כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
9/2007

Ride Like The Wind

את זוג האופניים הראשון שלי אני לא ממש זוכר, למרות שאני די בטוח שהיו לי. את הזוג השני, כחולות בעלות קוטר גלגל של שמונה עשר אינץ', אני זוכר טוב. גם גב כף יד ימין שלי, היכן שנמצאת הצלקת הקטנה, זוכרת היטב בעיקר את חדות כנף הגלגל האחורי שלהן. חרשתי איתן בעיקר את הגנים הציבוריים ליד הבית עד גיל 10 וחצי, כשאבא שלי לקח אותי לחנות האופניים במרכז העיירה וקנה לי את אופניים מספר שלוש. אופני ספורט עשרים ושישה אינץ' אדומות, עם מאתיים ומשהו הילוכים שלא הבנתי איך מחליפים ושבקושי נגעתי איתן בקרקע במצב עמידה. בכך אושרה כניסתי לחוג הסילון הכיתתי, כניסה שקיבלה גושפנקא כמה וכמה פעמים מדי חופש כשנפגשנו בצומת ליד הבית ולא הפסקנו לדווש עד ששקעה השמש, או עד שמישהו מאיתנו נזקק לליווי למרפאה הקרובה בשל התרסקות קולוסאלית. מה שהגיע קודם.


שבע שנים, בתכיפות הולכת ויורדת, רכבתי על הזוג הזה כשמהשנים הראשונות זכורות לי בעיקר ברכיים מדממות מנפילות חוזרות ונשנות, ואושר גדול אחד כשהתווסף אליהם אביזר חיוני כמו הספידומטר, פסגת האיבזור קיץ 1980 לרוכבי כביש. נפעם מחילופי המספרים בקאונטר הקילומטראז'י ומביט פחות על הדרך ויותר על מד המהירות שמאיים להתפקע, דימיתי את רכב האש שלי למכונית רבת עוצמה בפני עצמה. פארקים נחרשו, רחובות העיר נחרכו וכמה פעמים, כשהייתי בטוח שאף מלשין לא נמצא בטווח ראייה, ירדתי איתן לכביש ודיוושתי בין מכוניות בניגוד מפורש להוראות שהונחתו עלי מממשלת ורשה שחיכתה לי בבית. שיא הקילומטראז' נרשם כמובן בימי הכיפורים, כשחזרתי הביתה רק כדי לישון את הלילה, לאכול משהו ולמהר לחזור אל כבישי האין קץ הריקים ממכוניות שחיכו רק לי. אני זוכר מוצאי יום כיפור אחד, שחישוב ספידומטרי מהיר גילה שבפחות מעשרים וארבע שעות חג האופניים ההוא גמעתי ארבעים ושבעה קילומטרים מלאים.


מהאופניים ההן נשארו לי בעיקר שרירי רגלים לא רעים אבל ההתלהבות דעכה אט אט ובשנים האחרונות לחייהן נעזרתי במכונית הדמיונית שלי בעיקר כדי להגיע במהירות לחבר, לספריה וכדומה. שבע שנים וטסט אחד מאוחר יותר, עברתי לקלאס A של עולם הרכב המוטורי ומאז ומאז ועד אתמול לא דרכה רגלי על דוושת אופניים, למעט רכיבה על זוג מושכר באיזה פארק ליד גני ורסאי בפריז, מתישהו באמצע העשור הקודם. אתמול, ערב חג האופניים התשס"ח, העלתי במו רגליי את רף הגיל ברחובות שלנו, כשהגשמתי הבטחה ישנה לעוד-מעט-בן-עשר שלי ורכבנו יחד. הוא על האופניים הראשונות שלו שבקרוב יחזירו את נשמתן לפנצ'ר מעאכר, ואני על Comp ההרים בעל שבע ההילוכים שרכשתי יום קודם. אופניים מספר ארבע תמורת סכום ארבע ספרתי ולא מתוכנן בעליל.


