התחושה הכללית מתישהו ביוני 91 היתה כאילו בבת אחת קפצתי שנות דור, שנות מולטימדיה, קדימה. חודש קודם לכן חובר בית הוריי שבעיירה הציורית אי שם במרכז הארץ לכבלים, לחברת הכלבים היחידה שהיתה אז, עוד לפני שחברת כלבים לוויינית אחרת צצה ופרצה במלחמה צינית וחסרת בושה על גבו של הצופה המוקסם. והוא היה מאוד מוקסם: חדרו הפרטי רושת בממיר אנלוגי נוצץ וחדשני, ועשרות ערוצי טלוויזיה הביאו לארבעת קירותיו את הצעקות האחרונות של ערוצי המוזיקה ואת הצווחות האחרונות של שדרי הספורט, 24 שעות ביממה. בעיקר הוא נדבק לשידורים הלייליים מצ'ילה הרחוקה, שם נערכו בדיוק אז משחקי הקופה אמריקה. ערוץ חמש הרגיל, עשר שנים לפני ההולדה בחטא של אחיו הפלוס ושש עשרה שנה לפני הולדת שני אחיו החורגים והמעוותים, הלייב והגולד - ערוץ הספורט הרגיל והפושטי מילא את כל צרכי אותו צרכן ספורט מוקסם מודל 91, שהתרגל לניסים קוויתי במינונים מביכים של פעם-פעמיים בשבוע.
באגף המוסיקה של מתקפת המולטימדיה נרשמו חוויות אורקוליות דומות: 24 שעות של ערוץ המוסיקה הנחשק MTV, עוד לפני ההולדה בחטא של VH1 או VH1 קלאסיקס החורגים, ו-MTV Base ודומיו המעוותים. כל מה שרצית לראות היה ב-MTV הרגיל, שהיום, עד כמה שלאחרונה ראיתי, מכיל שירים שבגיל 39 כבר לא ממש מדברים אליך. אבל כשאתה בן 23 והאייטיז נעלמו מעבר לפינה אך לא מזמן - יכולת למצוא בערוץ המקסים ההוא את כל השירים שמילאו את נעוריך שהסתיימו גם הם אך זה מקרוב, ושיכולת להקביל אותו לתכנית Top of the Pops הנערצת משנות השמונים, עליה שמעת רק מסיפורים של אנשים מהכיתה שלך שהיו מספיק ברי מזל לאחוז בקרובים בחו"ל ששלחו להם אותה על קלטת. אז זהו, שלא הרבה שנים אחר כך כל זה הגיע אליך 24 שעות ביממה, ישר לוריד, מדוייק בין ארבעת קירותיך ומכוון היטב לנימיך הנוסטלגים שעוד לא ידעו שהם כאלה. עדיין יכולת למצוא בין כל הג'אנק המתהווה של תחילת הניינטיז - כמו KLF, ארבעת המתרוממים המצועצעים של 'קולור מי בד' או שלושת השחורים המשעשעים של 'דלה סול' - עדיין יכולת למצוא שם פניני קליפים של שירים שרק שמעת אבל לא ראית מעולם (כי לא היו לך מספיק קשרים בחו"ל), או שסתם שכחת מקיומם (כי שנות הצבא שהסתיים לא מזמן צבעו לך את מעט התאים האפורים שלך בגוונים עזים של חאקי).
מתקפת המולטימדיה המוזיקלית לא נעצרה שם: בעיירה הציורית ההיא אי שם, נפתחה באותה שנה ספרייה מוזיקלית. שזה אותו דבר עם דיסקים כמו שזה עם ספרים: אתה עושה מנוי ויכול להחליף דיסקים כאוות נפשך, לקחת אותם לביתך ולצרוב אותם במכונת הצריבה המשוכללת ההיא שנקראה "טייפ דאבל קאסט". על הדרך אתה מפתח לאחור את השכלתך המוזיקלית, חופר בדיסקוגרפיות של זמרים שהכרת רק חלק מהרפרטואר שלהם וכמובן מעשיר את ספריית הקלטות שלך, אותן עיטרת בלטרסטים מעשה ידיך. כל יומיים-שלושה הייתי מתייצב שם בהפסקת הצהריים שהיתה לי מהעבודה-הזמנית-עד-תחילת-הלימודים בחנות של אבא, מתוודע לתקליטים הראשונים של דיוויד בואי, סטילי דן, או למשל של אלביס קוסטלו.
