| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
שמי בישרא(ל): אניגמה כהן
מספר המזל: 36 MSN: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
נוסטלגיה: חיפוש טקסט בקטעים: הערות שוליים: הוסף מסר פי הטבעות: « אנשי חיל-האוויר » ± « המלאכיות של הרווק » ± « פעם ב... » ±       תחילת דרכי בישראבלוג טסתי ללונדון שקלתי לפרוש חזרתי ובגדול למה לא הגעתי לאזכרה של אבא? שוקלת לעשות קעקוע נוסף חשפתי את עצמי קיבלתי כפתור משלי! עשיתי הרבה פאשלות היה לי פורים שמייח :) עברתי שבוע הזוי זיינתי את הליכוד בבחירות מכרתי ורדים רואה את העולם דרך זכוכיות יום מקולל... הקללה נמשכת! חליתי בגבריות יתר :-P נתתי חתיכת שואו! ;) הדרך שלי למרוד מחלת החיים הקשים מטיילת קצת :) סופר אניגמה לשבוע שלם פעמים ראשונות הדרום על הרום חיסון נגד אניגמה Time is money שנה לבלוגי הצנוע עם רגל וחצי בצבא אין כמו הבית(?) קטינה לנצח קולקציית חורף 2007 משאירים את הטוב לסוף פיפי תמים חולה מאושר הצב אכל לי את שיעורי הבית הכל כתוב סיפורי יופלה פסח שמייח PT צרכנות נבונה גם אני אוהבת לשנוא! קבענו 7? אופס... חתיכת איחור אופנתי Just wanna have fun אין יותר תחבורה ציבורית מחורבנת  Ninelives-מחנכת לעתיד טוב יותר This is me then-ממש לא פקאצה Titus Claudius-חתלתול תמים אל באנדי-סובל מילדות עשוקה באד זיינמאן-לוזר מס' 1 הגרגמל-הולך טוב עם פיתה הכי גבוהה בישרא-ארוכה ומתוקה חוליאן קאראך-אפל ומסתורי מיס לימונדה-היא כמו הרוח נדב-בחור טוב נונה כהן-אחות שלי :) סתם בחור-חרמן :-P פסיכולוג חובבן-צלם גאון תמו'ש - בקאמבק מטורף!   Angel Eyes איילת לא מקבלתjohn_smith איש מדע הפיתוי נונה כהן תמו'ש Piccolo האקסית הסודית |
8/2006
הדרום על הרום 106 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אראמיס ב-5/9/2006 14:29
בוקר טוב ליידיס אנד ג'נטלמן! החלק הראשון של הפוסט הזה נכנס בהחלט לקטגוריית "ימים הזויים בחיי", אבל לא רק. כל העניין הזה הוא הזוי באופן כללי. לצערי אני לא אוכל לפרט יותר מדי, כי מדובר פה בחיים ויותר מדי פרטים לא שלי. בנוסף, עשיתי טיפה נקיון בבלוג ומחקתי כמה פרטים קטנים שנוגעים לאחרים. חשבתי בזמן האחרון מה יקרה אם הבלוג שלי ייחשף. סודות כמוסים של אנשים שסמכו עליי ייחשפו. מהסודות שלי לא כ"כ אכפת לי, הרי אני זו שכותבת אותם... אבל אין לי זכות לחשוף אחרים, אז תאלצו להסתפק בפרטים מינימליים. שלשום הייתי במסיבת הרווקות הראשונה שלי. קצת מוזר למצוא ילדה בגילי, אפילו עוד לא בת 18 במסיבת רווקות, אבל לא במסיבת הרווקות הספציפית הזאת. 13 בנות, בגילאי 17-19, כשהכלה העתידית היא הצעירה מבינינו! החתונה עוד שבוע פלוס מינוס... החתן בן 23, הבן של הבוס. לפי מה שנראה מדובר באהבה. עשינו את המסיבה בבית של חברה אחרת, אבל היא לא הייתה בבית, השאירה לנו מפתח. את שתי הבנות האלה אני מכירה בערך 10 שנים... הן חיו איתי בשכונה והיו חברותיי הטובות ביותר עד שקיבלתי יכולת ניידות בעקרון הסיפור של ה"כלה" שלנו די צפוי. תמיד היה לה דחף להתבגר מהר, היא תמיד אהבה בחורים, תמיד רצתה להתחתן. אם הגורל לא ידפוק את התוכניות מצפה לה קריירה מזהירה, למרות שהיא פרשה מהלימודים בכיתה י'. מצד אחד אני שמחה בשבילה, כי