קולקציית חורף 2007
אני נורא אוהבת חורף.
היום התעוררתי מאוחר והייתי צריכה לעשות כמה סידורים, אבל מזג האוויר הקודר קצת הרתיע אותי מלצאת.
לאט לאט התארגנתי לי בתקווה שהגשם ייפסק, הוצאתי את כל קולקציית החורף שאני כ"כ אוהבת מהארון, עשיתי שתי צמות בשיער, שמתי עליהן כובע צמר עם פסים ולהשלמת המראה החמוד התאפרתי במעט סומק בלחיים ועפרון שחור מתחת לעיניים הגדולות עם הצבע הלא ברור. לבשתי סוודר גולף שחור ולמרות שרטוב בחוץ לא התאפקתי והתאמתי מכנס לבן.
יצאתי בדיוק כשהגשם רק החמיר.
השתדלתי להנות מהשלוליות למרות שהייתי צריכה להזהר לא ללכלך את המכנסיים.
וכך טיילתי לי ברחובות ריקים מאנשים, עם ה-MP3 באוזניים שהואיל בטובו לשים שירים שמתאימים בדיוק לסיטואציה.
מדי פעם עלה חיוך שובב על פניי, ככה סתם בלי שום סיבה.
נהניתי מהטיול הקצר שלי למרות שחזרתי הביתה רטובה מכף רגל ועד ראש ולא מצאתי צעיף שחור בשום מקום.
נזכרתי למה אני כ"כ אוהבת חורף
 
בסופ"ש שעבר עדיין לא זכרתי את זה ובגלל עצלנות נטו נשארתי כל היום מכורבלת מתחת לפוך...
 
אתם בטח שוב מתפלאים מה אני עושה בבית כשהיום יום ראשון...
אז גם היום הברזתי. בערב ראש השנה החדשה מגיע לי להנות!
אני אפילו עוד לא יודעת מה אעשה היום, אבל כל דבר יהיה טוב יותר מלהיות תקועה בבסיס, בחדר של אחד הבנים ולשתות וודקה.
אפילו אם אני אהיה היום בבית, ייצא שזה יהיה ערב ראש השנה האחרון שאחגוג עם המשפוחה.
 
תוכניות לשנה החדשה? בעיקר לשרוד. השנה הזאת הולכת להיות הראשונה מבין השנתיים שלי בצבא, ככה שתוכניות רציניות לגבי העתיד שלי אני לא יכולה לתכנן, אבל תמיד שומרת מקום קטן לאירועים בלתי צפויים.
השנה שעברה (די לטובה) לא הייתה מיוחדת יותר מדי. לא הצבתי לעצמי מטרות באופן רשמי למרות שעשיתי כמה דברים חשובים כמו לסיים ביצפר (ואפילו עם בגרות ), להוציא רשיון, לעשות קצת כסף ובעיקר להנות.
השנה הזאת מבחינת התבגרות כבר לא כ"כ משמעותית, כי פיזית אני "בוגרת" כבר לפחות 3 שנים וגם בשאר ההבטים כבר די התעצבתי, למרות שהשנה למדתי כמה דברים קטנים אך מאוד חשובים. בראייה לאחור, כאן בערך תקופת ההתבגרות שלי הסתיימה.
 
אז אני אאחל לכם שנה של אושר, עושר אהבה והכי חשוב בריאות.
שתצליחו לסמן וי על כמה שיותר מהמטרות שלכם.
 
אגב, שיניתי את הפונט של בבלוג לפונט שנראה כמו כתב יד.
אני לא בטוחה שאתם יכולים לראות אותו אם הוא לא מותקן אצלכם במחשב.
אז אם בא לכם לראות (וגם להשתמש), תכנסו לפה, ותשמרו את הפונט ב-C:\WINDOWS\Fonts.
אוהבת,
אניגמה כהן.

שמור   בטל

מסופקת מהחופש
בוקר טוף גבירותיי ורבותיי!
אתם בטח מתפלאים מה מעשיי בבית, מול המחשב כשעכשיו יום ראשון.
אז התשובה היא פשוטה: הרשתי לעצמי להבריז היום כי מחר בבוקר יש לי מש"קית ת"ש, או במילים אחרות, אני הולכת לבקר את חברתי
נקווה שיהיה בסדר ואני אקבל איזשהו ת"ש... טיפים יתקבלו בברכה.
 
