הבלוג של אביב פרנקל

הבוקר עצרתי בתחנת דלק, פשוט כי התחלתי לנסוע על אדים. ובכן, אמנם אני נוסע על טוסטוס 50 סמ"ק חבוט וישן, אבל אם בשנה מחיר הטנק שלי קופץ מ-20 ל-30 ₪ לכל תדלוק, מה יגידו מי שנוהגים במכוניות? אין ספק, מעולם המושג זהב שחור לא היה נכון יותר, ועושה רושם שהיחידים שצוהלים הם כמה גברים עם שמלות.

חבית הנפט, הופכת במהרה לחבית חומר נפץ. במדינות שונות וגם אצלנו, המובילים ונהגי המוניות חוסמים את עורקי התחבורה המרכזיים, כאילו הממשלות יכולות לעזור במשהו. נכון, המדינה מרוויחה בכל שנה מיליארדי שקלים מהמיסוי על הסולר והבנזין, אבל הפחתה של המיסוי על הדלק תהיה בבחינת אקמול לחולה סרטן. צריך פשוט לשנות את הפוקוס.

כל מי שמתעניין קצת בעולם הרכב והתחבורה, רואה בשנה שנתיים האחרונות יש שינוי בגישה. אנשי אקדמיה, יזמים למיניהם וכן, אפילו יצרניות רכב וספקיות אנרגיה, כולם מחפשים את הדלק הבא. את הטכנולוגיה שבאמצעותה מניעים את כלי הרכב. המכונית הנמכרת ביותר בקליפורניה היא ההיברידית של טויוטה, בברזיל נוסעים על דלק שמופק מקני סוכר, ואפילו אצלנו מנסים לשווק לעולם את הרכב החשמלי בתור התרופה לצריכת הנפט ולזיהום שהוא מייצר.

נכון, הממשלה בהחלטה יוצאת דופן, החליטה לתמוך במיזם הרכב החשמלי של שי אגסי, אבל היא חייבת בנוסף לעודד עוד מחקרים ויוזמות על חלופות אנרגיה אחרות.  חשוב לדעת, בראשית המאה ה-20 רוב המכוניות היו חשמליות, אבל בסופו של דבר מודל טי של פורד, שהונעה בבנזין, דחקה את המכוניות הנקיות יותר מהכבישים. תערובת של אינטרסים, תזמון ומזל תכריע מה תהיה הטכנולוגיה של הדור הבא, אבל אין ספק שמדובר באתגר ובהזדמנות אדירה ליזמים ואנשי מחקר כחול לבן.

מדינה קטנה, נטולת נפט, אבל עם מאגר אדיר של מוחות צריכה ויכולה לנסות לקפוץ על הרכבת הזאת. שלא יהיו אשליות, אני אולי נביא קטן מאוד, אבל אי אפשר לברוח מזה, בתוך לפחות עשור תחנות דלק ישנו את שמן, ועם עוד קצת דחיפה מהממשלה ומדעת הקהל נוכל לעזור לזה לקרות אפילו מוקדם יותר.