היא די מצאה את עצמה בחיים, אבל מצד שני אני לא מצליחה לעכל את כל המצב הזה, זה בכל זאת נראה לי לא נורמלי. החברה השנייה, נקרא לה י', הייתה דווקא די הפתעה. בזמנו היינו מאוד קרובות, אבל אחרי שהיא עברה דירה ואני עברתי לביצפר הצבאי הקשר בינינו נחלש והיא מצאה חברה חדשה. היו זמנים שהייתי רואה אותה פעם בחודש וכל הזמן מופתעת מחדש: מהתספורת, מסגנון הלבוש, מהדיבור, מזה שהתחילה לעשן... היא הפכה להיות "רוסיה בהכחשה". לא מזמן היא עברה לגור לבד. בשיחה נוסטלגית במיוחד שלי ושל הכלה נזכרנו איך בגיל 10 בערך הן חשבו לעצמן: "וואי.... גיל 16.... איזה גדולות נהיה, כבר נעבוד ונעזוב את הבית ונעשה כיף חיים!" הן איחרו את "המועד" בשנה, אבל כל אחת מהן הגשימה את הפנטזיה שלה: הכלה חיה כבר חצי שנה עם בעלה העתידי וי' חיה בדירה שכורה עם שלוש חברות. טוב, בחזרה למסיבה! בהתחלה הגענו 3 בנות לדירה, כדי לסדר אותה מעט. את פנינו קיבלה השותפה של י', פרחה בהמתית כזאת... נכנסו לדירה והבנו שנצטרך לסדר לא מעט בכלל: כל הדירה הייתה הפוכה, הכל ישן, שבור,מסריח, ענני עשן בריח מריחואנה. בהתחלה התבאסנו רצח, אבל התחלנו לסדר ובסופו של דבר יצא נחמד. לאט לאט התחילו להתאסף כל הבננות. עם חלקן גדלתי כל חיי, חלקן ראיתי רק כמה פעמים... הרגשתי לא שייכת. כולן רוסיות, במראה ובמנטליות, מעשנות חמש סיגריות לשעה, קצת ילדותיות לטעמי. בהתחלה היה קצת יבש, אבל אולי רק מזווית הראייה שלי. במהרה פתחנו שמפנייה לחיי הכלה ואח"כ הוודקה התחילה לזרום כמו מים. אך מה שהיה השיא של הערב היה החשפן! הוא היה פשוט מדהים! בחור רוסי טיפוסי, חלקלק באופן מאוד לא טבעי, גוף בנוי בצורה מושלמת,אפשר לראות ולהרגיש כל שריר! הוא הגיע בתלבושת של טייס והתחיל להתעסק עם הכלה, שלהפתעתי לא התלהבה. הוא התפשט וחירמן אותנו בטירוף, בדרך הפשיט גם חלק מאיתנו (גם אותי מן הסתם, שאני אפספס הזדמנות שכזו??) בשלב הזה התחלקנו לשתיים: הבנות שהתלהבו במיוחד והתחרמנו עם החשפן ללא הפסקה והבנות שהיו בשוק מאותן שרלילות חסרות הבושה בעלות ההורמונים המשתוללים... (צריך לספר לכם לאיזו קבוצה השתייכתי?) מה שהלך שם נראה כמו סרט פורנו (ויש תמונות!). חבל רק שכל העסק הזה קצר, בסה"כ שעה, שגם היא עברה כמו 10 דק' בסוף כולנו קיבלנו כרטיסי ביקור והכלה קיבלה מיני ויברטור, שנגנב ע"י בחורה אלמונית (אתם באמת שואלים מי???) בעיקרון אני חושבת שגם החשפן לא בדיוק סבל מלהתעסק עם בחורות צעירות,כוסיות אחת אחת... זה בטח נורא לא שגרתי בשבילו להגיע למסיבת רווקות של בחורות בסגנון. אני שוקלת להזמין אותו גם ליומולדת אתמול לילך עבדה בפעם הראשונה בתור טבחית באחד מהסנוקר בארס הגדולים בעיר. בתור סופראניגמה וחברה טובה (ולכל מי שטען בפוסט שעבר שאני רעה-הא! אם להסתכל על כל זה מזוויות ראיה קצת יותר אנושית משלי העבודה היא זוועתית: שכר המינימום שבמינימום, המנטליות של האחראים לא מצאה חן בעיניי, המטבח נראה כמו מטבח משנות ה-70, פרימיטיבי ועתיק בטירוף! יש גם שעתיים בערב שהלחץ פשוט מטורף... אבל אני-נהניתי! כל היום הייתי מוזיקה פשוט מעולה ואני רק רקדתי וקפצתי. בקיצור, כל הצוות שם היה משוכנע שבאתי לעשות חפיפה, אבל כבר מהדקה הראשונה הבנתי שהמקום הזה הוא לא בשבילי (ולמען האמת,גם לא בשביל לילך). אני רק נזק כלכלי למטבח האומלל הזה, זללתי בכמויות! הידיים שלי התייבשו משטיפת כלים מופרזת, אבל הסיפוק שעזרתי לחברה מפצה על זה. יותר מזה, היום הייתי בראיון עבודה בכוח אדם איזשהו. דפקתי לוק מתוחכם והייתי ממש נחמדה. נראה מה יהיה עם זה (וויש מי לאק!) לילה טוסט וחלומות ירוקים, אוהבת,אניגמה כהן. עריכה מאוחרת: nivo1605 יצא קצת נזק בתגובות וכפיצוי הוא קנה לי מנוי פרו!!! תבורך! 