו היו מוכרים, גם החבר שלה נראה בחור איכותי במבט ראשון.
רז כמובן השתכרה כלוט (וכשרז משתכרת-היא באמת משתכרת), אבל בשניה שהיא קמה היא סיפרה לי את התוכנית שלה:
היא תעסיק את החבר שלה ותיתן לי שמות של בנות שהיא חושדת בהן ואני בינתיים אוציא את המספרים שלהן מהפלאפון שלו.
הוא לא שם לב לשום דבר יוצא דופן, למרות שכמה וכמה פעמים יצאתי לשירותים להתקשר למספרים שהוצאתי.
לא הייתה תשובה באף אחד מהם וממש התאכזבנו.
בצהריים התקשרה המפקדת שלי וביקשה ממני להגיע לבסיס בערב, כי מתחילים לשאול אותה איפה נעלם הקורס.
אני ממש מכבדת אותה וכמובן שהתחלתי להתארגן ויצאנו לכיוון הבית שלי.
בבית התקשרנו שוב ואחת הבנות ענתה. עם קצת מניפולציות הוצאנו ממנה שהיא אכן נפגשה עם החבר של רז בשבוע שעבר.
התארגנתי בזריזות ורז הקפיצה אותי לכיוון התחנה המרכזית, אבל היה פקק בדרך ופיספסתי את האוטובוס לבסיס.
האוטובוס הבא היה צריך להיות 3 שעות לאחר מכן! אמרתי לעצמי שאין טעם לחזור הביתה ועדיף לטייל קצת בקניון.
נכנסנו לחניון של הקניון כשרז כבר כולה בעצבים אחרי שהתקשרה לחבר שלה ושלחה אותו לקיבינימאט.
בזמן שחיפשנו חנייה רז נכנסה קצת באיזה אוטו, יצאתי לכוון אותה שתצא משם עד שאף אחד לא שם לב ובדרך וידאתי שאין נזקים, אבל בדיוק באותה שניה הגיע בעל האוטו השני וראה שהיא מנסה לצאת משם, כשהיא יצאה הוא הבחין בשריטה קטנטנה על האוטו והתעקש להחליף פרטים... בסה"כ שום דבר נורא לא קרה, אבל כזו פתיחת שנה עוד לא הייתה לי.
 
*פגישות הזויות:
הראשונה-הייתה לפני יותר מחודש אבל שכחתי ממנה בכלל. הלכתי ללוות את רוב חבריי ללימודים ביום הגיוס שלהם כשלפתע נזכרתי שגם היא מתגייסת באותו יום. באותו רגע התקשרתי אליה והיא אמרה שאכן נמצאת בעירי הצנועה. אני אספר לכם סוד קטן, למדנו יחד בביצפר עד כיתה ד' בערך ומאז לא ראיתי אותה!
זיהיתי אותה מיד ונתתי לה חיבוק ענקי  היה מגניב לפגוש אותה.
השנייה- בדרכי הביתה מהשדונית עלתה באחת התחנות בחורה שנראתה לי מוכרת. לקח לי כמה דקות להבין במי מדובר ואז נזכרתי: הבת של הבמאי שלי! שאלתי אותה מה קורה, מה היא עושה בנתניה והיא אמרה שהייתה אצל קרובי משפחה ואבא שלה בדיוק הקפיץ אותה לתחנה ועוד נפרד ממנה ממש בכניסה לאוטובוס. פיספסתי את אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם ממש בכמה שניות!!!
השלישית-ביום ראשון האחרון הרגשתי לא כ"כ טוב והרשתי לעצמי לאחר קצת לבסיס. הגעתי שבורה לתחנה מרכזית, עליתי על אוטובוס ואחרי כמה דקות נרדמתי. התעוררתי מהצעקה של הנהג: "תחנה אחרונה!" פתחתי את העיניים וראיתי שאני נמצאת במקום לא מוכר, אחרי כמה שניות הבנתי-מצפה רמון! פיספסתי את הבסיס שלי!
שאלתי את הנהג מה אני עושה והוא אמר שעוד חצי שעה הוא נוסע חזרה, אבל לא עובר דרך הבסיס שלי.
חיכיתי חצי שעה בתחנה, בינתיים איזה זקן דאג להנעים את זמני, סיפר לי את ההסטוריה של העיר ובסוף עוד רצה לשדך לי את הנכד שלו
כשהנהג הגיע הוא חייך ואמר:"אל תדאגי, דיברתי עם הנהג שנוסע לכיוון הבסיס שלך ואנחנו נהיה בקשר עד הצומת שצריך לפנות לכיוון הבסיס כדי שניפגש שם ואת תעברי לאוטובוס שלו.
אחרי כמה תחנות עלתה לאוטובוס מישהי שהייתה חברה מאוד קרובה שלי, אבל לא ראיתי אותה שנה וחצי!
התרגשתי כמעט עד דמעות מלראות אותה ויצא לנו לדבר קצת עד שהיא ירדה בבה"ד 1- עוד שבוע היא כבר מקבלת ארון!
הגעתי למסקנה שכל האירוע הזה היה גורל!
 
