עדכון חג (כולל נפילות, הפתעות, תהיות, החלטות והפיאנלה - צום)
נכתב ב29/9/2003 19:52

נפלתי.
לא משהו רציני.
שטפתי את המטבח של ההורים רגע לפני החג, עם החצאית היפה והכל, ומסתבר שמאז שהם החליפו את הריצפה מאוד חלק שם, והשתטחתי כולי.
זה נגמר במרפק ותחת כואבים, אני מניחה שתוך יום או יומיים הם גם יתחילו להחליף צבעים.
מזל שזה נגמר רק בזה.
 
גם סבא שלי נפל, עוד ביום חמישי, הפעם זה נגמר בכתף שבורה שמצטרפת לחוליה השבורה מהנפילה הרצינית הקודמת.
מכיוון שממילא הוא לא היה במצב ליציאה מהבית הבאנו אותו אלינו, כך שבסוף עשינו את החג בבית, אבל רק בארוחה אחת היו לנו אורחים (בחג רגיל אנחנו מארחים בשתי ארוחות ומתארחים בשתי ארוחות), איך אומרים? האסון של האחד הוא השמחה של השני, רק שמעולם לא חשבתי שתהיה לי סיבה לשימחה כשהאסון הוא של הסבא שלי.
 
ועוד הפתעה, אחי הגיע לחג, וגם ארוסתו, הבית היה הרבה יותר מלא, דיכאון החג המוזר נעלם, בסופו של דבר היה ממש נחמד.
(ושוב תודה לאל שהאחים שלי בחרו נשים נפלאות).
 
תהיה (אולי היושב על הגדר יודע את התשובה) - בבית הכנסת שלי יש נוהג מוזר (ואולי לא רק שם? אני לא יודעת) לשיר חצי מהמזמורים באלכסון, למה הכוונה באלכסון? רוב המזמורים מורכבים ממשפטים שלהם שני חלקים, חלק אחד, פסיק, חלק שני, נקודה, שני החלקים מתחילים באותה האות ולרוב ישנם 22 שורות.
משום מה אצלי בבית הכנסת קוראים את החלק השני של המשפט, ואז החלק הראשון של המשפט הבא, ואז החזן חוזר על אותה הקריאה, וממשיכים הלאה, חצי שני של המשפט וחצי ראשון של המשפט הבא.
ההימור שלי הוא שהחזן היה בעבר סוגר את המשפט הראשון ופותח את השני, ועם השנים הקהל כולו התחיל לחקות אותו, מישהו מכיר מנהג שכזה? יודע ממה הוא נובע?
********************************************************************
תוספת - כן, הוא ידע.
********************************************************************

הייתי בתשליך, השלכתי כל מיני דברים אחרי, מקווה שהם באמת נעלמו במים העכורים (קיפוד, אם מסריח לכם שם בעיר - זה לא התשליך שלי!), כל כך כיף להתחיל שנה חדשה, עם כל התקוות בלב, ועוד אחרי סיום די מדכא לשנה שנגמרה לה, תכלה שנה, במלוא מובן המילה.
 
עם ההורים פישלנו, את הברכות של כולם לכבוד יום הולדתם העגול הם יקבלו רק ביומולדת של אבא, מקווה שאמא לא תיפגע אחרי חצי שנה של אי עשיה לכבודה, בכל מקרה עשיתי להם מתנה אחת, וכמו בימי הילדות שמתי את כרטיס הברכה והמתנה השטוחה מתחת לחלות, לראות את אבא שלי מדמה חפץ חשוד ופתיחה זהירה עם סכין החלות זו ההתחלה הכי מחוייכת שאפשר לתת לשנה חדשה.
 
וזהו, נגמר, אכלנו המון המון (ולא נשאר כלום לקחת הביתה), צמנו היום כדי להוריד את הכל (לא, לא, האמת היא שצמנו בגלל ה"יצחק רבין" של לפני אלפים שנה, לא ברור לי איך היה אפשר להאשים ציבור שלם שצם שנה שנה בגלל רצח פוליטי באחריות לאחד חדש, אבל עדיף שלא להיכנס לזה), ועכשיו כמו אחרי כל צום כואב לי הראש ובא לי להקיא.
 
שנה טובה שתהיה, לכולם, שנת הגשמת משאלות, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
 
(ורק קטנה אחרונה:
אם כל שנה אתם שולחים אגרות שנה טובה ואיש לא מחזיר איך הם מעיזים לתהות על כך שהשנה האיגרת עוד לא הגיעה???)שמור   בטל

אני אוהבת את החגים, באמת
נכתב ב23/9/2003 19:05

הם חגיגה מתמשכת של תפילות מרגשות, ארוחות טעימות, ומפגשים עם חברים וקרובים שלא רואים ביום יום.
 
אבל השנה... השנה החג הזה הולך להיות דלוח ביותר.
 
ראשית, אנחנו היחידים מהמשפחה שנמצאים אצל ההורים (אם מתעלמים מהאח הקטן שעדיין תחת חסותם ונמצא שם תמיד).
 
שנית, באף אחת מארוחות החג לא נתארח אצל אחרים, כך שהבישול יהיה מאוד חדגוני (עם כל האהבה שלי לאוכל של אמא, יש ארבע ארוחות חג, והיה נחמד לגוון אותם קצת כמו בכל שנה), ומצד שני אף אחת מארוחות החג לא נאכל בבית (למעשה את כל החג נעשה בבית בו גר סבא שלי, זה הבית של הדודים שלי אבל הם נוסעים לחג ואי אפשר להשאיר את סבא לבד).
 
שלישית, רק בארוחה אחת יהיו לנו אורחים, ומכל האופציות הן האופציה הפחות מלהיבה בעיניי.
 
רביעית, איכשהו החג הפך בשנים האחרונות לחובות מעיקות (חייבים לשלוח שנות טובות לכל המשפחה, חייבים לקנות משהו קטן להורים, חייבים להרים טלפון לחברים קרובים), די, פעם הייתי עושה את זה מכל הלב, לאחרונה רק מתוך כורח, וזה לא לעניין.

אז זהו, הולך להיות חג ארוך ומשמים, לא בבית שלי ולא בבית ההורים, בלי הרבה חברה או גיוון, ועם בעל שיילך לכל התפילות ואח"כ יקטר לי על כך...
 
מאחלת לכם חג שמח יותר, ולי אני מאחלת שלפחות החגים הבאים לא יאכזבו.שמור   בטל