88 תגובות הגב הצג תגובות כאן 1 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-27/8/2006 16:17
תלמידה בימים, מורה בלילות וחיילת מזויפת בזמני הפנוי שלום שלום! התרווחו נא על כיסאותיכם והקשיבו למנת הסיפורים ההזויים שלי להיום. (מומלץ להחזיק בקבוק מים בסביבה... לא בגלל הפוסט, סתם כי חם!) ביום שני היה יומולדת לאחד מחברי התאטרון שלי ונסענו כמה חבר'ה לאחל לו מזל טוב! היינו בהרכב מצומצם יחסית, אז היה פחות שווה מהפעם הקודמת, אבל עדיין היה נחמד. מה שהיה שונה הפעם זה כמות האלכוהול ששתיתי: 2 וויסקי עם קולה (זו הדרך היחידה בה אני מוכנה לשתות קולה!), 2 וויסקי עם ג'ינג'ר אייל ושוט של אבסנט גרין פיירי!!! נכון שאני לא משתכרת, אבל אלכוהול משפיע על איכות השינה שלי (לטובה) וכך יצא שבתור המעירה הלאומית התעוררתי 10 דק' לפני שהגיע אוטובוס והערתי במהירות את כולם! אם זה לא מספיק, המורה שלי לנהיגה שאל אם אני רוצה לעשות שיעור מיד כשאגיע לעירי הצנועה, נורא נחמד לי לעשות שיעורי נהיגה, אז גם אחרי לילה שכזה אני לא אסרב :) כשאף אחד לא שם לב החלפתי בגדים במושב האחורי באוטובוס,הסתרקתי ושבתי להיות בנאדם. במהלך השיעור המורה שואל אותי: "תגידי אניגמה, בא לך ללמד תאוריה?" חשבתי כמה שניות והסכמתי. למה לא? אני מובטלת לגמרי ו-20 ש"ח בשעה זה כמו במלצרות. אז עד עכשיו הגשתי תלמידה אחת לתאוריה והיא עברה (זה אומר שיש לי 100% הצלחה?) עכשיו יש לי עוד תלמיד ובשבוע הבא אני מקבלת עוד תלמידה. ממש קריירה,הא? כרווקה מדופלמת,מאושרת ומבוקשת ט"ו באב בשבילי זה לא בדיוק יום רומנטי ומלא קיטש, אבל למה לא לצאת לבלות? ידידי מ' הזמין אותי לבקר בירושלים ונענתי להצעה. הגעתי בערך ב-5 וחצי והתכנון היה לעלות על האוטובוס האחרון ב-9. היינו בגן הורדים אם אני לא טועה. הכל ירוק, אוויר צח.... מי צריך יותר מזה? כ"כ נהנינו שלא שמנו לב מה השעה וכשכבר נזכרתי להסתכל על השעון השעה הייתה 8:45!!! ידעתי שאין סיכוי שאני אגיע בזמן לאוטובוס. מ' היה צריך ללכת הביתה ולא יכל לארח אותי אצלו ללילה האמת זה היה מצב קצת מלחיץ, חוסר וודאות מוחלט. מ' התחיל להתקשר לבתי מלון ולחפש לי חדר, אבל כולם היו מלאים! ואז ירד לי האסימון:בית החייל. אבל גם פה הייתה בעיה, לא מצאתי את החוגר שלי ולקחתי את החוגר של אחותי. למרות שהיא דומה לי 5 טיפות מים, נראה שיש בינינו בערך 5 שנים הפרש והתמונה בחוגר שלה צולמה בגיל 14 בערך! בכל זאת תפסנו מונית לבית החייל. למזלי הבחור בקבלה לא הבחין במשהו לא בסדר קיבלתי חדר לבד והוא אמר שאם יבואו עוד חיילות הוא ייאלץ לדחוף אותן לחדר שלי. הלכנו לחדר שלי להתמקם וכשיצאתי ללוות את מ' הדלת בחדר הסמוך הייתה פתוחה ושני אנשי קבע שיכולים בקלות להיות האבות שלי הבחינו בקיומי... הם התעקשו להזמין אותי לצאת איתם למרכז, לזלול