*וכמובן, איך אפשר לשכוח את מפגש הנתנייתים (שהפך למפגש הנתנייתיות) בשבוע שעבר.
נפגשנו אני, סמ"טית ג', תמו'ש והשדונית ונסענו לפרויד.
הן כתבו את כל הפרטים, לכו ותיקראו!
כל מי שהבריז, פיספס ובגדול!
 
אם תשימו לב, הקאונטר של סיום הקורס שלי מראה על "סיום".
כן, גבירותיי ורבותיי, בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את הקורס!
החלק המעשי שלו היה קצת בזבוז זמן, אבל בית זונות רציני. גילית הרבה חבר'ה איכותיים ובסה"כ היה שמייח.
עכשיו נשאר לי רק לעשות קלירנס בטכני בחיפה ביום ראשון-שני ואז יש לי חופש עד הגיוס-חודש שלם!
אין ספק שאני אהנה בחודש הזה אבל גם הייתי רוצה להרוויח כמה שקלים והעבודה היחידה שעולה לי לראש זה מלונות אילת (בפעם המיליון), רק שזו לא העונה ואני בספק שהם צריכים אקסטרה עובדים.
בקיצור, ייקח לי זמן לחשוב איך אני מנצלת את החופש האמיתי האחרון בחיי על הצד הטוב ביותר. (הצעות יתקבלו בברכה)
 
ועכשיו, השדונית באה לבקר אצלי אבל קר וגשום בחוץ ואין כ"כ חשק לצאת...
אז עכשיו אני פה, וחוץ מתחילת שבוע הבא אני אהיה זמינה וקצת מעודכנת באירועי ישרא.
אוהבת, אניגמה כהן-בלוגרית במשרה מלאה.שוב!
 
נ.ב. למי שבכל זאת רוצה לראות את הפונט ולא הצליח לעשות זאת שבוע שעבר, הנה לכם הוראות מדויקות:
א. כנסו לפה.
ב.הקליקו על הפונט BN Anna.
ג.בחרו באופציה "שמור" ושמרו את הפונט בשולחן העבודה.
ד.משולחן העבודה העתיקו את הפונט ל: C:\WINDOWS\Fonts.
 
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 12/1/2007 21:08, בקטגוריות טיולים בארץ ובעולם, ימים הזויים בחיי
75 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של בימבה ב-18/1/2007 20:45

---

מסופקת מהחופש
בוקר טוף גבירותיי ורבותיי!
אתם בטח מתפלאים מה מעשיי בבית, מול המחשב כשעכשיו יום ראשון.
אז התשובה היא פשוטה: הרשתי לעצמי להבריז היום כי מחר בבוקר יש לי מש"קית ת"ש, או במילים אחרות, אני הולכת לבקר את חברתי
נקווה שיהיה בסדר ואני אקבל איזשהו ת"ש... טיפים יתקבלו בברכה.
 
את החופש שלי ניצלתי בצורה לא רעה בכלל, נורא נהניתי.
אחרי יומיים של זמן איכות עם המשפוחה החלטתי שמיציתי.
ביום רביעי ארזתי את המזוודות (התיק הקטן ) ונסעתי לכיוון המרכז.
בצהריים פגשתי את המדהימה הזאת, ישבנו לנו על קפה בקופי בין (מומלץ ביותר!) ושוחחנו בכיף על גברים,כסף ושאר עניינים שמעסיקים נשים רוסיות.
אח"כ היה לי קצת זמן לשרוף אז נסעתי לבת ים לבקר ידיד מהקורס.
בערב נהניתי כמו שצריך () ובאמצע הלילה תקף אותנו רעב בלתי מוסבר (טוב, יש לזה הסבר פשוט: לא אכלתי כל היום) וקפצנו ל"פילדלפיה" שזה סניף שכונתי של הדיקסי. חיסלתי כמות רצינית של כנפיים ברוטב צ'ילי!
התעוררתי לקראת צהריים והחלטתי שהגיע הזמן לחזור לעירי הצנועה, אפילו רק כדי להחליף את תכולת התיק להמשך המסע שלי.
 
