אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 42, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±
| מיקרו אוגי |
| שכנים |
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת
| הקוראים האחרונים |
אמילי1212
Pillow
Violetsunרוג_Kaia Girlשמחת זקנתיLIL_WHO
Suga Mamaקמיל ה
Yuval's Studio.
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
1/2018
|
7 |
רגע לפני: פוסט פתיחת החודש [יולי 2006] | |
|
תגיות:
|
רגע לפני שהכל מתחיל, רגע לפני שהלחץ עולה, הדופק מתגבר ואני לא בטוח אם אני חסר ביטחון או הכי בטוח בעצמי. רגע לפני הכל צריך קצת לעצור ולחשוב, להוריד כמה דברים מהגב, לתת להם לנוח קצת בצד, לפני שאני מחזיר אותם אל הגב שלי. רגע לפני שהמבחנים מתחילים (הראשון ביום שני הקרוב, פיזיקה ובמקום ללמוד אני מכריח את עצמי עכשיו לכתוב) אני מסתכל על הסמסטר שבדיוק נגמר ומנסה לחשוב על מה היה ומה אני הולך לקחת ממנו. סמסטר שהציב לי רף גבוה, שלפעמים היה לי נדמה שהוא גבוה מדי. היה אפילו כמה רגעי משבר, שחשבתי שאני לא מסוגל לתת מעצמי את המקסימום בשביל להגיע למה שאני רוצה ושאני בכלל לא יכול להגיע לזה. היו רגעים שפשוט נהייתי אדיש לכל המצב הזה, רק חושב על מה שטוב באותו רגע ולא מנסה להרגיע את עצמי ואת השותף שלי, שפיתח היסטריה ברמה קשה. אבל עכשיו הגיע יולי, וזה הזמן להוציא הכל החוצה, להשקיע כמה שיותר בעצמי, ובעיקר להוכיח לעצמי שאני מסוגל לעשות את זה. רגע לפני, ולמרות שהזמן שלי מוקצב, העומס גדול ועוד הרבה שעות של לימודים אל תוך הלילה לפני, אני דואג לפנות במיוחד זמן גם לדברים שהם קצת יותר חשובים. נותן למוח קצת להירגע מכל החישובים ונוסחאות שלו, ונותן ללב לפתור בעיות אחרות, אם זה המריבות הקבועות בבית, או הלבבות השבורים של הידידות שלי (שאני כנראה האחרון שיכול לייעץ להן בנושא). לא תמיד אני מוצא את המילים, לא תמיד אני מוצא את הכוח לתת גם כאן את המקסימום מעצמי, לפעמים אני מרגיש שגם כאן אני לא מסוגל. המחשבות שנעות בין כוח קוריוליס לאינטגרלים משטחיים דו מימדיים, בורחות לכיוון הבית, לכיוון תל אביב ודרומה יותר, ואז קצת יותר קשה להתרכז בהרצאות, בתרגולים, בסרטי הוידאו או בשיעורי הבית. זה מצטבר בפנים, תופס מקום, עד שזה יוצא החוצה, אם בכלל, ויכול לפעמים לשגע אותי לגמריי. הבטן מספיק נפוחה גם ככה, המחשבות מוסיפות לה עוד. רגע לפני, והלב שכואב עם הדברים שמסביב נזכר גם בדברים שמכאיבים לו. לפני שבוע, מישהי שמאוד יקרה לי אמרה לי שאני מאותם בחורים טובים, כאלו שיתייחסו טוב לבחורה שלהם, יוותרו לה המון ויתנו לה המון מעצמם, בניגוד לבחור שלה, שהתייחס אליה כמו חרא, ואחר כך גם זרק אותה (והיא עדיין רוצה אותו). זה גרם לי לחשוב ולתהות, כי איך למרות המחמאה הזאת (האומנם?), אני עדיין מוצא את עצמי לבד. קשרים שנוצרו, למרות הקושי והביישנות, הלכו לכיוון אחר. לפעמים אני שואל את עצמי אם כל מה שמוצאים בו הוא אוזן קשבת ואולי קצת עזרה אבל שום דבר מעבר לזה. מה בעצם אני עושה לא בסדר שככה חושבים עליי, שאין מי שתרצה קצת יותר ממני. ואז אני פשוט אומר לעצמי, שגם ככה יש לך מספיק בלגן בראש, ואין לי מספיק כוחות כרגע בשביל