| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
שמי בישרא(ל): אניגמה כהן
מספר המזל: 35 MSN: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
נוסטלגיה: חיפוש טקסט בקטעים: הערות שוליים: הוסף מסר פי הטבעות: « אנשי חיל-האוויר » ± « המלאכיות של הרווק » ± « פעם ב... » ±       תחילת דרכי בישראבלוג טסתי ללונדון שקלתי לפרוש חזרתי ובגדול למה לא הגעתי לאזכרה של אבא? שוקלת לעשות קעקוע נוסף חשפתי את עצמי קיבלתי כפתור משלי! עשיתי הרבה פאשלות היה לי פורים שמייח :) עברתי שבוע הזוי זיינתי את הליכוד בבחירות מכרתי ורדים רואה את העולם דרך זכוכיות יום מקולל... הקללה נמשכת! חליתי בגבריות יתר :-P נתתי חתיכת שואו! ;) הדרך שלי למרוד מחלת החיים הקשים מטיילת קצת :) סופר אניגמה לשבוע שלם פעמים ראשונות הדרום על הרום חיסון נגד אניגמה Time is money שנה לבלוגי הצנוע עם רגל וחצי בצבא אין כמו הבית(?) קטינה לנצח קולקציית חורף 2007 משאירים את הטוב לסוף פיפי תמים חולה מאושר הצב אכל לי את שיעורי הבית הכל כתוב סיפורי יופלה פסח שמייח PT צרכנות נבונה גם אני אוהבת לשנוא! קבענו 7? אופס... חתיכת איחור אופנתי Just wanna have fun אין יותר תחבורה ציבורית מחורבנת  Ninelives-מחנכת לעתיד טוב יותר This is me then-ממש לא פקאצה Titus Claudius-חתלתול תמים אל באנדי-סובל מילדות עשוקה באד זיינמאן-לוזר מס' 1 הגרגמל-הולך טוב עם פיתה הכי גבוהה בישרא-ארוכה ומתוקה חוליאן קאראך-אפל ומסתורי מיס לימונדה-היא כמו הרוח נדב-בחור טוב נונה כהן-אחות שלי :) סתם בחור-חרמן :-P פסיכולוג חובבן-צלם גאון תמו'ש - בקאמבק מטורף!   Angel Eyes איילת לא מקבלתjohn_smith איש מדע הפיתוי נונה כהן תמו'ש Piccolo האקסית הסודית |
7/2006
השבוע התחיל נחמד, כבר עשיתי כמה וכמה שיעורי נהיגה וחשבתי שהגיע הזמן לעשות תאוריה. למדתי כמה שעות בערב במשך יומיים והחלטתי שאני מוכנה. מה שיותר נחמד בכל הסיפור הזה שאני לומדת נהיגה יחד עם לילך והמורה אפילו אמר שיגיש אותנו לטסט ביחד :) אז ניגשנו ביחד לעשות תאוריה ושתינו עברנו. כל היום לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים, אבל בערך ב-1 וחצי בלילה, כשכבר התכוונתי ללכת לישון, אמא שלי נכנסה לחדר וביקשה שאני אסע איתה למיון. סבא לא מרגיש טוב. למרות שבימים האחרונים אני ביחסים לא הכי טובים איתה ועם המשפוחה בכלל, באתי בלי לומר מילה. עכשיו לידע כללי: סבא שלי הוא גאון עם תעודות, יש לו חוש הומור מדליק ומעניין לדבר איתו, אבל כמו כל גאון חייב להיות אצלו משהו לא נורמלי: הוא היפראקטיבי בטירוף ולא מאמין ברופאים, היינו צריכות לגרור אותו לביה"ח ולהתחנן שיסכים לבצע את הבדיקות. כל התהליך היה מתיש,הרגשתי כמו בייביסיטר. כשאמא שלי נסעה הביתה להתרענן קצת לפני העבודה (טוב שלפחות היא עובדת בבי"ח, חסך לנו המון בלאגן), נשארתי לבד עם סבא והוא שיגע אותי עם הבדיחות שלו, אבל השעה כבר הייתה 4 בבוקר וכל החולים ביקשו שייתן להם לישון בשקט. הוא אמר שהוא לא יכול להרדם והתיישב על כיסא ליד החלון. בסופו של דבר מצאתי את עצמי ישנה במיטת החולים שלו עד שהרופאה העירה אותי... חזרתי הביתה ושוב התחלתי את המעגל הזה, ללכת לישון עם הזריחה ולהתעורר בשקיעה... התעוררתי ב-2 בצהריים ובערב הייתי צריכה לעבוד בתור קופאית במסיבה. המסיבה הייתה מאכזבת,בקושי כיסינו את כל ההוצאות... שוב פעם חזרתי בבוקר והתעוררתי בצהריים מהקור המקפיא למוות של המזגן. ידעתי שסבא שוחרר מביה"ח, הם כבר לא יכלו לסבול אותו...
