מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

21 5/2005		אופטימיות זעירה
		תגיות: אופטימי

מחר ירימו כאן באתר את פרויקט האוהבים השני וגם אני אשתתף בו (יש לי איזו מחויבות קטנה לעסק). בגלל זה מצאתי הזדמנות לחזור שנה אחורה, לפוסט שהנפקתי כאן בדיוק לפני שנה (פחות יום), לראות איך המצב שלי השתנה מאז.את הקטע אז הקדשתי למנטרה שלי, זאת שגורמת לי להעביר את היום יום. העובדה שאני מתרכז במה יהיה הלאה מאשר מה עכשיו היא זאת שדחפה ודוחפת אותי קדימה ולא נותנת לי להישבר. זה בא לידי ביטוי במיוחד בשנה הזאת, שנת המעבר שלקחתי לעצמי בין הצבא לאוניברסיטה, שנת הכניסה לחיים האמיתיים. התכנון הראשוני היה למצוא עבודה, רצוי מועדפת, להרוויח קצת כסף ואז להתחיל לראות מה יקרה איתי בשנה הבאה. אז 7 חודשים אחרי השחרור אני יכול לשים וי על העבודה שממלאת לי את רוב השבוע, ועוד וי אחד, קטן יותר, בעניין של האוניברסיטה. אני לא בטוח איפה אני אהיה בסוף אוקטובר, אבל כיוון קיים וזה נראה מוחשי מרגע לרגע.

רק הדברים האחרים טיפה הסתבכו. בחורה אחת סובבה לי את הראש ולא הצלחתי להחזיר אותו למצב הרגיל שלו, בלי להבין למה. ככל שנכנסתי לזה יותר ויותר, ככה האופטימיות התמוגגה לה ורגשות אחרים, כבדים יותר, תפסו את המקום שלה. הייתי צריך איזה מכה בראש שתעיר אותי, שתחזיר לי את המצב לקדמותו, מכה שלא הגיעה. היה נדמה לי שאני מצליח לצאת מזה בשבוע שעבר, אבל שלשום שקעתי בזה שוב, והרבה יותר קשה ממקודם (ואני מתנצל בפני אנשים שרצו אותי באותו יום ולא רציתי). אפשר להגיד שהמצב עכשיו משתפר וחוזר לנורמה (די בגללה, וטוב שכך) ואני חוזר לעצמי.

לפחות המקרה הזה גרם לי לדעת טוב יותר מה אני מחפש בדיוק, מה אני צריך ולאיפה אני רוצה לכוון את עצמי. כן, הצבע האופטימי (לא נזכיר את הצבע, הוא קשור לצבע שאני הכי מתעב) חוזר לפנים ואיתו התחושה שאפשר להמשיך הלאה.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של הבורג ב-22/5/2005 01:37

 

13 5/2005		התפקחות
		תגיות: אופטימי

קשה למצוא מילים לתאר את השבוע שעברתי. אין לי ספק שהוא היה אחד מהשבועות הלא פשוטים בחיים שלי, כזה שהבנתי בו יותר טוב מה אני רוצה בחיים.

זה היה שבוע שבו הגשתי את טפסי המענק שלי לחברת הכוח אדם. הצעד הזה מסמל מבחינתי את סוף העבודה המועדפת, בדרך למענק שינחת בחשבון שלי בסוף החודש. לפני שבועיים נגמרה לה החצי שנה וחלפו להם גם 140 הימים הדרושים ואני בינתיים ממשיך לעבוד. אומנם אי אפשר לקרוא לשבוע הזה שבוע עבודה (3 משמרות), אבל גם ככה אני לא סופר יותר. הכסף של החודש שעבר (3656 שקלים ועוד קצת אגורות) יכפר על חוסר התעסוקה של השבוע הזה וגם ככה בשבוע הבא יש לי מספיק משמרות ולא מעט עבודה בשביל משכורת נוספת סבירה. אני כבר רואה באופק את הפרידה שלי מהמלון, בדיוק בדד ליין שקבעתי לעצמי לעזיבה (25 ביוני, רגע לפני שנכנסים לקיץ).

אגב עבודה, המצב בעבודה מזכיר את סוף השירות הצבאי שלי. איך הרגשתי פתאום כזה ותיק וזקן לעומת כל השאר, ואיך התגעגעתי לכל אלה שהיו בהתחלה והשתחררו. האנשים שיש עכשיו במחלקה הם כאלה שהרבה פחות כיף להתחבר אליהם מאשר אלה שהיו בהתחלה. כל זה כמובן מגביר את הרצון שלי לעזוב, אבל אני נאמן לתאריך שקבעתי לעצמי ורק אז אני יגיד שלום. עד אז צריך להעשיר את החשבון שלי בעוד כמה פרוטות. בשביל השנה הבאה, אתם יודעים...