את החופש שלי ניצלתי בצורה לא רעה בכלל, נורא נהניתי.
אחרי יומיים של זמן איכות עם המשפוחה החלטתי שמיציתי.
ביום רביעי ארזתי את המזוודות (התיק הקטן ) ונסעתי לכיוון המרכז.
בצהריים פגשתי את המדהימה הזאת, ישבנו לנו על קפה בקופי בין (מומלץ ביותר!) ושוחחנו בכיף על גברים,כסף ושאר עניינים שמעסיקים נשים רוסיות.
אח"כ היה לי קצת זמן לשרוף אז נסעתי לבת ים לבקר ידיד מהקורס.
בערב נהניתי כמו שצריך () ובאמצע הלילה תקף אותנו רעב בלתי מוסבר (טוב, יש לזה הסבר פשוט: לא אכלתי כל היום) וקפצנו ל"פילדלפיה" שזה סניף שכונתי של הדיקסי. חיסלתי כמות רצינית של כנפיים ברוטב צ'ילי!
התעוררתי לקראת צהריים והחלטתי שהגיע הזמן לחזור לעירי הצנועה, אפילו רק כדי להחליף את תכולת התיק להמשך המסע שלי.
 
כשהגעתי נזכרתי שצריך לקנות מתנה לשדונית האהובה שלי, כי עוד כמה שעות אני אמורה להיות אצלה.
קניתי לה פח מדליק, חזרתי הביתה ותוך חצי שעה כבר קניתי כרטיס רכבת לכיוון נתניה
ביומולדת היו הרבה חבר'ה נחמדים, חלקם מוכרים לי, חלקם שמחתי להכיר. בקיצור נהניתי!
הבעיה שהפעם האחרונה שאכלתי הייתה ב-2 בלילה שעבר ולא רציתי לשתות אלכוהול במצב כזה, אך המבחר הלא אלכוהולי העלוב בדאג & טוני אילץ אותי "לסבול" ולשתות פיג'לינג סאוור.
ביום שישי ישנו עד מאוחר ואח"כ הלכנו לקנות קצת מזון למחשבה.
היה לנו משעמם וחיפשנו מה לעשות.
בסופו של דבר מצאנו את עצמינו בפאב עם שלושה אמריקאים בני 18, היה משעשע.
לא ייאמן כמה האמריקאים האלה עדיין ילדודס בגיל 18...
גם ביום שבת התעוררנו מאוחר ואחרי ארוחת בוקר חזרנו שוב להתכרבל מתחת לשמיכה.
איכשהו הגענו להתקף צחוק מטורף ופתאום השדונית מסתובבת לכיוון הארון ואומרת בלי שום קשר לחיים:
"בא לי להצמיד קצת את הארון לקיר, יהיה יותר יפה ככה".
נקרעתי מצחוק איך היא הגיע למסקנה הזאת כשהבטן כבר כואבת והלחיים כבר משותקות מצחוק, אבל מילא.
היא התחילה לדחוף את הארון לכיוון הקיר, ופתאום שמענו רעש של זכוכית מתנפצת!
לקח לי כמה שניות להבין מה נשבר, וכשהשדונית זזה קצת מהדלת נפלה כל הזכוכית (יש לה דלת עם זכוכית אטומה).
היינו ממש בשוק, לא הבנו בכלל איך זה קרה. התחלנו לנקות את הרצפה מרסיסים ואחרי שהשדונית התעשתה היא גם גילתה כמה שריטות בגב
אחרי טיפול מסור של הד"ר כהן, התחלנו לחשוב ברצינות מה עושים.
בסופו של דבר החלטנו שביום ראשון היא תזמין זגג ובינתיים נפרוס על זה סדין לטיפת פרטיות...
 
בסה"כ, נורא נהניתי בימים אלה, אבל מחשבה אחת הטרידה את מנוחתי: המחזור שלי לא הגיע!
בחיים לא קרה שהמחזור שלי איחר, מקסימום הקדים ביומיים.
בכל הזמן שנסעתי מפה לשם זה לא יצא לי מהראש...
אתמול לא יכולתי להרדם. ישבתי מול המחשב וחיפשתי מידע על בדיקות הריון, הפלות, הרצתי תסריטים גרועים ופחות גרועים בראש, עד שכבר הרגשתי ממש עייפה. הלכתי לעשות פיפי לפני השינה-והוא הגיע!
ישנתי כ"כ טוב אחרי כל זה...
היום הייתי חייבת לשפוך את הלב לאוראל. הוא אמר לי: "גם אם היית בהריון, העובר היה כ"כ נבהל מהלחץ שלך שהיה מתאדה או משהו"
מעניין אם באמצעות שכנוע עצמי גם זה אפשרי...
אבל עכשיו, אני צריכה לשכנע את עצמי לקום מהמחשב ולהתחיל לארוז תיק לשבוע מקוצר בבסיס.
נתראה בשמחות,
אניגמה כהן.שמור   בטל

