היא הייתה המלאך שלו.

הם הכירו בדרך המוזרה ביותר שזוג צעירים יכול להכיר- הייתה זו אחת הפעמים שהוריו שלו "סחבו" אותו לראות מופע בלט שהגיע לעיר. הוא התנגד כמובן, מה לו ולבלט?
בלט זה לא לבנות? בבלט מופיעות רקדניות בתלבושות מגוחכות ומקפצות מקצה אחד של הבמה, לקצה השני שלה?
ואם מישהו מהכיתה יראה שהוא הולך ביחד עם הוריו למופע מוגחך שכזה, מחר כל השכבה תרכל.
לבסוף נותר בלית ברירה, והלך עם הוריו למופע, הוא ישב באחת השורות, וחיכה להזדמנות הראשונה שתעלה בדעתו, כדי לעצום את עיניו ואולי אפילו לנמנם קצת... ההצגה החלה.
אל הבמה יצאה נערה צעירה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות וחייכה. המוזיקה החלה להתנגן. היא החלה רוקדת, קופצת, מסתובבת ומסחררת את הראש שלו.
מסביבה הופיעו רקדנים נוספים, אך הם רק הסתירו לו אותה, הנערה היפה ביותר, שהייתה כמו מריונטה יפה וחמודה שמישהו משך בחוטיה מלמעלה.
אחרי המופע הוא היה המום לגמרי. הוא ידע רק דבר אחד: הוא חייב לראות עוד פעם אחת את הנערה הנפלאה ההיא... תוך התגנבות מגוחכת למדי לתאי ההלבשה, הוא מצא את עצמו ניצב מולה בלי מילים בפיו.
"מה אתה עושה פה, ילד?" היא שאלה. קולה היה רך אפילו כאשר התעצבנה...
"אה... רק רציתי להגיד לך שרקדת ממש יפה..." הנערה קימטה את מצחה.
"נערים בגילך צופים בבלט?" היא נראתה נדהמת וספקנית באותו הזמן.
"מעכשיו אני אצפה בו תמיד." אמר לה, והיא חייכה.
וכך הוא היה בא להופעותיה בעיר, יושב בשורה הראשונה ומוחא לה הכי הרבה כפיים. הוא לא פספס שום הצגה, שום הופעה, הוא לא פספס שום הזדמנות לראות את הנערה שלו רוקדת.
אחרי המופעים, הם היו הולכים לאכול גלידה, היו מטיילים על חוף הים, הוא היה מספר לה בדיחות, והיא הייתה צוחקת. והצחוק שלה היה כה נפלא, כה מדבק. היא הייתה רוקדת בשבילו, הוא היה מנגן לה בגיטרה.
הוא עזב את הכל. רק כדי להיות עם איתה קצת יותר.
הוא לא יצא עם חברים שלו, הוא לא עשה שיעורי בית, והוא אפילו שכח לפעמים לאכול, כי הוא לא היה זקוק לזה עכשיו, עכשיו היא הייתה רק שלו- ולא היה מאושר ממנו.
תקופת המופעים בעיר עמדה להסתיים. היא עמדה לעזוב ביחד עם שאר הרקדנים. אבל הם תמיד סירבו לדבר על יום עזיבתה, רצו לדחות עוד קצת ועוד קצת את המועד, אך הוא בא במהירות.... והנה זאת הפעם האחרונה שהתראו.
הוא לא בכה. הוא רק חיבק אותה, ונישק אותה בלהט כל כך רב כמו שאף אחד לא נישק אותה לפני או בחייה.
הוא ידע שהוא אוהב אותה. והיא אהבה אותו.
"מלאך שלי, האם נתראה עוד פעם?" הוא שאל וחרש. המזוודה הייתה כבר ארוזה, והיא בכתה, עיניה דמעו, וזה עשה לו כל כך עצוב... הוא כמעט נשבר לידה.
"אני מקווה מאוד שנתראה, אהובי." אמרה. היא נכנסה למכונית והוא הפנה את גבו אליה- ובילה שעה ארוכה בחוף הים, בועט בחול, דמעות עיקשות ממלאות את עיניו ומשפריצות על הלחיים שלו.
הנה האהבה שלו הלכה... הוא שוב נשאר לבד.
אבל הוא לעולם לא ישכח שהיא הייתה המלאך שלו, לתקופת זמן כה קצרה, אך כה מאושרת...