אבל רק בגלל שמצאתי סופסוף את טבעת האירוסין שלי.
רציתי להעלות פה תמונה שלה, אבל זה קצת מתעכב, מתישהו בימים הקרובים זה יקרה.
בנתיים רק אספר לכם שעוד בהיותי בתואר ראשון, שנה ראשונה, מישהי שלמדה איתי קורס ביהדות (אבל לא ממש הכרתי אותה) איבדה את טבעת האירוסין שלה, והיתה היסטרית, המשפט שזכור לי במיוחד הוא "חמותי הוציאה על זה את החסכונות שלה", כבר אז נשבעתי שטבעת האירוסין שלי לא תהיה יקרה ולא תגרום לי לכזה לחץ אם וכאשר היא תאבד.
וכך, אחרי שהגזר סוףסוף הציע, הלכנו עם הוריו לבחור לי טבעת אירוסין (הם באו לשלם עליה, בעיקר, הם באמת היו נפלאים והתערבו רק כששאלתי את דעתם), אני ביקשתי רק שני דברים - לא לדעת כמה הטבעת עלתה, ושהסכום לא יגיע ל4 ספרות (יענו פחות מאלף ש"ח).
to make a long story short - יש לי טבעת מהממת, ייחודית, עדינה, עם שני זרקונים, פחות מאלף ש"ח, וכשלא מצאתי אותה בארבעת החודשים האחרונים היה לי חבל על הסמל שאבד (ועל הטבעת היפה שאני אוהבת) אבל לא נחרדתי שבגללי כספי הירושה הלכו לאבדון.
(מה שכן, ההורים שלו שהיו כ"כ בשוק מההפרשים בין הטבעת שלי לזו של כלתם השניה התעקשו לקנות לי עוד משהו, כך שהם קנו לי בגדים אותם לבשתי לוורט - משהו כמו טקס אירוסין משפחתי).
ועוד משהו נחמד - בת דודה שלי הזמינה אותנו לערב חיסול חמץ אצלם, הם גרים חצי שעה מפה, שזה ממש קרוב בהשוואה לכל שאר הקרובים שלי, ויהיה נחמד להדק איתם קשרים.
אה, חוצמזה שמצאתי את הטבעת אני שונאת את נקיונות פסח, במיוחד שהתחלתי אותם רק היום, ושנפגעתי מתחת לשפה (לא יודעת אם זה נחשב סנטר או פשוט שטח ללא שם בין הסנטר לשפה) ממחזיק ספרים איקאי, אל תשאלו איך עושים את זה.
חג שמח שיהיה, ואל תאבדו את הראש מרוב נקיון.