משהו, אבל אני סירבתי בתירוץ שאני עייפה וכבר הולכת לישון. ליוויתי את מ' ובדרך חזרה נתקלתי באחד הבחורים האלה. הוא המשיך לנדנד לי שאני אבוא איתם אבל סירבתי בתוקף. נפרדנו לשלום, אבל פתאום הוא צועק לי: "אולי בכל זאת להביא לך משהו?" מכיוון שלא תיכננתי להשאר את הלילה בירושלים לא הייתי מצוידת במים ואוכל, אז אמרתי לו: "אוקיי, תביא לי בקבוק מים מינרליים". הוא ענה:"זה הכל? אני אביא לך אפילו שניים!" המשכתי ללכת עוד קצת והבחור צעק לי: "ומה עם משהו לנשנש?" בשנייה ששמעתי את המילה "לנשנש" המוח כבר לא עבד, זו הייתה הקיבה שענתה לו: "כן... תביא לי איזה בורקס גבינה.... כשתחזור תדפוק בדלת שלי..." חזרתי לחדר ובאמת נרדמתי. באמצע הלילה התעוררתי ושמעתי דפיקות בדלת: "אניגמה...אניגמה... תפתחי, זה אני" (אין לי מושג איך קוראים לו בכלל) חשבתי לעצמי שאני כבר מעדיפה להתאפק עד הבוקר ולקנות לי משהו מאשר לשבת עם הבחורים האלה ולספק להם בידור (בידור זה לא סקס,כן?) התעוררתי עם סחרחורת נוראית, לא יכולתי לקום מהמיטה. התקשרתי למ' שיביא לי מים ואחרי 20 דק' הוא כבר היה אצלי עם ליטר וחצי של מים מינרליים :) כשפתחתי את הדלת והסתכלתי למטה ראיתי שני בקבוקי מים קטנים, זה היה משעשע. קיבלתי 2.5 ליטר מים! אחרי כמה דקות מ' הבחין בפתק על הרצפה: "אנגמה היקרה, את ממש רעה! דפקתי בדלת שלך שעה שלמה ולא פתחת לי. בכל אופן הבורקס היה ממש טעים והשארתי לך את המים ליד הדלת. דברי איתי כשתתעוררי: 050-1234567" זרקתי את הפתק איפשהו ויצאנו לכיוון התחנה המרכזית. מאז שסבא שלי השתחרר מביה"ח הוא מנדנד לי שאני אקנה לו פל'. אין לי מושג למה הוא צריך פל', הוא עדיין מתעקש להשתמש בקומקום לא חשמלי... אבל הבחור מבקש, אז מי אני שאסרב?? יש לסבתא שלי מכשיר ישן שכבר לא עובד אבל הSIM חי וקיים אז חשבתי שהכי טוב יהיה לקנות מכשיר ביבוא מיוחד מעזה באחת החנויות הפיראטיות מכשיר אחד בהחלט יספיק לשניהם. המוכר כבר מכיר אותי אז הוא עשה לי הנחה ופינק אותי במטען חדיש לנוקיה וסתם צעצוע חמוד לפל'. קניתי להם נוקיה 3120 ואחרי הסבר ארוך שכלל תרגול רב סבתא שלי הבינה איך להשתמש בו, אבל סבא שלי הקוטר הזה טען שהמקשים קטנים מדי והוא לא רואה את המספרים. התייאשתי והצעתי להביא להם את הנוקיה הידוע בכינויו "המקרר" שישב בבית כבר הרבה זמן... סבתא התבאסה מהפל' חסר הטכנולוגיה, אבל בשביל סבא זה היה המכשיר האולטימטיבי. החלטתי להביא את הפל' החדש לאמא, שדווקא די התלהבה ממנו ורק ביקשה שאני אשים לה טפט של חתול ורינגטון של הביטלס :) לכו תבינו את המשפוחה המטורפת שלי... אניגמה, קצת עייפה ומחפשת מה לעשות היום בערב (למישהו יש הצעות?) אגב, רוצים לנתח את אישיותי המסתורית ולנסות לגלות מה עובר בראשי חסר התאים האפורים? רוצים להיות פסיכולוגים במשרה חלקית?? עכשיו יש לכם הזדמנות! עריכה מאוחרת: מ' קרא את הפוסט וכמעט הרג אותי! הוא מתעקש שהרעיון לישון בבית החייל היה שלו ולא שלי. טוב נו... סורי מ'! (אהמ קוטר אהמ) 63 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-1/9/2006 16:43 הדף הבא דפים: 1 2 החודש הקודם (7/2006) החודש הבא (9/2006) |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
)
. 
) היה לי כיף, אבל בסה"כ כיף לי כמעט בכל מקום. 