פארקים נחרשו, רחובות נחרכו בעוד שניינו מדוושים את זמן איכות האב-בן שלנו לדעת, למעט הפסקות חוזרות ונשנות (שלו) לתפוס קצת אוויר והקנטות בלתי פוסקות (שלי) אודות כושרו הגופני הלקוי. לך תסביר לו, כשאתה הפעם בעמדת הזקן הפולני המטיף - שדור אחד לאחור, כשבבית לא היה מחשב אישי ופלייסטיישן עוכרי דיווש - בחופשות לא היה לנו הרבה מה לעשות אלא לצאת החוצה, לבדוק אם יש מספיק אוויר בגלגלי האופניים שחיכו לנו בחדר המדרגות, להגיע לצומת הקרובה - ועד שקיעת השמש לרכב כמו הרוח.



It is the night
My body's weak
I'm on the run
No time for sleep
I've got to ride
Ride like the wind
To be free again

And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind

I was born the son of a lawless man
Always spoke my mind
With a gun in my hand
Lived nine lives
Gunned down ten
Gonna ride like the wind

And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
Gonna ride the wind

Accused and tried and told to hang
I was nowhere in sight
When the churchbells rang
Never was the kind to do as I was told
Gonna ride like the wind
Before I get old

It is the night
My body's weak
I'm on the run
No time for sleep
I've got to ride
Ride like the wind
To be free again

And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind

And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
Gonna ride the wind

Ride
Ride like the wind

Emale
23/9/2007 02:13, בקטגוריות ילדות עשוקה
22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-10/10/2007 14:00

Deacon Blues

יום אחרי שאעזוב את העבודה בתנועת 'פאק יו' אופיינית לכיוון הבוס, אני אקנה מכספי המשכורת האחרונה סקסופון. כי כמה כבר יכול לעלות סקסופון יד שנייה כשאתה גר בשנת 77' באלבמה. אני אלמד לנגן בסקסופון ומהכסף שישאר אני אשכור דירת חדר וחצי מעל בר שכונתי מעושן שיהפוך לביתי השני, ואחרי כמה שיעורי נגינה ארד למטה ואציע את עצמי כנגן הסקסופון של המקום בחיל ורעדה. והבר-מן יסתכל עלי, המגבת שלו תלויה על כתפו הימנית ובעודו משייף כוס זכוכית עד שהברק שניתז ממנה יסנוור את האיש ברחוב ממול, יגיד לי 'אוקי, זה לא שיש לנו כאן לקוחות שישימו לב להבדל בין הנגינה שלך לבין מוסיקת רקע. מתי אתה יכול להתחיל?'

ואז אני אתחיל לנגן בבר המסריח מסיגריות פעם בשבוע, בטח ביום ראשון, ואחר כך אולי בימים נוספים. אבל תמיד ביום ראשון, כי באותו יום יתקבצו רוב תושבי השכונה כדי לצפות ביחד בעוד הפסד של וויק פורסט, קבוצת הפוטבול הכושלת והאהודה עלי מילדות ועל כולנו, או כמו שאהבנו לכנות אותה, 'השדים של דיקון'. שדים, בטח שדים, שדים שמשחקים בקבוצה הגרועה ביותר בליגה לעונת 77-78, קבוצה שמחזיקה במאזן נצחונות/הפסדים של 10-1. אבל אתה הרי תהיה חייב לאהוד את הלוזרים האלה, כשרוב החברה רואה בך עצמך לוזר שזרק הכל לעזאזל והלך להיות נגן סקסופון באיזה בר מסריח מסיגריות איפשהו באיזה חור באלבמה. ואחרי זמן מה יידבק בי הכינוי 'דיקון בלוז', בגלל הבלוזים העצובים שאנגן בכל ערב יום ראשון אחרי עוד הפסד של קבוצת ה'שדים' המזויינת, ומאז יקראו לי בשם הזה.