בערב הזמינו אותי שני ידידים ולילך לצאת לפאב חדש שהיה פעם מועדון כושל. הייתי קצת ספקטית לגבי המקום, אבל בתור אניגמה כהן-מבקרת מסעדות,מועדונים,פאבים ובארים לא יכולתי לסרב להצעה :) בתור התחלה הזמנתי דרמבוי ומהר מאוד הצטברו כוסות של כל מיני משקאות על השולחן... אח"כ עברנו גם לאוכל... מקום חדש,צריך לנסות הכל! בסופו של דבר יצאנו מרוצים עם חשבון של 250 ש"ח בסה"כ!
יום שישי הייתי אמורה לצאת למסיבה,אבל חשבתי על זה מאוחר מדי ופיספסתי את הכניסה חינם (שאני אשלם??), אז קיבלתי הצעה לבוא למסיבה אחרת אבל לא כ"כ התחשק לי. במקום זה התנחלנו כמה חבר'ה אצל אוראל... אבל זה לא מה שחשוב. היום התכתבתי עם אחת הבנות שהתכוונה ללכת למסיבה והיא סיפרה לי שהם עשו תאונה בדרך :( האוטו התהפך פעמיים וכולו נמעך, לאחת הבנות נפתחה היד. מזל שכולם היו חגורים, זו הייתה חתיכת תאונה! עוד יותר גרוע שגם אני יכולתי בקלות להמצא באוטו...מפחיד. ועכשיו אני אלך לי קצת לנוח... אניגמה,בתקווה ששבוע הבא יהיה טוב יותר,לכולנו. 81 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-6/8/2006 00:00
Rebelde way שלום גבירותיי ורבותיי! שבוע לא פשוט עבר על כוחותינו בצפון, אבל יותר מדי דברים כבר נכתבו על זה. אנחנו נדון בשבוע שלי J (בעצם בסופ"ש). ביום חמישי החלטתי לקחת שיעור נהיגה ראשון (בשעה טובה ומוצלחת!), אבל כמובן שאני והמזל שלי... האוטו נדפק והשיעור עבר ליום שישי. השיעור דווקא היה ממש נחמד.שווה לנהוג על מיצובישי לאנסר החדשה :) גם המורה שלי ממש נחמד: כשהוא בא לאסוף אותי הלכתי לכיוון הדלת ליד הנהג,אבל הוא אמר לי "לא לא גברת,את נוהגת עכשיו!" הוא שאל אם אני יודעת מה מי מו עובד באוטו ואמר סתם בשביל התזכורת: "גז,ברקס,קלאצ'-סעי!" אז נסעתי! במקום שיעור של 45 דק' הוא הפך אותי לנהגת הפרטית שלו במשך שעתיים ונסענו לתדלק ולקחת ספר תיאוריה מהביצפר לנהיגה. למה לא? בכיף! אתם בטח שואלים איך למובטלת שכמוני יש כסף לרישיון? אז ככה: -אמא,אני נוסעת לאילת לעבוד -מה,עכשיו? -כן...אני צריכה כסף לרישיון. -מלחמה עכשיו,את לא נוסעת לשום מקום. אבל למה לא אמרת קודם? קחי! -טוב...תודה אמא! כשתיגמר המלחמה אני בכל זאת אסע לעבוד באילת ואחזיר לך הכל. -כשתיגמר המלחמה מצידי תסעי לעבוד בעזה... אחרי שסיימתי את השיעור הלכתי לאסוף את אנג'ל יקירתי. בסה"כ השארתי אותה כמה שעות בקניות והיא כבר חזרה עם שקיות... (ככה חוסכים,הא?) התוכניות שלנו לסופ"ש היו ללכת בשישי בערב לבר מסעדה שהיינו בפעם הקודמת ובשבת בבוקר ללכת לבריכה. התנחלנו בביתי הצנוע והלכנו לישון שנת צהריים. אח"כ יצאנו לבר,היה נחמד טעים ונעים J רק שזה אמור להיות מקום לסטודנטים ובאותו יום שישי זה היה נראה כמו גנון... אחרי שנת יופי התעוררנו בשבת והלכנו לבריכה, אך נתקלנו בבעיה טכנית קטנטנה: לא מצאתי בבית קרם הגנה! (וכידוע,זה מה שקורה כשאני לא מורחת קרם הגנה) למזלנו, מצאנו קרם הגנה בתחנת דלק על הדרך. כשהגענו לבריכה פגשתי חצי מהמשפוחה שלי,שכחתי שהם כולם מנויים לבריכה... אז את היום בילינו אני ואנג'ל בחברת בת דודתי. מזמן לא הייתי בבריכה ושכחתי כמה זה כיף: שחינו, זללנו פירות וגלידות, צחקנו בכמויות... אך כמובן שלא הכל טוב ויפה וברוב טיפשותי לא מרחתי קרם הגנה על הבטן והרגליים... אפשר בכלל להשרף בבטן וברגליים??? על בשרי גיליתי שאפשר ועוד איך! L במוצ"ש התכתבתי עם ידיד וירטואלי (בשביל הפרוטוקול