ולחזור לפעילות, לא ככה?
בשבוע האחרון הקיבוץ שלי הצביע על הפרטה.
זהו, עוד קיבוץ של פעם נופל ומנסה להיות משהו שהוא עדיין קיבוץ אבל מאוד אחר.
קדם להצבעה הזו תהליך ארוך-ארוך של ארבע שנים, מאות ויכוחים ועוד ועוד, את תחילת הדרך עוד תיעדתי פה (אפשר למצוא בקטגוריה "כדאי שתדעי שהחיים זה לא קיבוץ", למי שמאוד מתעניין), את האמצע לא.
אבל נראה לי שיהיה פה אפילו יותר סוער בתקופה הקרובה, אז החלטתי לתעד את זה, ולו רק מזווית הראיה של אחת, חדשה יחסית בקיבוץ (חברה כ4 שנים), שדווקא התנגדה למהלך אבל מבינה בהחלט שלהמשיך כמו שהיה - אי אפשר.
בקרוב, ב"ה, אפרט פה את המצב רגע לפני ההפרטה
עם הזמן יהיו פה פוסטים של מה שהשתנה.
מקווה שמישהו עוד פה בכלל, שמישהו ישים לב שהבלוג חוזר (בתקווה) לפעילות
וברוכים הבאים, לחדשים, וברוכים השבים, לוותיקים.