נפתחת מחדש
שלום גבירותיי ורבותיי!
החלטתי לפתוח את הבלוג לחג, בבית אני יכולה לפקח עליו מקרוב.
לצערי אצטרך לסגור אותו שוב לעוד כחודש, אבל יהיה בסיידר.
בפוסט הקודם (שכרגע בטיוטה בגלל התמונות) כתבתי ששכחתי כל מה שרציתי לכתוב ובדיוק שנייה אחרי ששמרתי אותו נזכרתי שהייתי חייבת להזכיר את ההרצאה ששמעתי ביום חמישי לפני שבוע וחצי!
הפכתי את גוגל כדי למצוא על זה מידע אבל אני לא זוכרת מספיק פרטים טכניים
בקיצור, בחור, נראה בן 30 בערך, לבוש בכובע ובגדים זרוקים כאלה התחיל לדבר על מנהיגות צבאית, על השקפת עולם שונה, טען שכולנו מתוכנתים בדרך זו או אחרת ע"י החברה. היו לי הרבה מחשבות מבולגנות בנושא הזה והוא ניסח אותן מצוין. לאחר מכן הוא סיפר קצת על עצמו: גדל בבית מסורתי, בגיל 16 החליט לעזוב את הבית, התגייס לדובדבן, חתם שם קבע, עבר לחיות בת"א ואותר ע"י סוכן דוגמנים (כן כן, הבחור נראה סוף הדרך!), דיגמן בכל העולם, כבר ראה הכל, אבל לא מצא את עצמו.
הוא חיפש בכל הארצות, בכל הדתות, ובסופו של דבר מישהו מהצד הציע לו לחפש ביהדות.
הוא דיבר עם רב מכובד ורצה שיסביר לו מה כ"כ טוב במסורת היהודית. בסופו של דבר הגיע למסקנה שהעולם שחק אותו ויש הגיון במסורת היהודית.
כמובן שאותו בחור הרצה לנו בבטחון עצמי בשמיים ועם יכולת ביטוי מעולה, אבל יש משהו בדבריו.
הוא המשיך את ההרצאה ואמר משהו על תחפושות, לדוגמא שבפורים הוא הרצה על משהו ברפואה והיה מחופש לרופא כדי לבדוק אם תגובת האנשים אליו תשתנה. פתאום הוא אומר: "גם היום התחפשתי". הוא מוריד את הכובע וחושף ראש מגולך ופאות לתפארת, מוריד את הז'קט הזרוק ומחליף אותו בז'קט שחור. הבחור חרדי לגמרי!!!
בשאר ההרצאה הסנטר שלי היה דבוק לרצפה מרוב שוק! עכשיו הוא נשוי+6!!!
ואם נהיה שטחיים לרגע, איזה בזבוז של כוסון על...

---

ועכשיו, השבוע שעבר:
בסה"כ, בבסיס היה די זנותי. ביום ראשון הייתי עם אוראל בלשכת גיוס אצל מש"קית ת"ש שבמקרה חברה שלי
היא אמרה לי שלא יהיה כ"כ פשוט להוציא ת"ש ועל כסף בכלל אין מה לדבר. אבל שכסף יהיה הצרות שלי...
החלטתי שאם כבר אני עדיין לא בבסיס אז אפשר לקחת את הזמן ונסענו אני ואוראל לבקר בביצפר שלי, איזה נוסטלגיה בחיי...
היו לו עוד כמה סידורים בבנק ובאורנג' והגעתי למסקנה שאני לא ממהרת לשום מקום. בדרך גם פגשתי חברת ילדות שלי, עוד מהתקופה שהייתי עבריינית רצינית. מסתבר שהיא מתחתנת בעוד שלושה חודשים! (אל דאגה, היא לא בת 17 כמו הקודמת!)
בסופו של דבר הגעתי לבסיס בדיוק לארוחת ערב- 5:45
בנוסף, השבוע גיליתי עד כמה הבסיס שלי הוא בסיס עבודה: ביום רביעי אחת השותפות שלי לחדר ממש לא הרגישה טוב, הקיאה כל הלילה... אז בבוקר הלכתי איתה למרפאה שנמצאת בסוף העולם שמאלה, ככה שיש סיכוי טוב למות עוד לפני שמגיעים לשם.
הרופא אפילו לא טרח לראות אותה וסתם איזה חובש מושתן אמר לה: "כואב לך הגרון ואת מקיאה, זה תוצאה של חורף ואוכל מגעיל". הייתי בשוק מהזלזול שלו. הוא נתן לה חבילת קלגרון ושיחרר אותה ל-4 שעות!  יש גבול לכל תעלול.