כשהגעתי נזכרתי שצריך לקנות מתנה לשדונית האהובה שלי, כי עוד כמה שעות אני אמורה להיות אצלה.
קניתי לה פח מדליק, חזרתי הביתה ותוך חצי שעה כבר קניתי כרטיס רכבת לכיוון נתניה
ביומולדת היו הרבה חבר'ה נחמדים, חלקם מוכרים לי, חלקם שמחתי להכיר. בקיצור נהניתי!
הבעיה שהפעם האחרונה שאכלתי הייתה ב-2 בלילה שעבר ולא רציתי לשתות אלכוהול במצב כזה, אך המבחר הלא אלכוהולי העלוב בדאג & טוני אילץ אותי "לסבול" ולשתות פיג'לינג סאוור.
ביום שישי ישנו עד מאוחר ואח"כ הלכנו לקנות קצת מזון למחשבה.
היה לנו משעמם וחיפשנו מה לעשות.
בסופו של דבר מצאנו את עצמינו בפאב עם שלושה אמריקאים בני 18, היה משעשע.
לא ייאמן כמה האמריקאים האלה עדיין ילדודס בגיל 18...
גם ביום שבת התעוררנו מאוחר ואחרי ארוחת בוקר חזרנו שוב להתכרבל מתחת לשמיכה.
איכשהו הגענו להתקף צחוק מטורף ופתאום השדונית מסתובבת לכיוון הארון ואומרת בלי שום קשר לחיים:
"בא לי להצמיד קצת את הארון לקיר, יהיה יותר יפה ככה".
נקרעתי מצחוק איך היא הגיע למסקנה הזאת כשהבטן כבר כואבת והלחיים כבר משותקות מצחוק, אבל מילא.
היא התחילה לדחוף את הארון לכיוון הקיר, ופתאום שמענו רעש של זכוכית מתנפצת!
לקח לי כמה שניות להבין מה נשבר, וכשהשדונית זזה קצת מהדלת נפלה כל הזכוכית (יש לה דלת עם זכוכית אטומה).
היינו ממש בשוק, לא הבנו בכלל איך זה קרה. התחלנו לנקות את הרצפה מרסיסים ואחרי שהשדונית התעשתה היא גם גילתה כמה שריטות בגב
אחרי טיפול מסור של הד"ר כהן, התחלנו לחשוב ברצינות מה עושים.
בסופו של דבר החלטנו שביום ראשון היא תזמין זגג ובינתיים נפרוס על זה סדין לטיפת פרטיות...
 
בסה"כ, נורא נהניתי בימים אלה, אבל מחשבה אחת הטרידה את מנוחתי: המחזור שלי לא הגיע!
בחיים לא קרה שהמחזור שלי איחר, מקסימום הקדים ביומיים.
בכל הזמן שנסעתי מפה לשם זה לא יצא לי מהראש...
אתמול לא יכולתי להרדם. ישבתי מול המחשב וחיפשתי מידע על בדיקות הריון, הפלות, הרצתי תסריטים גרועים ופחות גרועים בראש, עד שכבר הרגשתי ממש עייפה. הלכתי לעשות פיפי לפני השינה-והוא הגיע!
ישנתי כ"כ טוב אחרי כל זה...
היום הייתי חייבת לשפוך את הלב לאוראל. הוא אמר לי: "גם אם היית בהריון, העובר היה כ"כ נבהל מהלחץ שלך שהיה מתאדה או משהו"
מעניין אם באמצעות שכנוע עצמי גם זה אפשרי...
אבל עכשיו, אני צריכה לשכנע את עצמי לקום מהמחשב ולהתחיל לארוז תיק לשבוע מקוצר בבסיס.
נתראה בשמחות,
אניגמה כהן.שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 24/12/2006 22:17, בקטגוריות טיולים בארץ ובעולם
61 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של אניגמה ב-4/1/2007 10:57

---