לחשוב על הדברים האלו. הם צריכים פשוט לקרות. בסופו של דבר, צריך להמשיך ולהאמין שעוד יהיה טוב, למרות הכל. רגע לפני, ואני מסיים לכתוב עוד פוסט בחדר שלי במעונות, שלמרות שזה עוד סוף שבוע שאני נשאר כאן, הפעם להיות לבד בחדר יימשך קצת יותר זמן (וזה שוב מציק ללב, שדווקא היה שמח ליהנות מקצת חברה ברגעים האלו). לא יודע כמה עוד רגעים כאלו יהיו לי החודש, אבל אני אשתדל לכתוב יותר, במיוחד בכל התקופה הלחוצה הזאת. עכשיו צריך לקפל את המחשב, להעמיס אותו אל תוך התיק ולחזור לחווה בפקולטה לפרסם את הפוסט, ולהמשיך לראות הרצאות אל תוך הלילה. השבוע הקרוב, עם שני מבחנים בהפרש קצר, הוא אחד הקריטיים בשבילי. השבוע הזה יכול לתת לי את הדחיפה בשאר תקופת המבחנים ולתת לי את התחושה שלא הכל דפוק אצלי. אולי. "אחרי ששוב נתתי יותר מדי אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעליי ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב הלא כבר נשבר פעם הלב..." [קליפה – איה כורם]
16 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
13 |
choose life | |
|
תגיות:
|
תבחר חיים. תבחר עבודה, תבחר קריירה, תבחר משפחה, תבחר חברים, תבחר לימודים, תבחר את המסלול שלך, תבחר מה ללמוד, תבחר מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך, תבחר קורסים, תבחר מערכת שעות, תבחר לאיזה מועדי א' ללכת, תבחר לאיזה מועדי ב' ללכת, תבחר חדר כושר, תבחר את מכשיר העינויים שבעזרתו "תשמור" על הכושר שלך, תבחר מה לאכול, תבחר מה לשתות, תבחר דיאטה, תבחר להתעלם ממנה, תבחר בחורה (ובחורה תבחר להגיד לך לא), תבחר קבוצת כדורגל (וקבוצת כדורגל "תבחר" לחטוף בראש מקונוסים), תבחר לראות טלוויזיה, תבחר לראות סרט, תבחר לגלוש באינטרנט עד השעות הקטנות של הלילה ולכתוב על החיים שלך ולך תדע מי יקרא את זה, תבחר עם מי ללכת ולאן, תבחר בין איש עם שפם לאחד שקיבל מפתחות ממש לא מזמן ולא יודע מה לעשות איתם, תבחר להיות אתה. תבחר חיים. כל החיים שלנו מורכבים מבחירות, מצמתים של הכרעות לכאן או לכאן. ההחלטה שלי לסמסטר החדש שמתחיל מחרתיים (רביעי) פשוט לחיות. לחיות את הרגע שעכשיו, לא לדאוג מה יהיה עוד כמה חודשים, בשנה הבאה, בסוף התואר ואחרי זה. אני רוצה לחיות את החיים שלי עכשיו, לחוות חוויות חדשות, להכיר עוד אנשים, ליהנות. איך הלימודים יכולים להסתדר עם כל זה? גם זה סוג של חוויה, להחליט בעצמי מה אני רוצה מעצמי עכשיו ומה אני רוצה לעשות (כמו בסמסטר האחרון, שהחלטתי להיפגש עם מישהי שאני לא מכיר במקום להיכנס להרצאה באלגברה). אני בוחר לחיות ואני בוחר לשנות את נקודת המבט שלי על העולם. במקום לחפש מה אני רוצה להיות, מה אני רוצה מהחיים שלי, לחשוב מה חסר לי בחיים, להסתכל פעם אחת על חצי הכוס המלאה, ואיך החיים שלי השתנו להם ככה בלי ששמתי לב בשנים האחרונות. יש לי 3-4 חברים טובים שנמצאים שם כשצריך, יש לי 2 ידידות (ולקרוא לכל אחת מהן ידידה זה לעשות להן עוול, הן הרבה יותר מזה) שיודעות מתי ואיך לגרום לי להרגיש טוב יותר, הכרתי עוד כמה אנשים טובים בסמסטר הראשון שהפכו את הלימודים להרבה יותר נסבלים ונותנים לי תקווה לסמסטר שני טוב יותר, כי אני שווה הרבה יותר מזה. וכל מה שאין לי עוד יגיע, כמו כל דבר בחיים. יום רביעי מתחיל סמסטר חדש. התחלה חדשה, שינוי בחיים. choose life (וחסר למי שיבחר להגיד שאני מושפע מסרטים)
