השבוע, בכל בתי הילדים
נכתב ב18/9/2006 19:02

מקדישים את הלוח הכי הכי גדול לברכות שנה טובה.

בבתים הגדולים יותר (אני חושבת שמהגנון) יש תיבת דואר בה מניחים המברכים את הברכות בהיחבא, בבתים היותר נמוכים מדלגים על השלב הזה, וביום המוחלט יוצאות הברכות מהתיבה (זה בסדר, תמיד יש עוד כמה יציאות למען המאחרים) וכל ילד וילד שומע ורואה את הברכות המדהימות שעשו לו ההורים ושאר מקורבים, את כל הברכות תולים ביחד על לוח אחד גדול, שכ-ו-ל-ם יראו איזה יופי, ויש בתי ילדים בהם בין הלוח לברכות יש גם בד כך שאפשר בסוכות לאחוז בבד ולהעביר את כל הברכות לסוכה, שיקשטו גם אותה.

הברכות ששורדות את הסוכה מגיעות אח"כ למגירה של הילד ומשם במשלוח הקרוב הביתה, אני מניחה שיש הורים ששומרים לעד את הברכות (ברמת ההשקעה של הברכות פה זה בהחלט דבר הגיוני לעשות).

יש זמנים שהברכות הן כמעט תחרות - מי יקבל יותר, מי ההורים שישקיעו בברכה מרשימה יותר וכדומה.

אבל עדיין, זו מסורת מקסימה, והילדים מאוד מתרגשים ממנה, לפחות מגיל הפעוטון והלאה.

אז גמרתי עכשיו להכין את הברכות שלי, עשר במניינן, אחת לאחיינית, אחת לילדי כל בית ילדים בגיל הרך, אחת לצוות של כל בית ילדים בגיל הרך, ואחת לילדי א'-ג' ושאר בית הילדים שלהם והמטפלות שהיו כולם ילדיי ועדיין אומרים לי שלום במדרכות (אין לנו מדרכות, זה רק ביטוי מטפורי) (למי שלא הבין מה זה ילדי א-ג והשאר אפרט שכתבתי את שמות הילדים שטיפלתי בהם ואז כתבתי ושאר הילדים והמטפלים, כי גם בשאר יצא לי לטפל אבל לא בכזו רמה או כמות).

עכשיו הכל מוכן, מחר סיבוב על הבוקר לחלוקה (אני מקווה שאני צודקת ובבית הילדים של הגיל הבוגר התיבה ממוקמת בחוץ כך שאפשר לשים גם כשהם לא שם), רק נותר למצוא שיר ולהכין את אגרות השנה-טובה האמיתיות.

שירה
נכתב ב16/9/2006 23:13

תמיד, לפני ראש השנה, אני חורשת את ספרי השירה שלי, מנסה למצוא משהו שיתאים לשלוח ככרטיס ברכה ועוד לא שלחתי בעבר.

אני חושבת שיש שנים שבהם רק בפעם היחידה הזו בשנה פתחתי את ספרי השירה (לא כולל פתיחה לצרכי לימודים), ועדיין - איזה כיף שיש חצי מדף של ספרי שירה, לחוש, למשש, לפתוח כשרוצים, גם אם לא רוצים הרבה.

השנה כנראה נלך על חלק משיר של ביאליק, אני עוד צריכה את אישורו של גזר, כשתהיה ברכה מוכנה אעלה אותה גם כאן.

מה שכן, אני ממש לא קולטת שראש השנה בעוד שבוע, הוא נראה לי רחוק-רחוק, כמו החורף, והשנה לראשונה זה שנים על גבי שנים שממש לא בא לי שהוא יבוא, בדר"כ אני יותר נלהבת מהחגים.