חיוך אופטימי

ארכיון:

גדנ"ע 2006 - סיכום, תמונות והרבה חוויות ...

בול הגדנ"ע.

גדנ"ע 2006 - 5-9/11/06 ימים א' עד ה', שדה בוקר- סיכום, חוויות, וגם כמה הערות...

באמת קשה לסכם שבוע של חוויות, שבוע של כיייייייף הכי שבעולם, אני אשתדל לעשות זאת בקצרה, ולהזכיר את כל הפרטים (טוב כמעט...) ביום ראשון, 5/11/06 בשעה 9 וחצי הייתי כבר על האוטובוס עם כל הכיתה שלי, מחכים ליציאה לשדה בוקר, מחנה אימונים- גדנ"ע, אל האוטובוס הגעתי במונית, בגלל שירד גשם, ולא היה לי כוח להגיע לבית הספר עם תיק ענק של חו"ל (שאותו הפצצתי בדברים) ועם עוד תיק גב... כרגיל, באיחור דיי רב, יצאנו כולנו, לשדה בוקר. כל שכבת י"א, כשכל כיתה באוטובוס. בדרך הייתה לנו הפסקה, קניתי פוטוטו במקדולנ'ס (: ובסביבות השעה 1 בצהריים הגענו למחנה האימונים שדה בוקר, כשהגענו חטפתי מעט שוק, היה קור כלבים, ואני עוד הבאתי גם לבוש קיצי, הורדנו את המזוודות, והתקדמנו הלאה, כאשר אני רואה מסביבי את האוהלים, ואת המיטות, שנראות כמו מיטות עינויים ! כל שכבת י"א היתה יחדיו, כאשר תוך כמה שניות פיצלו את הבנים והבנות. כל הבנים עמדו בשלוש שורות ארוכות ! ואת הבנות לקחו למקום אחר... שמנו את כל התיקים בערימה ענקית, ועברה מפקדת ואמרה "אתה, אתה אתה ואתה.." לשם, והצביעה על מפקדת כלשהי, ככה חילקו אותנו לצוותים, בצוות שלנו היינו 14. היינו בצוות עצמו בנים ובנות, אבל באוהלים, בשינה, הבנים היו באיזור מסויים, והבנות היו באיזור מסויים. כך שבעצם הייתי בצוות עם כמה בנים ובנות מהשכבה שאת רובם הכרתי, ומהכיתה שלי ממש היו רק 2 בנות איתי בצוות, מאוחר יותר לימדו אותנו כמה דברים מה קורה עם בא אוייב, וכל מיני הגנות מוזרות.. חילקו לנו מזרונים, שמיכות (שכנראה עם פשפשים לפי מה שהבנו)... אותנו, הבנים שמו באוהל 10, ואת הבנות באוהל אחר, באיזור הבנות... ביום הראשון לימדו אותנו עמידת הקשב, עם "וי" בין הרגליים, ויהלום בין הידיים, משהו מעצבן... מה קרה ממש ביום הראשון אני לא זוכר, אני חושב שהיה טקס פתיחה.. בערב הייתה ארוחת ערב, ולא הייתה לנו כמעט שום הפסקה, כי זה היה היום הראשון... קיבלנו מדים (הכוללים מעיל, כובע, מימיה, חגורה, חולצה ומכנס... כאשר מהמימיה לא שתיתי אף פעם אחת, כי היא הייתה מסריחה.. מזל שהבאתי איתי מים מינרליים, ותמיד היה עליי תיק גב, שמשם שתיתי את המיים שלי, שאני אוהב..) לימדנו אותנו לעמוד ב-ח' כל הצוות, ספרנו שניות, וכל פעולה שעשינו הייתה מלווה בזמן, "תוך 10 שניות פתחתם מולי ח' גדול ומרווח"... 10..9..8.. וכד'. המפקדת אמרה שקוראים לה אנה, אבל אנחנו נקרא לה "המפקדת" בלבד ! שרוצים לדבר איתה אומרים "הקשב המפקדת". היום נגמר בזה שהכרנו את חלק מהצוות ששם (מ"מ, רס"פ). אכלנו ארוחת ערב זוועתית, הייתה לנו שעת ט"ש (שעת טרום שינה) בה עשינו את כל הסידורים שלנו, אני אישית החלפתי לבגדים נוחים ועליתי לישון. בלילה היה קר מאוד, קר רצח, בקושי הרגשתי את האף, ואני זוכר שלא ישנתי כמעט... היה ממש מבאס. היה אסור לדבר, ושמרו עלינו כל הזמן. כל לילה לפני השינה היתה לנו שעה אחת בה היה אפשר לעשות את כל הסידורים... היום השני הגיע, בשעה מוקדמת של הבוקר הייתה "הקפצה" כל המפקדים של כל הצוותים, והיינו מלא צוותים איזה 20 צוותים, לכל צוות מפקד, ובכל צוות כ- 15 אנשים. כולם הגיעו, שרקו במשרוקיות, והבהילו אותנו.. הייתי כבר ער בערך, כי הקור הרג אותי.. תוך כמה דקות היינו צריכים להיות כבר במדים, כלומר כל היום אנחנו במדים, ורק בלילה בשינה מותר להחליף ל"אזרחי". ביום השני היה לנו מסע ארוך ומייגע, הלכנו 4 ק"מ, הלוך וחזור... בשטח אכלנו ארוחת בוקר מגעילה, למדנו שדאות ועל כל מיני פצצות, אז"ר (אוייב זורק רימון) מה קורה, מה עושים, איך קופצים, וכל מיני דברים סתומים, אבל נחמדים... ככה משכו לנו את היום עד אחר הצהריים, אכלנו שם ארוחת צהריים בשטח שאני חושב שהיתה הזוועתית ביותר, היה בה "לוף" (בשר משומר) וכל מיני דברים מגעילים, כמה טוב שהיה עליי תיק גב, עם המים שאני אוהב, ומלא חטיפים, כל לילה דאגתי למלא את תיק הגב בבקבוק מים חדש, ובמלא חטיפים שישרתו אותי לכל היום... לקראת בערב חזרנו לבסיס אחרי הליכה ארוכה ומייגעת, אכלנו שם ארוחת ערב... וככה בערך נגמר היום. כרגיל היה קשה לי להירדם, הוציאו אותי