10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
7 |
היי את | |
|
תגיות:
|
כן את. אני לא יודע אם כבר הגעת לכאן או לא, אבל את בטח יודעת שאני מתכוון אליך. ביום חמישי האחרון, אחרי שהורדתי אותך, הרגשתי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן הרגשה טובה. לא הרגשה של תסכול, לא אכזבה וגם לא כעס. פשוט הרגשתי טוב. הרבה זמן זה לא קרה. אנשים שסיפרתי להם על כל מה שהיה בחודשים האחרונים שאלו אותי מה אני עדיין עושה איתך ולמה אני עדיין נפגש איתך ושומר על קשר. יש משהו בדברים שלהם. בכל זאת, די קשה להמשיך ולהיפגש עם מישהי אחרי שהיא דחתה אותך. מצד שני, מצאתי בתוכך אדם מיוחד שקשה לנתק איתו קשר, גם אם הוא רק ידידותי. בסופו של דבר, רציתי להתקרב אליך בגלל מי שאת ולא רק בגלל איך שאת נראית. אהבתי מאוד את התגובה שלך כשסיפרתי לך שאני מתלבט באיזו אוניברסיטה לבחור. כל מי שדיברתי איתו לא היה החלטי, רק רמז בקווים כללים מה הוא חושב ולא יותר מזה. אצלך זה היה "נו, זה לא ברור לך?!" וזהו. זה מאוד השפיע על ההחלטה שלי. גם מה שאמרת על העובדה שאני די מתחרפן מהמבחן הזה עודדה אותי להמשיך עם זה. זה תמיד נחמד לשמוע על בן אדם שמאמין בי וביכולת שלי להצליח. נכון, עדיין קשה לי לראות אותך ולדבר איתך. זה לא פשוט ואת בטח יודעת את זה. יכול להיות שעכשיו, כשאני לא אראה אותך 3 שבועות (ותוסיפי לזה את השבוע הזה ואת השבוע שאחר כך שאני אהיה קבור במבחן שלי), זה רק יעזור לי להשתחרר מזה. עכשיו אני חוזר לחפש לי מישהי אחרת בתקווה שזה הכי יעזור לזה. בכל מקרה, אני לא מצטער שלפחות ניסיתי. בפעם הבאה אני אדע איך להצליח טוב יותר, ובשורה התחתונה לא הפסדתי כלום. הרווחתי ידידה, שימים יגידו כמה היא תהיה טובה. חבל לי רק שלא יכולתי לראות קצת מעבר לכתף שלך (לא שזה קשה, אבל בכל זאת...), אולי אם הייתי פחות עיוור, הייתי יוצא בסופו של דבר מהמלון עם משהו. סיפרת לי שדווקא עכשיו, רגע לפני שאת ממריאה מכאן לכמה שבועות לנקות את הראש, עוברים עלייך ימים לא קלים. ההוא, המיתולוגי שלך, החבר הכי טוב שלך, החליט להמשיך הלאה (סוף סוף, אם אפשר להגיד) וזה די מחרפן אותך. אני רק רוצה להגיד לך שאם הוא באמת מרגיש כלפיך כמו שאת מתארת, כמו שאת אליו, אז אין לך ממה לחשוש. בשורה התחתונה, אף אחת ולא משנה איך הוא ירגיש כלפיה, לא תיקח את המקום שלך אצלו. אם את באמת חשובה לו, את תמשיכי להיות חלק מהחיים שלו, כמו שאת רוצה שהוא יהיה בשבילך. המזוודות שלי כבר ארוזות עכשיו. כן, אני בדרך לניקוי הראש השלישי בקיץ הזה (אחרי ראש פינה ובולגריה), הפעם באנטליה. את ממריאה לך לדרכך בדיוק בעוד שבוע. הייתי שמח להיפגש עוד פעם ברווח הצפוף הזה בין החזרה שלי לטיסה שלך, אפילו איזה צהריים קצר ביום שישי. בסופו של דבר, לא מוותרים על מישהו שרוצה להיות בחברתי (וסוחב אותי לקנות בגדים...), נכון? ד"ש לקנדינה...
9 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18
אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378
כניסות