החלטתי שוב לא למהר לשום מקום, לקחנו עט באותו צבע, הוספנו 2 לפני ה-4 והלכנו לישון.
התעוררנו בצהריים והלכנו לשק"ם לטרוף איזה בגט עסיסי. אח"כ היא חזרה לישון ואני ניצלתי את זמן האיכות הנדיר הזה לקריאת ספר. ושוב, לקראת ארוחת ערב לבשתי את הסרבל ונעלי הצבא ויאללה לעבודה

ביום חמישי בערב נסעתי למרכז להנות קצת () ובשישי, בערך ב-11, כשבקושי התעוררתי אני מקבלת שיחת טלפון מהשדונית האהובה שלי!
שדונית:"בוקר טוב, הערתי אותך?"
אניגמה:"לא ממש האמת" (אני אף פעם לא אומרת שכן)
שדונית:"בא לך לבוא אליי? אני חוגגת מחר יומולדת עם החבר'ה שהייתי מאושפזת איתם לפני שנה)
אניגמה:יאללה מתאים!
*הערה חשובה: היו לי רק מדים ושאר דברים בדיוק ל 24 שעות.
אניגמה:"רק שנצטרך לקפוץ לקניון לקנות לי בגדים"
שדונית:"טוב, אז תבואי מהר שלא ייסגר!"
תפסתי לי אוטובוס לנתניה ומשם התחלנו את מסע השופינג המזורז שלנו. אז חולצה מצאנו ואפילו אחת לא רעה בכלל, אבל מכנסיים.... נאלצתי ללבוש ג'ינס של השדונית (שלהזכירכם, גבוהה ממני ב-25 ס"מ) ולקפל אותו כמה וכמה פעמים...
אז בשישי יצאנו לדאג&טוני באווירה אינטימית. בשבת התעוררתי ממש מאוחר ואח"כ הלכנו להסתובב קצת בטיילת. בתור נתנייתית לשעבר התרגשתי לראות מקומות שלא ראיתי כמה שנים טובות והתלהבתי מהטיילת החדשה כמו ילדה בת 8!
בערב הגיעו כל האורחים, יצאנו ל"טנטרה" (מומלץ!). חבר'ה ממש שרוטים, נהניתי מכל רגע.
רק משהו אחד היה קצת מוזר בכל האירוע הזה: ידיד של השדונית הביא איתו את חברתו שכל הערב הסתכלה עליי. בשלב מסוים היא ניגשה אליי ואמרה שאני מוכרת לה מאיפשהו. 
היא התעקשה שאני ממש ממש מוכרת לה. התחלנו לחשוב מאיפה אני יכולה להיות מוכרת לה ופתאום היא שאלה אותי: "יש לך איזה תמונות באינטרנט?" אמרה לה שכן... יכול להיות... יוצא לי להצטלם הרבה ובלה בלה בלה.
ייתכן שהיא קוראת שלי? אולי בלוגרית? מסקרן מאוד.

ועכשיו, אני נהנית לי מחופשת חנוכה (בכל זאת, אני לא 100% חיילת, מגיע לי חנוכה!)
למרות שהייתי אמורה לנסוע לאילת משני עד רביעי, אבל אוראל פשט רגל מקניות בלי קופר
אז בינתיים עשיתי כמה סידורים, ביקרתי בבנק כי התקשרו אליי שאני צריכה לבוא לסדר כמה דברים. בסופו של דבר לא הייתי צריכה לסדר כלום וסתם קיבלתי שעון ומאריך לUSB על "עוגמת הנפש"
בנוסף, ביליתי קצת זמן איכות עם אמא ואחותי: סחבתי אותן לזלול פיצה ולראות "בוראט", סרט פשוט אדיר, מומלץ בחום.
נראה לי שגם את מחר אני אבלה קצת עם המשפוחה ואח"כ... המרכז קורא לי!
חג שמייח עם הרבה הרבה סופגניות (תפסיקו לספור קלוריות!)
אניגמה כהן.