אולי זה בגלל ההרגשה הכללית שהייתה לי השבוע, כי לא ממש נהניתי בעבודה השבוע. בשנים האחרונות, הדיכאונות וההרגשות הרעות באים מהבית וממה שקורה שם ואני משתמש בבחוץ בשביל לברוח מזה ולהתעודד. השבוע זה היה הפוך, והעבודה לא תרמה לכל העסק הזה. הייתי צריך להעביר משמרות עם אנשים שלא ממש אוהב, אנשים שגרמו לי לסחוב הרבה יותר מגשים מהרגיל (ולסיים משמרת עם גב כואב במיוחד) ועם אנשים שנראה כאילו מחפשים אותי בשביל למצוא את הפשלות הכי קטנות ולדווח למעלה. חיפשתי עם נרות את הרגעים הקטנים שיעשו לי טוב ויגרמו לי להרגיש שבשביל זה באתי לעבודה, אבל לא מצאתי.

זה היה שבוע שבו הרגשתי שאני יכול לנפח קצת את החזה בגאווה. בין אם זה היה ביום ראשון או ביום חמישי, לפעמים עושה טוב להרגיש שייך לכאן, לחלקת אדמה הזאת, לכחול-לבן ולכחול-צהוב.

זה היה שבוע שבו למדתי מי חבר ומי פחות. מי ייתן עצה טובה וחיוך לשיפור המצב רוח, מי יבוא לעזרה כשצריך וכשזה מתבקש, ומי לא. אני לא נקמן, אבל כל הדברים נרשמו בזיכרון. ימים יגידו.

זה היה שבוע שבו הבנתי שדברים שאני רוצה כנראה לא יצאו אל הפועל. שלפעמים במקום להתענות עדיף להמשיך הלאה ולא לתת לעצמי לשקוע. להבין שגם אם ממש רציתי קודם, אז עדיף בשביל כל הצדדים להחזיק במה שיש. אולי הפסדתי את מה שבאמת רציתי, אבל לא כדאי בגלל זה להרוס את מה שיש עכשיו. ומי יודע? אולי כדאי להיות המפלט, הנורמלי. בשורה התחתונה, חוץ מכמה ימים של דיכאון, לא הפסדתי כלום. רק הרווחתי ידידה.

זה היה שבוע שנכנסתי אליו שפוף ואני יוצא ממנו בראש מורם, כשהתקווה שלי לעתיד לא כבתה. נשארתי חי.

 

שמור   בטל

16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ארז זוננשיין ב-19/5/2005 09:21

 

9 3/2005		חופש
		תגיות: אופטימי

חופש. חופש מבחינתי זה לקום כשהשמש זורחת, או במקרה של היום כשיש אור בחוץ (דווקא היום גשם?!).

חופש זה לאכול בשקט את ארוחת הבוקר ולדעת שאין אוטובוס לתפוס או זמן שצריך לעלות למעלה כי ההפסקה נגמרת.

חופש זה לצאת מהבית ולגשת לבנק ולשלם את המקדמה לאוניברסיטה מהכסף של הפיקדון, כי במקרה הבנק פתוח עכשיו.

חופש זה ללכת לחדר כושר, אבל להיסחב עם מטריה ענקית בדרך כי אמרו שירד גשם.

חופש זה שברגע שיוצאים החוצה ומתחילים ללכת מתחיל לטפטף ואז במקום להיראות מגוחך בגלל שאני מסתובב עם מטריה ענקית סגורה, אז זה נראה מגוחך כי אני מסתובב עם מטריה ענקית פתוחה וחוסם את המדרכה.

חופש זה להגיע לחדר כושר, להתחיל להתאמן ואז לגלות שהצינון שחטפתי לא ממש רוצה לעבור וביחד עם העובדה שכמעט שבועיים לא התאמתי, השרירים מתחילים לכאוב יותר ולהתנגד לניסיונות שלי למתוח אותם במכשירי העינויים שמפוזרים שם.

חופש זה לאכול צהריים כמו שאני אוהב.

חופש זה לראות את הסדרה שאני תמיד מקליט כי משדרים אותה יותר מדי מאוחר בלילה בזמן שלה.

חופש זה לעשות סדר בחדר ולגלות פתאום שטר של 100 שקל שהתחבא לו.

חופש זה להיות קצת בבית לבד, לשמוע את השקט, ואז לחבר רמקולים למחשב וליהנות מהמוזיקה.

חופש זה היום. באמת הגיע הזמן שיהיה קצת חופש. אחרי כמה ימי עבודה רצופים ובמיוחד אחרי אתמול (ארוחת צהריים עם 1200 איש), הגיע הזמן קצת לנוח. להיות קצת בחופש. זה חופש.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של חופש ב-16/3/2005 19:30