אפילו בלילה כי דיברתי מעט.. ואני חושב שכל לילה מפקד/ת אחרת הוציאו אותי מהאוהל, זה היה הכי מעצבן שבעולם ! בנוסף היה לנו כל יום "פריסה" שזו מעין "ארוחה קטנה", רוב הזמן קיבלנו סתם תפוחים... ופעם אחת "ערגליות" (עוגיות כאלו). ביום השלישי קמנו כרגיל מוקדם, לפני 6 בבוקר, היה לנו זמן קצוב להספיק להתארגן, לצחצח שיניים, ללבוש מדים וכד', אכלנו ארוחת בוקר, גם שם היה תור דיי ארוך, כל פעם היינו צריכים להמתין.. היום השלישי היה כולו מוקדש ל- "איך ללמוד לירות בנשק", למדנו לירות בנשק, למדנו חוקים מעצבנים (נשק תמיד נצור, אצבע לעולם לא על ההדק וכד'...) כמובן שהיו לנו פה ושם הפסקות, והיינו צריכים לקבל את המפקדת ב-ח' וכל זה.. ירדנו ללא מעט ריצות, שכיבות שמיכה וכד'... כל היום רק למדנו ולמדנו, למה? כי ביום הרביעי צפוי להיות מטווח- יורים 10 כדורים ב- M 16 (רובה). מאוחר יותר הייתה לנו הרצאה על הסמים, היה ממש מרגש, למרות שהייתי גמור ועייף לגמריי, לבסוף היה נחמד, היום נגמר כרגיל..כמו כל עוד יום, קר, קשה להירדם, ולא נוח... עוד לילה רגיל באוהל, ביום הזה גם היו לנו 3 פעמים תורניות שירותים...בוקר, צהריים, וערב, נחשו שלא עשיתי כמעט כלום... היום הרביעי היה כולו מוקדש למטווח, קמנו בסביבות 5 בבוקר, מוקדם מאוד, הייתה לנו תורנות מטבח, המטבח היה ע-נ-ק, והיה דיי קשה לעבוד שם, כל מי שהיה בצוות אהב את התורנות מטבח, אבל אני אישית לא סבלתי אותה ! היינו עד 11 בבוקר בתורנות, רצוף... אחרי התורנות שסוף סוף נגמרה עברנו מהתורנות מטבח אל המטווח (חרוז, אה ? ) נסענו ב"טיוליות" (אוטובוס זוועתי של הצבא) אל המטווח, שואלים למה נסענו לשם ? הם רצו שנהיה בכושר, ושלא נהיה עייפים במטווח, אחרי הכל יורים בנשק... אחרי שהמתנו שעות טובות, הגיע התור שלנו, ירינו במטווח, אחרי הרצאות, וחוקים ארוכים.. הזמן טס ! תוך שנייה כל אחד ירה 10 יריות, פגעתי ב-3 מטרות מתוך ה-10.. משהו כזה.. אני זוכר שהיה נחמד.. ועבר מהר. כשחזרנו היה לנו שיעור עם הסמלת, הפעם היא הייתה נורא חמודה, והתנהגה יפה, לעמת בהתחלה שחשה את עצמה, והיתה כמו משוגעת, הבנתי שאני רוצה להיות בגלי צ"הל בצבא ! כן, גלי צה"ל =] ב"ה. ככה בערך נגמר היום הרביעי... גם בלילה היה קר, וישנתי בקושי... היום החמישי והאחרון הגיע ! העירו אותנו ב-6 בבוקר, קמנו, היה מעין "שבירת דיסטנס" עם המפקדות, וכולם... אכלנו, הערמנו את כל המזרונים מהאוהלים והעברנו אותם אל המכלית שלהם, אותו הדבר לגבי השמיכות, מאוחר יותר היה מעין "בוחן מסלול" עם כל מיני תחנות נחמדות, היה נורא כייף בזה ! אחר-כך היה לנו טקס סיום ב"קבר בן גוריון", חלק מהפלוגה קיבלו תעודות הצטיינות, מאוחר יותר חזרנו, הורדנו את כל המדים, והיינו כולנו מאושרים, חוזרים הבייתה !! בשעה 3 בצהריים בערך היינו כבר בדרך הבייתה, עייפים, אך מרוצים... בכל הגדנ"ע התקלחתי רק פעמיים, וזה טוב.. יש כאלו שלא התקלחו בכלל, ויש כאלו שהיו 24 שעות עם המדים, וישנו איתם תמיד גם בלילה ( !! ) בערך בשעה 5 וחצי בערב הייתי בבית, מת מעייפות, הייתי במחשב, התקלחתי כמובן, ובערך בשעה 11 בלילה נרדמתי עד 11 בבוקר למחרת. ביום שישי 10/11 לא למדנו, היה לנו יום חופשי אחרי הגדנ"ע, קמתי ב-11 בבוקר, וב-12 בבוקר נרדמתי שוב עד הערב.. הייתי גמור מעייפות, כל הגדנ"ע בקושי ישנתי, ולמדתי להעריך את המיטה החמודה שלי, וכמובן את הבית, והאוכל של הבית... לסיכום- אני שמח שיצאתי לגדנ"ע, זה באמת עשה לי טוב, ולמדתי להעריך מה זה צבא, כמובן שהיו עוד מלא דברים שלא סיפרתי פה.. כמו שלימדו אותנו קיפול מיוחד לשמיכות כל בוקר, קיפול 8, קיפול מעטפת, וכד'... אני זוכר שגם המפקדת ביקשה ממני ללבוש מדים בלילה שוב, כשהיא הוציאה אותי מהאוהל, אמרתי לה ש"ייתהפך העולם אני לא לובש מדים שוב.." ושוחררתי לישון... אני זוכר שהמפקדות כל הזמן אמרו אף אחד לא יפריע ל"סמלת שליייייייי", ו- "למ"מ שלייייייייי", וכל הזמן לקראת הסוף צחקתי על זה ! "זו הסמלת שליייייייי !" כולם נקרעו מזה... עכשיו אני בבית, וכייף פה.. ייקח לי עוד כמה ימים להתרגל... והעייפות עוד נוצצת פה ושם... אבל טוב שעבר... אני יודע שאני צריך לרסן את עצמי מעט, כי הערתי שם דיי הרבה על דברים שלא מצאו חן בעייני... להלן מעט תמונות.. בקרוב אוסיף עוד תמונות -

