אז אתה מתיישב ליד הבלוג ואתה באמת רוצה לכתוב משהו. משהו מנבכי ליבך הפועם, מסערות נפשך הרוטטת, לתוך קוביית הטקסט הריקה. ויש לך כבר פוסט כתוב בראש או בפורמט של טיוטה שסועה, ואתה חושב רק איזה שיר לשים בפוסט. כי ככה הפוסטים שלך נכתבים בשנה ומשהו האחרונה - מתחילים משיר שאתה מחפש להצמיד אליו את הרעיון לפוסט, ואז אתה מוצא את עצמך שוקע ביוטיוב וברילייטד של כל שיר יפה שאתה מוצא, וברילייטד של השיר שנגזר מהשיר שמצאת וברילייטד שנגזר מהשיר של אחרי שמצאת. ואז הפוסט שכבר היה כמעט מוכן לך בראש מתחיל להתעמעם משהו, וגם הודות לזכרונך המחליד אתה כבר שוכח על מה רצית לכתוב, או ששיר חדש מעלה לך רעיון לא בשל לפוסט נוסף ולא מגובש שמתמסמס גם הוא. ומפה לשם עוברות שעתיים וחצי של נבירה בטיוב ואתה מגלה פתאום שירים שכבר כתבת עליהם פעם פוסטים, באלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. שירים שמקפיצים לך בבת אחת את כל התקופה המתוקה-חמוצה ההיא מול הפרצוף, כמו השיר החמוץ-מתוק ההוא של מולוקו על אנשים שמחפשים שמישהו יאהב אותם. והנה עכשיו אתה יכול לשים אותם בפוסט, כי אז לא יכלת כי עוד לא היה יוטיוב. ואולי בכלל תכתוב פוסט שמתכתב עם הפוסט ההוא, תוציא מתוכו השוואות מחמיאות ומחמיאות פחות למה שעבר עליך אז ומה עובר עליך מאז ותכתוב טוב טוב כמה היום אתה יותר בוגר, יותר מפוכח. כן כן, תכתוב להם את זה בבלוג ותוכיח לעצמך שהתבגרת.
ואז אתה מתחיל לחפור בבלוג של עצמך, לגלוש לתוך הסערות הישנות החמוצות-מתוקות ההן של אלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. ואחרי שהרבה זמן חשבת שאתה כבר לא אותו בנאדם שכתב אז שם, שהתבגרת ושהתפכחת - אתה מגלה שלא השתנית בכלל ואתה כותב בדיוק אותו דבר. אותן תקוות, אותם הררים, אותן גבעות. ואתה חופר עוד יותר עמוק בהיסטוריה של עצמך ומגלה שם פוסטים שחוזרים על עצמם, על בחורות שהכרת ושכבר שכחת ואיך לא חשבת אז שזה יכול להיות מוקדם, מאוד מאוד מוקדם כדי להפריח בבלוג תקוות, הררים וגבעות, וגם ללנקק לדוגמיות של שירים שבקושי מצאת כי אז עוד לא היה עוד יוטיוב. ואז אחריהם מגיע בכמעט כל המקרים - אחרי שבועיים, שלושה, חודשיים ומחצה - מגיע פוסט נוגה על איך שידעת שזה לא זה אבל אתה עצוב שזה נגמר, ונתת לכולם בתגובות להתפייט ולהתנחם איתך ולהרגיש בלב שיצאת דביל מושלם.
אז לא, אתה לא כותב שוב פוסטים כאלה של הרים וגבעות ותקוות מטופחות. כי בכל זאת אולי כן השתנית ואתה עוצר קצת קודם. ואולי אתה בכל זאת כבר כל כך הרבה יותר בוגר ומפוכח כי אתה כבר יודע שדייט אחד, למרות שהוא היה עם אחת הבחורות הכי יפות שראית, ולמרות שהוא הסתיים בנשיקה מפתיעה משהו - גם דייט כזה לא אומר כלום, בניגוד לדייטים ההם מאלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים שהתחושות שאפפו אותך אז היו מספיקות כדי להטיס אותך בדילוגים לחלל.
ואז אחרי שאתה מסיים לחפור בטיוב אתה מתחיל לכתוב מהראש ויוצא לך בשניות פוסט כזה, שיכול בקלות להפוך לאחד מהפוסטים ההם מאלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. על איך ששוב הכרת מישהי, על איך ששוב יש פוטנציאל להררים ולגבעות ולתקוות מטופחות ותאורי דייט ראשון ושני ושלישי מוצלחים - אבל אחריהם גם אפשרות לפוסט הבלתי נמנע על איך שזה נגמר. אז אתה מעדיף לא לכתוב על הרים ולא לתאר גבעות. ואז אתה מקבל סמס ראשון בסלולרי החדש שקנית היום, והוא ממנה, והוא חונך את הצליל הכי המטופש שהדבקת ל'קבלת הודעה נכנסת' ושנשמע פתאום הכי יפה בעולם, ושיש בו איזה כינוי חיבה מטופש שכבר הפך בקשר הקצר הזה לסוג של בדיחה פנימית.
ואז אתה שוב מרגיש קצת כמו בפוסטים ההם של אלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. אבל הו לא, אתה לא תיתן לעצמך להתרומם מעל סערות נפשך הרוטטת ולהתעלם בחוסר אחריות מנבכי ליבך הפועם. כי אתה הרי כה הרבה יותר בוגר ומפוכח, ודווקא ובמיוחד כדי לאזן אתה תשים שוב את השיר ההוא של מולוקו על אנשים שמחפשים שמישהו יאהב אותם, כדי להוכיח שהחמוץ-מתוק הזה עדיין יכול להיות שם. וגם כדי להזכיר שוב לעצמך שזה עדיין מוקדם, מאוד מאוד מוקדם מדי, להפריח הררים וגבעות ותקוות מטופחות וגם לטוס בדילוגים לחלל. ולא פחות, וגם בעיקר, כדי שלא תצא שוב דביל מושלם.
What if I drown in this sea of devotion
Just a stone left unturned
My need is deep
Wide endless oceans
Feel it furious
The fire burns on
Let there be love
Everlasting
And it will live eternally
Will we receive without ever asking?
I'm just curious
Got to find me somebody
But there's nobody
To love me
And it's driving me crazy
There's nobody to love me
Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
And if I drown in this sea of devotion
Just a stone left unturned
My need is deep
Wide endless oceans
Feel it furious
The fire burns on
Let there be love
Everlasting
And it will live eternally
Will we receive without ever asking?
I'm just curious
Got to find me somebody
But there's nobody
To love me
Anybody could love me
And it's driving me crazy
There's nobody to love me
Anybody could love me
Somebody to hold my hand
Someone who understands
Somebody to help me write
The poetry of life
Someone to love me
Someone who loves me
Ooh Baby
Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more
Got to find me somebody
But there's nobody
To love me
And it's driving me crazy
There's nobody to love me
Most every feeling
To feel most every feeling