נקרא לו מ',נגמרו לי השמות הבדויים!). אנחנו בקשר כבר כמה חודשים ואתמול הוא התקשר אליי ובשיא הספונטניות הודיע שהוא בא לבקר אותי! נורא שמחתי כי כבר רציתי להפגש איתו במציאות, אבל השאלה הייתה איפה לעזאזל הוא ישן? ביקשתי מאמא שהוא ישן אצלי,אבל אמא אמרה שאורחת אחת מספיקה בהחלט... חשבתי לשלוח אותו באוטובוס הראשון הביתה, אבל אחרי בילוי באותו מקום שהיינו בו בשישי (אגב זה מוזר.... אנשים בעירי הצנועה לא מתלהבים מהמקום, אבל מי שבא מעיר אחרת נדלק עליו!) אנג'ל ומ' התעייפו ורצו לעלות הביתה. כמו בסרט מותח התגנבנו הביתה בשקט בשקט, אבל בסופו של דבר סבתא שלי נכנסה לחדר בגלל הרעש ולא הבינה מה עושה שם עוד בחור. בדרך גם אמא שלי התעוררה (במצב רוח לא טוב בכלל) והתחילה לעשות בלאגן, אמרה שהבטחתי לה שאני לא אביא אף אחד הביתה ובלה בלה בלה... אחרי כמה דקות החלטתי שאין לי מה לעשות עכשיו בבית, וג ם אוראל ולילךהתקשרו לשאול מה נשמע (אחרי שלא הספקתי לענות בפעם הראשונה קיבלתי שיחה בלי הלו,בלי שלום... רק "את מזדיינת?" :-P) כמעט גררתי מהשיערות את אנג'ל וידידי הוירטואלי התשושים ועזבנו את הבית בטריקת דלת. ישבנו קצת ליד הבית שלי. זה היה המפגש הראשון בין חבריי מהחיים האמיתיים לחבריי שהיו פעם וירטואליים. קצת חששתי מזה,אבל היה חיבור מצוין בין כולם. אחרי שלילך ואוראל הלכו התחלנו להשתגע... בערך ב-4 וחצי בבוקר החלטנו לקחת את הדברים של אנג'ל ומ' מהבית ובדרך לקחתי את הגיטרה, שיהיה לנו שמייח. אמא חשבה שאני עוזבת את הבית :-P ישבנו בתחנת האוטובוס ושרנו וניגנו בפול ווליום, מן השקמת בוקר מוקדמת. בדרך נדבקו אלינו ערסים שהתלהבו מכל הקונצרט ואחד מהם התחיל עם אנג'ל. המסכנה לא ידעה איך להגיד לו בעדינות ללכת קיבינימאט... ניפטרנו מהם רק כשהגיע האוטובוס... ליוויתי את אנג'ל ומ' לתחנות שלהם, אבל לא התחשק לי ממש לישון אז עיכבתי את מ' והמשכנו קצת את הקונצרט... לא ידעתי שהאוטובוס הבא יהיה עוד שעה! כל זה נתן לי הרבה רצון לחזור לנגן באופן רציני.... בסופו של דבר מצאתי את עצמי חוזרת הביתה מהתחנה המרכזית,בשעה 7 בבוקר, העפרון השחור בעיניים שלי כבר נמרח, הגיטרה מכבידה על הגב הכואב שלי, הקור של הבוקר בעירי הצנועה... הגעתי הביתה ובלי לומר מילה לאף אחד הלכתי לישון עד 2 בצהריים. מזמן לא נהניתי ככה! אניגמה, בדרך לשחייה לילית שתצנן אותי קצת אחרי הסופ"ש העמוס J 72 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של ninelives99 ב-30/7/2006 01:51
ברגשות מעורבים היי.... מה שלומכם גבירותיי ורבותיי היקרים? מצטערת שלא עידכנתי כבר המון זמן,לא יצא לי לשבת הרבה על המחשב. כמובן שהנושא המרכזי בימים האחרונים הוא המלחמה המזורגגת,אבל כבר כ"כ הרבה נכתב עליה... יש דברים שאני מסכימה איתם,יש כאלה שלא. הדבר היחיד שיש לי להגיד זה שעצוב לי. אני מתה על הצפון, זה המקום הכי יפה במדינה... אבל עכשיו מפציצים את הצפון היקר שלי ואני לא יכולה לבקר שם וצריכה להשאר כל הזמן בעירי הצנועה,זה משגע אותי :( גם אין לי הרבה חשק ורצון להתגייס כשהמדינה נמצאת במצב כזה... עוד חודשיים אני אמרה להתחיל קורסים קדם צבאיים. היום בבוקר קיבלתי שיחת טל' מהמדריך שלי שהציע לי להמשיך עתודה בהנדסת אלקטרוניקה. בד"כ הייתי פוסלת את ההצעה על הסף, אבל משהו דחף אותי לא לסרב... אמרתי לו שירשום אותי,לפחות בינתיים. במדינה שלנו אי אפשר לתכנן דברים בראייה לטווח הארוך....