פלוגה ב

במסדר... חלק מהפלוגה.

מיימיות שלא נגעתי בהן (:

ברק

למעלה: הפלוגה שלנו, פלוגה ב' ברק, אנחנו היינו צוות 12.

האוהלים מרחוק.

למעלה: האוהלים.

האוהלים בזריחה.

למעלה: האוהלים בזריחה.

מקבלים את המזרונים לאוהלים.

למעלה: קיבלנו את המזרונים לאוהלים, אני לא מופיע בתמונה. הצוות שלי במסע.

למעלה: הצוות שלי במסע של ה- 4 ק"מ, שהיה בו גם שדאות, אני לא מופיע בתמונה. אני הימיני, באוטובוס בדרך למטווח.

למעלה: אני הימיני, בדרך למטווח, "בטיולית" של הצבא. מחזירים ציוד.

למעלה: מחזירים את המדים והציוד.

מחזירים ציוד.

למעלה: עוד תמונה של החזרת הציוד, המדים, בסיום הגדנ"ע.

המפקדת שלנו עם הנשק.

למעלה: משמאל המפקדת שלנו- המפקדת אנה שולטת !!!!!!!!!

קו היורים במטווח.

למעלה: קו היורים במטווח- מפה ירינו לעבר המטרות.

המטווח אליו ירינו, כלומר השטח אליו ירינו עם הרובים, שם נמצאות גם המטרות.

למעלה: המטווח אליו ירינו, כלומר השטח אליו ירינו עם הרובים, שם נמצאות גם המטרות.

למטה: תמונות שטח מהמקום, ותמונות נוף מדברי. האוהלים. תמונת מקום. השטח. נוף. נוף. נוף. נוף. נוף. נוף.

תמונת מקום.

למטה: תמונות נוף ממצפה "קבר בן גוריון", בטקס סיום הגדנ"ע, היה נוף מדהים.

קבר בן גוריון- נוף מדהים. סתם מפקדת כוסית חח...

למעלה: סתם מפקדת כוסית.

כולנו בתמונה קטנה. <<< והנה לסיום בסוף הגדנ"ע, תמונה של כל הצוות שלנו, צוות 12, עם המפקדת אנה... נחשו איפה אני ;-). סורי על הגודל הקטן...

הפוסט נכתב בתאריך: 11/11/2006 15:52
386 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-24/11/2006 22:53