אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
והתוצאות - מהפך!
נכתב ב6/4/2004 23:35
הדוד הצעיר יעניש את שני ילדיו הצעירים לפחות פעמיים במהלך הסדר (ולנו לא יהיה מושג על מה). - באופן מפתיע מאוד הם לא חטפו עונש לא בסדר ולא למחרת, נראה לי שהדוד חולה...
לא ירשו לי לחפש אחרי האפיקומן כי "צריך לוותר לקטנים" - הרשו, אבל הקטנים המאנייקים האלה מצאו אותו בזכותי ואז פשוט לא עזבו אותו מהחג, הם לא שמעו על זה שהם צריכים להחביא אותו בעצמם אחרי הגניבה??? (אם כי זה יותר טוב ממה שהיה אצל הדודים שלי שם הילדים הקטנים חיסלו את כל האפיקומן ולמבוגרים נשארו רק פירורים...)
אנחנו לא נצא בשתיים להורים שלי, גם לא בשלוש - עשרים לשלוש, מאוחר, אבל לא בהיסטריה.
בטוח נשכח את הפרחים שתכננו לקטוף ולהביא - זכרנו, מי היה מאמין?
אמא תוריד מהשולחן יותר אוכל ממה שהיא שמה - את השאריות של ליל הסדר אכלנו למחרת (2 אנשים פחות) לצהריים ועדיין נשאר לכל אחד משלושת הילדים הנשואים די והותר לקחת, והמקרר מפוצץ עד אפס מקום.
הממרחים של סבתא לפסח יהיו מגעילים מתמיד - אכן, אבל לא היו מספיק אז פשוט הייתי נחמדה וויתרתי לאחיי, שיקחו הם.
כשיגיעו לבן הרשע בהגדה יגיע תורי להקריא - הייתם צריכים להיות שם כדי להאמין לי, אבל תצטרכו להאמין לסיפור - אני לא הייתי הבן הרשע, פספסו בשניים, וכל השולחן דיבר על זה חצי סדר, אח אחד איחל מז"ט, הדודה אמרה שאי אפשר לקחת ממני את זה, אמא אמרה שלא נעים לה להקריא את הקטע שלי, אבא התנצל על הפקשוש, היה קטעים.
אמא לא תפסיק לנזוף באבא, בגזר ובי על היין בארבעת הכוסות (רק בפורים היא שמה לב שבעצם אני שותה די הרבה, יחסית) - היא מילאה פיה מיץ ענבים מזעזע ושתקה, מצד שני אני הצלחתי להשתכר כבר אחרי שתי כוסות, בכשרוני הרב.
האוכל למחרת יהיה שאריות בלבד, ובכ"ז יישאר לכל אחד משלושת הילדים הנשואים די והותר לקחת הביתה לחול המועד - V
כשנגיע להוריי הבית יהיה סדום ועמורה ואמא בקריז טוטאלי - סדום ועמורה אפס ליד מה שקרה כשבאנו... גם לנו לא הספקתי, אמא החליטה שאפשר להתחיל לבשל ביום של החג עצמו 2 ארוחות, האחת ל17 איש והשניה ל15, שתהיה בריאה.
הכובע של גיסתי הצעירה יהיה ההכי יפה בחדר - ורוד מהמם, באמת מהמם, וזה של הצהריים (היחידה שהביאה שניים שונים) היה שחור עם חרוזים שאמא שלי הכינה לה, לא פחות מקסים.
הבגדים של הדודה ההיפית ייראו כמו מה שאני לובשת לגן - V
וגם של הבנות שלה - V
האחיין המתוק שלי לא יירדם עד שהכל ייגמר - V
האחיין התינוק יתחיל לינוק איך שתתחיל הארוחה, כך שנרעב כפליים - באופן מפתיע הוא התחשב בנו...
אבאמא ישכחו שהם הבטיחו לי בטטה במקום התפוח אדמה לתחילת הסדר - זכרו, בחיי שזכרו, איזה אושר
יהיה שמח - היה, ברור שהיה, בעיקר השירים של אחרי, שכולם שבעים ושתויים, והשיא השנתי - נסיון לשיר בתים של חד גדיא בכמה שיותר שפות (יש לנו הגדה אחת עם תרגום לאנגלית ואחרת עם תרגום לאידיש) קיבל השנה תגבור לא צפוי כשגזר "שורר" במורס את הבית האחרון, צחוקיה מתמשכת.
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר?
את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה