כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

כשתגדל

מיום שלישי חיכיתי לזה. לעיתון המגולגל, שהיה נתחב לתוך תיבת הדואר הקטנה בחדר המדרגות וממלא את כולו בריח הדפוס הטרי. ברוב המקרים העיתון היה מגיע בימי רביעי ולפעמים בחמישי, אבל כבר מיום שלישי כשהייתי חוזר מבית הספר הייתי מתפלל למצוא אותו כבר מחכה לי שם. ואם הוא לא היה מגיע, הייתי מציץ כל כמה דקות דרך התריס בסלון ומצפה לראות את הדוור, עד שאמא היתה אומרת לי מספיק, אם הוא לא הגיע עד עכשיו הוא כבר לא יגיע היום, חכה למחר. לפעמים הייתי יורד לשחק בחצר, שם אפשר לצפות לעבר שני כיווני הגעה, ומחכה לראות אותו עם המדים האפורים של הדואר. כן, פעם היו להם מדים. כשימי שלישי עברו היתה חוזרת הרוטינה ביום רביעי, ואם גם אז העיתון לא היה מגיע לפחות הייתי נרגע קצת: מחר, ביום חמישי, כבר אין סיכוי ש'דבר לילדים' לא יגיע.

היה פעם עיתון כזה, 'דבר לילדים'. הרבה לפני שהוא הפך להיות עיתון מודרני בתחילת שנות השמונים עם עטיפת כרומו צבעונית שהיה מגיע מקופל לשניים בתור שרוול חום מודרני, הוא היה עשוי מנייר עיתון רגיל, כמו של הגדולים, מגולגל לצורת צינור דק, שאחר כך היה לוקח שעה ליישר אותו שוב. אבל זה לא הפריע לי להסתער עליו בשמחה, מת לקרוא כבר את המשכי הסיפורים בהמשכים, את הקומיקס המרהיב בעמוד האחרון ואת שאר הכתבות שהיו נותנות לי להרגיש שלמישהו איפשהו חשוב לדאוג שאני ושאר ילדי ישראל נקרא חומרים איכותיים. והוא אפילו לא היה צריך לצרף פוסטר צבעוני של איזה כוכב רוק באמצע כדי לעשות את זה.

אחר כך הוספתי לעונג הטקסטואלי השבועי את 'הארץ שלנו'. השכן שלי שגר דלת ליד ושהיה בגילי, היה מנוי עליו ומשום מה הוא נחשב בעיני ובעיני אחרים ל'עממי' יותר. אבל נמשכתי לסיפורים שהיו גם בו ובלעתי אותם בשקיקה, גונב לו את העיתון לפעמים מהחדר. כך היתה תקופה לא קצרה שהייתי מנוי על שני עיתונים, מה שרק העצים את ריח הדפוס הטרי שהציף את הבית בכל שבוע. 'הארץ שלנו' היה גם זה שגילה לי לראשונה את זוועות השואה.

זה היה גיליון בו הלוגו היה בצבע כתום, אני כמעט בטוח. בכל שבוע הוא הופיע בצבע אחר. על השער היתה תמונה של איש אחד, אני חושב שהוא הצביע, לכיוון בור שהיה חפור לידו ובו אני די בטוח שביצבצו גופות. שער מזעזע ובלתי נתפס לעומת שערי עיתוני הילדים הצבעוניים והמלוקקים של היום, שבלי לבדוק אני משוכנע שבשבוע של יום השואה, לא מקדישים לא רק שער אלא גם לא אולי יותר מקובייה איפשהו בעמודים הפנימיים של העיתון לנושא הזה. אם ממש רוצים לבדוק איפה החלו להיווצר התהומות של התרבות הירודה בה אנו חיים היום בכלל ושל מערכת החינוך בפרט - אפשר לשים את האצבע בדיוק כמעט מושלם על הנקודה הזאת בזמן. הנקודה הזאת בה נעלמו עיתוני הילדים הסו קולד 'חינוכיים' שכתבו על ערכים והיסטוריה - ותפסו את מקומם מיני שבועונים מצועצעים ודביקים שמאדירים את שמם של כל מיני סלבס בשקל וכוכבי אינסטנט לרגע, עם שערים דוחים, פוסטרים ממוחזרים ומדורים ברמת כתיבה של כיתה ב', גם כשהם מכוונים לנוער.

הגיליון ההוא, הכתום, של 'הארץ שלנו' שיצא בשבוע של יום השואה כנראה של 1977, הכיל עשרות סיפורי זוועה שהשאירו אותי המום ומזועזע. לא חסכו מאיתנו את תאורי החיים הקשים והבלתי אפשריים של תושבי הגטאות, האימה שליוותה את היום-יום שלהם, כמו גם תאורי משפחות שנקרעו זו מזו, רציחות המוניות וקברי אחים. דרך הגיליון הזה הבנתי בפעם הראשונה מה קרה באירופה רק 30 שנה קודם. לא דרך בית הספר, לא דרך הטלוויזיה. חזרתי לקרוא את הכתבות הקשות והמרתקות שהיו שם פעם אחר פעם, גם בשבועות שאחרי כאילו היה מדובר בספר מתח ואימה, והתחלתי לשאול שאלות. ככה גיליתי שלסבא שלי היתה משפחה שלמה, אישה ושתי בנות, שניספו באושוויץ, וסבתא שלי היתה בעצם אשתו השנייה, איתה הוא התחתן אחרי המלחמה לאחר שהצליח לברוח עד לסיביר, ואמא שלי היתה הבת היחידה שנולדה להם, כשהוא כבר היה בן 46.