ובאיזה ערב אני אפגוש אותה מחוץ לבר, עוד פליטת חיי נישואים כושלים ועייפים מהפרברים, ואני אזמין אותה פנימה ואנגן רק לה. אעשה לה אהבה בצלילים הגבוהים ואשבור את ליבה בנמוכים. ובכל ערב זו תהיה מישהי אחרת שאתעלס איתה רק כדי לחזור הביתה בבוקר לבד, כי אני לא ארצה להתמסר. חוץ מהפעמים שאני מאחורי הסקסופון שלי. ואולי לפני שאפרוש אגרור את עצמי שוב לדוכן, אנגן את סולו הסקסופון של 'דיקון בלוז' במשך יותר משבע דקות ולא יהיה אכפת לי שיתבעו אותי אם זה יצא ארוך מדי. ואולי בסוף אותו יום יגיע לבר צוות טלוויזיה מקומי לתעד את ההופעה האחרונה, כי הם חייבים לתת שם לכל ווינר בעולם. אבל אני רוצה לקבל שם דווקא כשאני מפסיד. כן, אני רוצה שימשיכו לקרוא לי 'דיקון בלוז'.

וכשאחזור הביתה עם אור ראשון, מתנודד והלום וויסקי, אזרוק את המעיל על הספה המרופטת בדירת החדר וחצי שלי, אפתח את הטלוויזיה הכעורה שבטח יהיה בה שוב שידור חוזר של 'בועות' או של 'חופשי על הבר', שבוודאי יחל מיד אחרי שוולטר קרונקייט ייעלם מהמסך עם מהדורת הבוקר שלו. אנמיך את הווליום למינימום ואניח על הפטיפון את Aja של סטילי דן. אכוון לשיר מספר שלוש, אכנס למיטה, אתן לצלילי הבלוז המר-מתוק הזה לשטוף לי את המוח ואפול לתוך שינה שתסתיים כשהשמש תשקע. אז, לפנות ערב, אתעורר ובמקום לרדת שוב לבר אארוז את חפצי, אכנס למכונית ואדהר איתה מעל איזה צוק. שניות לפני שהיא תנתק גלגלים מהאדמה אני אזנק החוצה, משאיר את הסקסופון ברכב ואת אגדת דיקון בלוז למות מאחורי ההגה - אבל לחיות לנצח. דיקון אולי מת אבל הוא חי בדיוק כמו שהוא רצה, ויתר על הנוחות של מעמד הביניים, זרק הכל ועשה את מה שהוא הכי אהב: לנגן בסקסופון, להפוך לבלוז-מן. בדיוק כמו וולטר בקר ודונלד פייגן, הוא חי את הבלוז של סטילי דן.

נכתב במלאות 30 שנה החודש לצאתו של האלבום "Aja" של סטילי דן.

This is the day
Of the expanding man
That shape is my shade
There where I used to stand
It seems like only yesterday
I gazed through the glass
At ramblers
Wild gamblers
That's all in the past

You call me a fool
You say it's a crazy scheme
This one's for real
I already bought the dream
So useless to ask me why
Throw a kiss and say goodbye
I'll make it this time
I'm ready to cross that fine line

CHORUS:
I'll learn to work the saxophone
I'll play just what I feel
Drink Scotch whisky all night long
And die behind the wheel
They got a name for the winners in the world
I want a name when I lose
They call Alabama the Crimson Tide
Call me Deacon Blues

My back to the wall
A victim of laughing chance
This is for me
The essence of true romance
Sharing the things we know and love
With those of my kind
Libations
Sensations
That stagger the mind

I crawl like a viper
Through these suburban streets
Make love to these women
Languid and bittersweet
I'll rise when the sun goes down
Cover every game in town
A world of my own
I'll make it my home sweet home

CHORUS

This is the night
Of the expanding the man
I take one last drag
As I approach the stand
I cried when I wrote this song
Sue me if I play too long
This brother is free
I'll be what I want to be

CHORUS

Emale
14/9/2007 00:45, בקטגוריות סיפורי קליפים, מוסיקה לאזניי, סטילי~~ דאם
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-14/9/2007 17:21


הדף הבא
דפים: 1  2  

החודש הקודם (8/2007)  החודש הבא (10/2007)  
139,219 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << ספטמבר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30            




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze