מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

20 1/2009		שיר בבוקר בבוקר
		תגיות: יוצא אל האור, אופטימי

אני חושב שהתחלתי את המסורת הזאת מתישהו בזמן הצבא. בימים רגילים, אני רגיל עוד מימי היסודי לפתוח רדיו כשאני מתעורר ולשמוע מוזיקה. בתיאוריה זה אמור לא לתת לי להירדם מחדש כי יש לי זמזום קבוע באוזן ואז אני יכול לנסות ולהתחיל את היום. דווקא ביום הספציפי החלטתי שאני רוצה לפתוח אותו עם שיר מסוים שאני רוצה אותו, לתת סיפתח כמו שצריך ליום שלי. זה התחיל דווקא עם הנגן הקטן והכי פשוט שהיה לי, התקדם למחשב הראשון ואחר כך גם תכננתי להתקדם לנגן החדש והמשוכלל שנקנה כמתנה (רק שהוא הגיע שבועיים מאוחר יותר). אז עכשיו יש מחשב חדש, משוכלל ומבריק, בדיוק מתאים לרגע הזה.

השיר הראשון שרץ כמה שנים היה beautiful day של U2. לא יודע למה בחרתי בו, אבל מאז הוא נתקע ותמיד הוא מתקשר לי ליום הזה. לפני שנתיים עשיתי שינוי קטן ושמעתי קודם את שיר תקווה. אחרי שנה פחות כמה ימים, הבנתי שהרבה ממה שנאמר שם בשיר התקיים ונתן לי מבט על כל השינוי שעברתי באותה שנה (ושעמדתי לעבור) וזה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב. לפני שנה בחרתי בשיר נבואי קוסמי עליז בשביל להתחיל את היום, למרות שלפני שנה סימן התחלה. אותו יום נגמר עם בחירה לתפקיד לא פשוט, עם המון אחריות והמון חששות אבל עמדתי במשימה הזאת.

והגענו למחר. המטרות בחיים לא השתנו יותר מדי, התקווה עדיין קיימת שם וכל מה שנשאר הוא לחכות שהחיים יובילו אותי לאן שצריך. יש כבר שיר, יש אפילו תוכניות לשאר היום. גם אם תשאלו אני לא אדע להסביר למה יש לי כאלו תחושות כל פעם שהיום הזה מגיע. לפחות ליום אחד צריך לשים את כל החיים בצד ופשוט להרגיש טוב ולהיות שמח, וזה לא משנה איך (לבד או עם עוד אנשים).

עוד שנה נגמרה, עוד אחת מתחילה.

"בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים יגמרו מאליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך המשך..."
[שיר נבואי קוסמי עליז - יוני רכטר ועלי מוהר]

21 בינואר שמח לכם.

שמור   בטל

8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-23/1/2009 17:28

 

1 1/2009		פוסט שכרות
		תגיות: אופטימי

האמת, רציתי לכתוב על כל הבלגן שהיה היום ממש בכניסה לטכניון ומצד שני זה גם פתיחת חודש (ולא סתם חודש, הגענו כבר לינואר) ויש מספיק תובנות לשפוך על המקלדת, אבל המצב הנוכחי שלי מאפשר לי להנפיק איזה פוסט שכרות אחד. אני יכול להתחייב שאף פעם לא הרגשתי כל כך מסובב ואף פעם לא שתיתי את כמויות האלכוהול ששתיתי הערב, ולמרות הכל אני עדיין מצליח להקליד כמו שצריך כמעט בלי טעויות ואתם חייבים לזקוף את ההישג הזה לזכותי.

את הערב של תחילת שנת 2009 ביליתי בחתונה. כן, חתונה. אני ממש לא הטיפוס של מסיבות ומועדונים וסביר להניח שלא היו לי תוכניות אחרות להערב אבל את החתונה הזאת ממש לא יכולתי לפספס. בכל זאת, הכלה היא באמת אחד האנשים שמאוד יקרים לליבי, אחת שאני חייב לה לא מעט ממה שקרה בשנה האחרונה ושבזכותה הגעתי לאיפה שאני נמצא. אז כן, בשביל השמחה שלה אני מוכן לחגוג ולשתות עם חברים טובים, לרקוד כמו שלא רקדתי אף פעם ולהרגיש מסובב לגמרי אבל בהיי מטורף. ובאמת, זה מה שאני מרגיש. לערב אחד השארתי את כל הדברים המבאסים של החיים שלי בצד ופשוט נתתי לעצמי להרגיש טוב יותר וממש לא אכפת לי שאני צריך לקום מוקדם מחר בשביל יום לימודים מעצבן ובשביל ערב שלם של מכרזים בהנהלת האגודה. פעם אחת רציתי לחגוג ולעזאזל העולם.

מה שמצחיק הוא שבסוף חזרתי לטכניון עם 3 עתודאים במונית ועדיין נחשבתי המבוגר האחראי, זה שלמרות כמה שהוא שתה (ושתיתי לא מעט, לא ספרתי כמה), עדיין הייתי מספיק מפוקס בשביל להבין מה קורה מסביבי, לסחוב את אחד מהם בחזרה למעונות שלו ולקחת אחר עד ליציאה לנשר. עכשיו שכל האירוע מתחיל לשקוע והמחשבות מתחילות לצוף, אני מתחיל להבין הרבה דברים אבל בשביל זה צריך פוסט נפרד ואני גם ככה צריך ללכת לישון. בכל זאת, יש לימודים מחר.

יהיה פוסט פתיחת חודש מסודר כמו שצריך עם כל המחשבות בעניין, אבל בשביל להתחיל את השנה החדשה כמו שצריך, אני משאיר אתכם עם השיר שהכי לא יוצא לי מהאוזניים עכשיו. תקשיבו טוב טוב לסיפור ולמילים כי איכשהו ההתעקשות הזאת מאוד מתאימה לי עכשיו. 2009 טובה לכולם.

[The man who can't be moved - The Scripts]

שמור   בטל

16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/1/2009 17:35

 

3 2/2008		פברואר 08: משהו חדש מתחיל
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אופטימי, פתיחת חודש

כהרף עין התאדו להם השבועיים הראשונים מהסמסטר ועדיין עוד לא הספקתי להתרגל לעובדה ששוב לומדים במלוא הקצב ושיש כמות נכבדת של תרגילי בית להגשה. השבועיים האלו היו כל כך אינטנסיביים ומלאים תגם סוף שבוע קצרצר בבית לא הספיק להטעין אותי לקראת השבוע הבא.

חזרנו ללימודים כששום דבר לא סגור וברור. פשוט אמרו לנו תחזרו ללמוד ונדאג לכם אחר כך. ברור שזה לא משהו שאפשר להסכים עליו, כי לכו תדעו מה הטכניון מתכנן ובאיזה צורה הוא מתכנן לשחק בנו אחרי השביתה הארוכה והמתישה שהייתה (שעכשיו נראית רחוקה מאוד). עוד לפני שהשביתה הסתיימה התנהל משא ומתן על חבילת פתרונות כוללת של האגודה, אבל כשהשביתה הסתיימה, היה כבר צורך להעביר אותה ולהתחיל את הסמסטר כמו שצריך, בלי להמשיך ולהעמיד את הסטודנטים באוויר. בשלב מסוים המשא ומתן, שלאורך כל הדרך סבל מעליות וירידות, שוב התפוצץ אחרי שכבר הגיעו להסכמות בעקבות ההתבצרות של סטודנטים בסנאט. אז כשעושים שריר מולנו, אנחנו מחזירים בשריר חזק יותר, ואור ליום רביעי שעבר נחסמו הכניסות הראשיות לקמפוס לכניסת מכוניות לאורך כל הבוקר. עשינו רעש, השתוללנו קצת, גרמנו לכל מי שנכנס לקמפוס לעשות את זה ברגל וללא מעט פקקי תנועה בכל רחבי השכונה מסביב. למרות תגובת הכעס הראשונית, הסתבר שזה עבד, ואחרי זה פתאום הייתה הסכמה יותר רחבה להצעות של האגודה, והייתה הסכמה שנעלה כל מה שנרצה לאישורו של הסנאט. בסופו של דבר, התקבלה מרבית חבילת הפתרונות שהוצעה, נוצר מתווה מסודר ללוח השנה האקדמי ואפילו קיבלנו עוברים בינאריים (אחד לכל סמסטר).

גם בפן האישי לא הייתה לי מנוחה. ביום שני שעבר חגגתי יום הולדת עם מכרז לתפקיד באגודה. ניסיתי להתכונן לתפקיד בצורה הטובה ביותר שאני יודע, ולמרות שההכנה בסוף לא הייתה כמו שאני רוצה ולא ממש תרגלתי את עצמי מול אנשים אחרים (וזה משהו שממש הייתי צריך), זכיתי במכרז ואני מקווה שזה באמת בזכות מי שאני ומה שאני רוצה להעביר ולא כברירת מחדל כי פשוט לא היה אף אחד אחר. המכרז הזה חשף כלפי חוץ לא מעט חולשות שיש לי, כולל כאלו שיכולות להפריע לי לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך. אלו בדיוק הדברים שהפחידו אותי לפני שהחלטתי שאני מתמודד על התפקיד ולוקח אותו על עצמי ואיתם אני צריך להתמודד. התפקיד הזה דורש לא מעט ביצים ולא מעט חיכוכים ועימותים עם אנשי סגל בפקולטה, וכמובן גם עם סטודנטים שלא ממש מרוצים מהכל (ולא חסרות להם סיבות, במיוחד עכשיו). קשה להיכנס לקרב כשאין את הכלים המתאימים ואין את הידע המלא בשביל להילחם בצורה הטובה ביותר, ואני לא חושב שאני יכול להיכנס לקרב כשאני יודע הכל ואם אני לא בטוח שהצדק באמת אצלי. הדבר הזה דורש קודם כל הבנה של הצד השני, להבין למה ההחלטות שלו הן כאלו, ואז לנסות למצוא את הפתרונות המתאימים שיהיו מוסכמים על כל הצדדים. זה דורש לא מעט הפעלה של שיקול דעת, להישאר רגוע בלי להסתער מהר מדי ולהשתדל לקרוא את התמונה המלאה. זה דורש לא מעט כוחות נפשיים, ולפעמים אני צריך לחפור עמוק בשביל למצוא אותם. זה דורש ממני לדעת איך לארגן את הזמן שלי הרבה יותר טוב כדי להכניס אל תוך משוואת הזמן הזו גם את הלימודים שלי, שתמיד יהיו ברקע ותמיד יתבעו ממני את תשומת הלב הראויה שלהם, במיוחד עכשיו, כשאני ממשיך לשאוף להוציא ממני את הטוב ביותר ולא לוותר לעצמי מהבחינה הזאת. אני זקוק ללא מעט רוח גבית, שתיתן לי את הכוח הזה, ואני מקבל אותה מדי פעם, וזה גורם לי להבין את המשמעות האמיתית של מה שאני עושה. ברור שהייתי מעדיף יותר מזה, כמו מישהו (או יותר נכון, מישהי) שיקבל אותי בסוף כל יום לימודים מתיש, ירומם לי את מצב הרוח ויסיים לי את היום בהרגשה טובה. אבל זה מה שיש לי עכשיו, ועם זה אני צריך להתמודד עכשיו עם החיים שלי ועם מה שהם תובעים ממני. זאת הדרך הכי טובה שלי להתרכז במה שיש לי ביד ולא במה שאין לי, אם בכלל יהיה.

וכמו שאמרתי, היה גם יום הולדת, שאותו "חגגתי" בארבע וחצי שעות של ועידה מתישה שהחליטה על אותה חסימה. למחרת, בלב כל הסערה הפנים-טכניונית, הצלחתי לאסוף כמה חברים ולחגוג, וזה היה משהו שכבר שנים לא עשיתי ואני לא רגיל אליו. אחרי לא מעט חגיגות בסולו עם עצמי, זה עשה קצת טוב לנשמה בפנים והרגשה טובה יותר. הייתי חייב את זה לעצמי.

"משהו מתחיל מתגלגל ברחובות
משהו אחר יורד במדרגות
משהו קורה תופס לו בזנב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

דברים קורים תמיד בזמן נכון"
[משהו חדש מתחיל - דני רובס]

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/2/2008 23:05