עזבו אותכם מהכל. מהצבא, מהאבט"ש, מהמד"סים, מהקבוצה הכחולה-צהובה שניפחה לי הערב את החזה, מהטלויזיה, מאינטרנט. בקיצור מהכל.

בדיוק היום לפני שנה התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב פוסט ראשון. קראתי לי לו "סוף סוף ההתחלה" ע"ש שיר של דנה ברגר (שסוגר את הדיסק המצוין שלה "תוך כדי תנועה", אגב השם של הכותרת של הפוסט הזה הוא כשם הרצועה שפותחת את הדיסק הזה) ושירבטתי קצת מילות פתיחה וסגרתי עם המלצה לשיר (מדברים בשקט של עידן רייכל). 366 ימים עברו (שנה מעוברת) וזהו הפוסט ה-105, אחרי ששפכתי אין ספור מילים, זכיתי ללא מעט תגובות (פירוט ביום שישי), שיניתי את השם של הבלוג פעמיים, שיניתי את העיצוב כמה פעמים ובסופו של דבר התייצבתי. קצת יותר מ-5600 כניסות היו לבלוג הזה במהלך השנה ואני מודה לכל אחד ואחת שנכנס.

שנה נגמרה, שנה מתחילה. זו לא הולכת להיות שנה קלה (לפחות לא כמו הקודמת) אבל תנו להנות מהרגע הזה שבו אני מסתכל אחורה על השנה שעברה, על מה שעשיתי כאן ויכול להיות מרוצה מעצמי.

אני og211 ואלה החיים שלי והדעות שלי. ואם למישהו יש בעיה עם זה, זו בעיה שלו.

לחיי השנה שבדרך...