טוב,הספיק לי לדבר על נושאים מבאסים... ועכשיו לאירועי השבוע שעבר: בשבוע שעבר סיימתי רשמית את לימודיי! היה לי מועד ב' במתמטיקה,לא נראה לי שהלך כ"כ טוב, אבל כבר לא אכפת לי. בזמני הפנוי בשבוע שעבר נפגשתי פעמיים עם חברי להקת התאטרון שלי... אני פשוט מתה עליהם! ואני לא יכולה להצביע על מישהו ספציפי, אני אוהבת את כולם ונהנית להעביר איתם את הזמן. בקבוצה הקודמת היינו 8 חבר'ה בסה"כ ובכל ההופעות והפסטיבלים היינו מגובשים,חברים הכי טובים, על הבמה השתוללנו ואילתרנו חופשי, כי ידענו שיש על מי לסמוך ולכולנו היה ניסיון במה. אבל מחוץ למסגרת התאטרון אף פעם לא היינו יחד. בסוף שנה שעברה כל הקבוצה חוץ ממני ועוד מישהי התגייסו ולא שמעתי מהם יותר... עכשיו אנחנו 16 חבר'ה וממוצע הגילאים בקבוצה עומד על 16! זה די מוזר וחדש לי לבלות עם כ"כ הרבה חברה שרובם בגילה של אחותי הקטנה... בתחלית השבוע יצאנו לשופינג קבוצתי בקניון והלכנו לזלול קצת פיצה ובסופ"ש אחד מהחבר'ה הזמין אותנו לבית שלו... היה ממש כיף! הוא גר בישוב קטן ושקט, שונה לגמרי מהעיר... היינו בבריכה,ראינו סרטים,זללנו על האש.... היה גדול! אני רק לא מאמינה איך נסענו 10 חבר'ה בטנדר,לא חגורים כשאותו ילדון בן 16 (מיותר להגיד חסר רשיון) מסיע אותנו בדרכים עקלקלות! כנראה שהשתגעתי.... ולפני שכולנו עלינו על האוטובוס בחזרה הביתה כבר תכננו את המפגש הבא:סרט ופיצה אצל ילדונת שההורים שלה נסעו לכמה ימים... אני אתגעגע לכל זה, הרבה יותר מלביצפר... בסה"כ התקופה לא הכי טובה שיש,אני מוצאת את עצמי משועממת לפעמים... אני לא רגילה להשאר כל היום בעירי הצנועה,היא חונקת אותי ואין לי כ"כ מה לעשות פה. היום אני אלך להתפרק קצת באיזה מועדון, מזמן לא עשיתי את זה... נקווה לטוב. המון חיבוקים לחבר'ה בצפון, אניגמה. עריכה:מצטערת שהשקעתם בתגובות לפוסט, אבל נאלצתי למחוק אותו בגלל כמה פרטים שנחשפו בתגובות :( (כמה שאני נגד פרו הפעם הוא לא היה מזיק לי בכלל...) אז העתקתי את הפוסט מחדש,כי חבל לחסל אותו לגמרי... אין צורך להגיב שוב. 6 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-24/7/2006 01:51 הדף הבא דפים: 1 2 החודש הקודם (6/2006) החודש הבא (8/2006) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
