ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

קלה להשגה - סיפור קצרצר.

יום ראשון, 11 בלילה. מחכה בסמטאות החשוכות לפרנסה שתבוא. הם באים, רבים מהם. עולים ויורדים, מגיעים לנקודה הזו, משלמים והולכים, בזה אחר זה. בדרך- כלל הם מתחלפים. רובם פשוט באים לסיבוב והולכים לאחרות אחרי שקיבלו את מבוקשם. וביום למחרת מחכה בסמטה, בדיוק באותה השעה. ואותם אנשים שכבר הכרתי פשוט חולפים על פניי. לפעמים באים כמה יחד, צעירים ומבוגרים כאחד, בקבוצות או לחוד, מאחור או מלפנים... לפעמים אפילו מזמינים אותי הביתה, וזה בכלל לא גורם לי להרגיש מיוחדת, פשוט יותר נוח להם ככה. אם לא אני, תמיד יוכלו לתפוס אחת אחרת בדרך, אפילו בחינם, כולנו קלות להשגה. מעולם לא הרגשתי שייכת למישהו. אף פעם לא טיפלו בי כמו שצריך, השקיעו בי, מעולם לא ליוו אותי הביתה... אני רק אובייקט. מטרה. אבל טוב, זו רק פרנסה. להחליף מקצוע?  זה בלתי אפשרי. הרי אצלי תמיד תישאר התווית הברורה על המצח... אחרי הכל, אני מונית.

כתיבה נוצרת.

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 12/9/2006 15:56
127 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
אופטימי אחרון: כמהין. ב-15/8/2009 19:35