בתחילת שנות השמונים עברתי במסלול המקובל ל'מעריב לנוער'. 'הארץ שלנו' ו'דבר לילדים' התאחדו ב-1985 לכדי עיתון אחד בשם 'כולנו', וזאת היתה תחילת הסוף של עיתונות הילדים התמימה וה'חינוכית' של קום המדינה עד לסוף שנות השבעים. שנתיים אחר כך קניתי את 'אפר ואבק' של פוליקר, שזיעזע את עולם המוזיקה ואת הווקמן שלי, שטחן את הקלטת הזאת בלילות השמירה בצבא. 'חלון לים התיכון', 'מכאן ועד בכלל', 'התחנה האחרונה טרבלינקה' החזירו אותו עשר שנים לאחור, לגיליון ההוא של 'הארץ שלנו' בו הבנתי מה משמעות השואה ושאת המשמעות הזאת הלחין יהודה פוליקר לאלבום אישי, עצוב וכואב. כל זה מתייחס במיוחד ל'כשתגדל', שמכניס את החץ עמוק עמוק ללב וכששמעתי אותו היום גרם לי לחשוב על איך גדלו ילדים בגטו, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות על איך גדלים ילדים היום, עם מודעות כמעט אפסית למה שקרה שישים שנה לאחור, בלי עיתוני ילדים משמעותיים וראויים שיספרו להם את הסיפור האמיתי.

סבא שלי עלה לארץ ב-1950, מצליח להקים פה משפחה חדשה. באותה שנה כשיצא 'אפר ואבק', 1987, הוא נפטר, מצליח לחיות עד גיל 87 ולגרום לי להכיר אותו עד גיל 19. מעולם לא ממש דיברנו על מה שהוא עבר, הוא הצליח להסתיר את הכל דרך חוש הומור בריא וציני שאין לי ספק שעבר אלי בירושה. לפעמים אני חושב שלולא ניספתה המשפחה הראשונה שלו בשואה לא הייתי נולד בכלל, ואם זה לא ניצחון קטן בשבילו אז מה כן.

יהודה פוליקר - אפר ואבק להורדה

חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם
איש אחד גבוה ואשה נמוכה
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם
ילד טוב משאיר צלחת ריקה
תגדל, תגדל ותהיה גנרל
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל
אתה לא רצית להיות אפילו חייל
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל
אבל, אותך אף אחד לא שאל.

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

לך הביתה, עזוב את בית הספר
אמרו שממך כבר לא יצמח שום דבר
אשה גדולה ואיש במשקפיים
ימשיכו לרדוףעד הסוף עד עפר
תגדל, אל תתערבב בקהל
תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל
אתה לא רצית להיות שם בכלל
אז מה, אותך אף אחד לא שאל
אתה נשארת גוזל שנפל.

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

Emale
21/4/2009 11:20, בקטגוריות ילדות עשוקה, התה והלימון והתקליטים הישנים
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: עמיחי ב-30/6/2009 15:10

The Look of Love

כשאתה בן ארבע עשרה העולם שלך עטוף בסוכר מתוק כמו השירים של ABC. אתה גם חושב שכדור הארץ סובב סביב מצעדי הפזמונים עמוסי להקות הניו-רומנטיקס ואתה מקשיב להם באדיקות, מנסה לשמוע מה שאפשר מהמילים שלהם כדי להבין איך באמת עובד העולם הזה של המבוגרים. ויום אחד אתה הולך לחנות התקליטים בחשש, עם עשרים שקלים שאמא נתנה לך, ואתה מחפש לקנות איזה תקליט. אתה לא ממש מודע לכובד האחריות, כי מן הסתם אתה לא יודע שלנצח תזכור את הבחירה שלך כתקליט הראשון שאי פעם קנית. ואתה נובר בשורות העמוסות של עטיפות הקרטון ואתה תוהה אם לרכוש את החדש של דוראן דוראן או את זה של גברים בעבודה - עד שאתה נתקל בחדש של ABC שכשאתה חושב על זה, 'דה לוק אוף לאב' שלהם הוא באמת השיר הראשון שאהבת כשהתחלת לשמוע מצעדים. אז אתה מוציא בזהירות את התקליט מהערימה, מסתכל בעטיפה המבריקה וחושב שאיזה כיף זה, עכשיו יהיה לך את השיר הזה בבית מההתחלה עד הסוף ותוכל להקשיב לו מתי שרק תרצה.

