זה לחייך כשאתה מוצא שערה ארוכה-ארוכה וחומה-חומה (חומה, את שומעת? חומה! הפנמתי!) שלה על החולצה שאתה לובש בבוקר. זה להתמוגג כשאתה מוצא כמה מהן בלילה על הכרית ולהיזכר איך בבוקר שכבת ער לידה בערך שעה והסתכלת איך השיער הארוך והמדהים שלה היה שפוך בחלקו על הכר ובחלקו על העורף והגב העירומים שלה. זה להיות מופתע כל פעם מחדש כשאתה מגלה איזה אושר נכנס בך כשאתה רואה את השם שלה מופיע על הסלולרי שלך אחרי עוד צליל שמפיק המכשיר המתוק הזה כשהוא מודיע על סמס חדש. זה לא להבין איך צליל סתמי כזה מתורגם מיד אצלך במוח למראה, לקול ולריח שלה.
זה לבהות דקות ארוכות בפוסט שהיא כתבה ושאתה מוזכר בו ולא להצליח למחוק את החיוך הדבילי מהפרצוף שלך. זה לקלוט מחשבה חוצה את המוח שלך, שאומרת שכנראה הסיפור הסופר-דביק בסרט You've Got Mail נראה חיוור ליד מה שלפעמים קורה במציאות. זה לא להבין איך כמעט שנה שלמה שרפתם על שיחות אייסיקיו, שנעו בין הודעות עוקצניות, ירידות הדדיות ואיתגורים סו-קולד אינטלקטואלים מענגים - בלי לעשות עם זה משהו. זה לחשוב על איך שכל מה שחשבת עליה ושנבע מהיכרות וירטואלית, שוב מלמד אותך שהוירטואליה הזותי היא פאקינג מעוותת וגורמת לך לחשוב דברים שמתגלים כהפוכים ב-180 מעלות למה שאתה חושב עליה במציאות. זה לקרוא בתדהמה לוגים ישנים של השיחות העוקצניות בינכם מכל החודשים הארוכים ההם ולא להאמין שאלה אותם שני אנשים שלא יכולים היום להפסיק לגעת אחד בשני כשהם יחד. זה להנות מכל רגע שאתה איתה ולהרגיש איך 17 שעות עוברות כמו 17 דקות, להרגיש שאתה יכול בהן לדבר איתה על מיליון דברים ולא לקלוט איך היו ימים שלמים שראיתם אחד את השני מהבהבים ברשימת החברים באייסיקיו ולא דיברתם בכלל.
זה לגלות שיש בך מאגרים של נתינה שלא ידעת שקיימים שם בכלל. זה להרגיש שיש עוד סיבה לקום בבוקר, אחרי שניחמת את עצמך שמעולה לך עם מה שיש לך. זה לפחד לאבד את זה אבל להיות בטוח שזה זה. זה למחוק את ה'להתאהב במישהי' ברשימת ה-Have 2do בבלוג שלך, שהיא חושבת שהיא אינפנטילית, ולהאמין שהקו הזה יישאר שם הרבה זמן. זה לאבד את עצמך בתוך מישהו אחר ולהבין שרק שם אתה מגלה מי אתה באמת.
"רק כשאני מאבד את עצמי במישהו אחר אני מוצא את עצמי אני מוצא את עצמי
משהו יפה קורה לי בפנים משהו חושני, מלא באש ובמסתורין אני מהופנט אני משותק מצאתי את גן העדן
יש אלף סיבות מדוע לא אבזבז את זמני איתך
על כל סיבה לא להיות כאן אני יכול לחשוב על שתיים שיגרמו לי להישאר להרגיש שאין שום רע בתוך גן העדן שלך
רק כשאני מאבד את עצמי במישהו אחר אני מוצא את עצמי אני מוצא את עצמי
אני יכול להרגיש את הריקנות בתוכי נמוגה ונעלמת יש תחושה של סיפוק
בכל פעם שאת כאן אני מרוצה אני מרגיש שייך לגן העדן הקטיפתי שלך
האם היה עלי למכור את נשמתי
עבור תענוגות שכאלה האם היה עלי לאבד שליטה
כדי לאצור את נשיקתך האם היה עלי לשים את ליבי
בכף ידך לפני שבכלל אתחיל
להבין
רק כשאני מאבד את עצמי במישהו אחר אני מוצא את עצמי אני מוצא את עצמי
רק כשאני מאבד את עצמי במישהו אחר אני מוצא את עצמי אני מוצא את עצמי".
(Only When I Lose Myself, דפש מוד)
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