את אלביס קוסטלו הכרתי עד אז בעיקר מהשירים שלו במצעדי תחילת האייטיז, לפני שהוא נגוז יותר אל השוליים למרות שמעולם כמעט לא הפסיק לכתוב. שמתי לב כבר עז לטקסטים השנונים והעוקצניים שלו שהיו מלווים במוזיקה עוקצנית משל עצמה - אבל בדיוק אז, בקיץ 91, אחרי שכמעט נמוג אל השיכחה, הוא המציא את עצמו מחדש עם תסרוקת לא מזוהה, עם מלא כוסיות שאז עדיין נקראו חתיכות - ובעיקר עם שיר ציני אופייני בשם 'הצד האחר של הקיץ'. שיר של קיץ ששם ללעג את העולם החומרני של תחילת הניינטיז, שמסתבר שרק הלך והפך חומרני יותר שש עשרה שנה מאוחר יותר. השיר הזה התלבש בדיוק על האוויר הלח והמהביל של יוני שחדר מחלון החדר שלך פנימה, יחד עם אותה מולטימדיה מבורכת, מביא איתו הרגשה של התחלת עונה חדשה, עידן חדש, עולם משוכלל יותר - אבל גם של צד אחר של הקיץ, הצד שבו ידעתי שכשהוא יסתיים תתחיל תקופה חדשה של לימודים אחרי כמעט שנתיים שלקחתי קצת חופש מהחיים. ואני חושב שבאיזשהו מקום ידעתי שהחיים החופשיים ההם כמו שהכרתי אותם, לא יחזרו. בדיעבד התברר שצדקתי. "יש רשע ויש קסם בכל עונה", שר קוסטלו בשיר ההוא, וגם הוא צדק.
שש עשרה שנה בדיוק אחרי, העולם, כאמור, הפך חומרני יותר. משחקי הקופה אמריקה נערכים בונצואלה הלא פחות רחוקה. השידורים שלהם מנועים מלהגיע למנויי הוט גם אם אלה רוצים לשלם עבורם, בשל אותה מלחמה צינית וחסרת בושה בין שתי חברות הכלבים. במקביל, ערוצי המוזיקה התרבו מאליהם וכדי לראות את קליפי הנוסטלגיה המדממים שלך מהאייטיז, שהתרחקו ממך בינתיים כמעט בשני עשורים - אתה צריך לרכוש את חבילת המוסיקה שכוללת את VH1 קלאסיקס, שמכוון במודע למבוגרים כמוך, שב-91 קראת להם זקנים. ואלביס קוסטלו? הוא יוצא בעוד שבוע לסיבוב הופעות חדש, מוכיח שבכל זאת יש דברים שלא משתנים, לא משנה מאיזה צד של הקיץ תסתכל עליהם.
The sun struggles up another beautiful day
And I felt glad in my own suspicious way
Despite the contradiction and confusion
Felt tragic without reason
There's malice and there's magic in every season
CHORUS
From the foaming breakers of the poisonous surf
The other side of Summer
To the burning forests in the hills of Astroturf
The other side of Summer
The automatic gates close up between the shanties and the palace
The blowtorch amusements, the voodoo chalice
The pale pathetic promises that everybody swallows
A teenage girl is crying 'cos she don't look like a million dollars
So help her if you can
'Cos she don't seem to have the attention span
CHORUS
Was it a millionaire who said "imagine no possessions"?
A poor little schoolboy who said "we don't need no lessons"?
The rabid rebel dogs ransack the shampoo shop
The pop princess is downtown shooting up
And if that goddess is fit for burning
The sun will struggle up the world will still keep turning
Madman standing by the side of the road saying
"Look at my eyes, look at my eyes, look at my eyes, look at my eyes"
Now you can't afford to fake all the drugs your parents used to take
Because of their mistakes you'd better be wide awake
CHORUS
The mightiest rose
The absence of perfume
The casual killers
The military curfew
The cardboard city
And the unwanted birthday
The other side of summer
The dancing was desperate, the music was worse
They bury your dreams and dig up the worthless
Goodnight
God bless
And kiss "goodbye" to the earth
The other side of summer
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