כשאתה בן ארבע עשרה אתה חוזר הביתה נרגש עם התקליט החדש של ABC ומשחיל אותו בחיל ורעדה על העמוד הקטן שבפטיפון בסלון. אתה מניח את חוד המחט על השיר הראשון בצד ב' ומחכה בקוצר רוח לשמוע את הלמות התופים הראשונות של דה לוק אוף לאב מבלי שאף שדרן רדיו יתחיל לדבר עליו או שהוא יתמזג וייבלע בשיר שלפני כמו בכל המצעדים שהקשבת להם. וכשהשיר מתחיל אתה קופץ על הספה, נשכב על הבטן ולא מפסיק להפוך ולהפוך בעטיפה נטולת מילות השירים שהיצרן הישראלי התקמצן להדפיס. אבל יש לך שם עולם ומלואו: את מרטין פריי הסולן אוחז באקדח ויורה אל מעבר למאחורי הקלעים, כשבזרועותיו נמסה נערה במצוקה כמו שצריך להיות באיזה מחזה רומנטי. ועל החזית כתובת מילות אחד מהבתים של 'חץ מורעל' ועל צידה השני של העטיפה מחכים שאר חברי הלהקה עם זרי פרחים בידיהם לירידת השחקנים מהבמה.

כשאתה בן ארבע עשרה אתה מזדהה באורח פלא עם הטקסטים של ABC ושל מרטין פריי, שמתחבט לאורך כל התקליט וכואב את כאבי האהבות הלא ממומשות שלו. ב'דמעות אינן מספיקות', ב'תמיד לנצח' ובעיקר ב'בכל ליבי'  המרגש. והכל עטוף בהפקה הנוצצת עד בומבסטית של טרבור הורן ומלווה בקליפים דרמטיים של גברים ובטוקסידו ובנשים יפות בשמלות קוקטיל. ואולי זה כל מה שצריך כדי לרפד את ימי התום של אהבת הבוסר הראשונה שלך בנאיביות המתבקשת, זו שלפחות בתאוריה אמורה להגן עליך כשהאהבה הראשונה תהפוך לאהבה נכזבת. אבל לא על זה חשבת כשבאחד מהימים חזרת הביתה מבית הספר כשאתה מרחף על ענן, כי היה נדמה לך שהילדה בה היית מאוהב הגניבה אליך חיוך רב משמעות בתחילת אחד השיעורים. 'אולי זה היה מבט האהבה', חשבת לעצמך והתחלת לבנות את המגדלים - עד שלא הרבה זמן אחר כך הם קרסו כשגילית שיש לה חבר חדש.

כשאתה בן ארבעים יוצא לך להיתקל מדי פעם ביו-טיוב בקליפ של ABC מתוך 'לקסיקון האהבה' ואתה לפעמים נזכר בה ובתקופה ההיא בחיוך. אתה נכנס לפייסבוק ואחרי כמה חיפושים קצרים אתה מוצא אותה, לא דומה בכלום לילדה היפה שהיא היתה פעם. ואתה מנסה לברוח משם ובסיור הבא שלך בטיוב אתה נתקל בביצוע מלפני חודשיים וחצי של מרטין פריי המזדקן ל'דה לוק אוף לאב' עם קול כבוי שלא דומה בכלום לקול היפה שהיה לו פעם. ואתה תוהה בשביל מה לעזאזל אתה צריך את כל האינטר-דנט הזה, אם הוא יכול כמעט למחוק בקלות כזאת את מה שנשאר בך מהנאיביות ההיא, שבעזרתה האמנת פעם שהעולם מורכב מזמרים נוצצים, ילדות יפות ומבט אחד של אהבה.

The Lexicon of Love - להורדת האלבום המלא

 
When your world is full of strange arrangements
And gravity won't pull you through
You know you're missing out on something
Well that something depends on you

All I'm saying, it takes a lot to love you
All I'm doing, you know it's true
All I mean now, there's one thing
Yes one thing that turns this grey sky to blue

That's the look, that's the look
The look of love

When your girl has left you out on the pavement (Goodbye)
Then your dreams fall apart at the seams
Your reason for living's your reason for leaving
Don't ask me what it means

Who's got the look? I don't know the answer to that question
Where's the look? If I knew I would tell you
What's the look? Look for your information
Yes there's one thing, the one thing that still holds true (What's that?)

That's the look, that's the look
The look of love

If you judge a book by the cover
Then you'd judge the look by the lover
I hope you'll soon recover
Me I go from one extreme to another

And though my friends just might ask me
They say "Martin maybe one day you'll find true love"
I say "Maybe, there must be a solution
To the one thing, the one thing, we can't find"

That's the look, that's the look
The look of love
That's the look, that's the look
The look of love
That's the look, that's the look
The Look of love

Emale
14/7/2008 01:33, בקטגוריות התה והלימון והתקליטים הישנים, האינטר-דנט הזהו, ילדות עשוקה
17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: Antonio Montana ב-30/7/2008 14:07


הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  
139,219 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze