חי, חי, חילזון
נכתב ב2/2/2005 17:06

הדברים מתקדמים בעצלתיים, מעין צעד קדימה שניים אחורה, סקובידו.

לפעמים סקובידו מלא שמחה, לפעמים סערת בכי.

מגורים:

בישיבה הקרובה של ועדת שיכון יזמינו אותנו לדבר, אנחנו רוצים לעבור לבית יותר גדול, ויש גם אחד, אבל הוא לא גדול-גדול אז לא רוצים לתת לנו אותו, או משהו כזה, אני מוכנה גם להסתפק בהבטחה שכשיתפנו בתים גדולים-גדולים (שלא ישמע מזה כאילו יש להם מאוד קמ"ר, כל הבתים פה קטנים, אבל הכל יחסי, ובתי משפחה הם יחסית גדולים-גדולים) יציעו לנו אותם קודם כל ורק אחרי שנבחר מבין האופציות ישכירו את השאר, אבל שתהיה הבטחה בכתב שנקבל בית ברגע שיתפנה אחד, שלא יתכחשו אח"כ, מגיע לנו, מבחינת ותק וזכאות יש פה רק משפחה אחת שקודמת לנו בתור לבית ולהם כבר יש הבטחה על בית מסויים שאמור להתפנות.

מה שלא אמרו, אגב, זה מתי צפויה הישיבה הבאה, אני מאוד מקווה שזה לא בטווח של עוד חצי שנה ;-)

עבודה:

מחר אחראית כח אדם תשב עם אחראית חינוך, נראה אם סופסוף ייצא משהו טוב מהסיפור, תסלחו לי שאני לא מפרטת אבל בכיתי על זה היום כ"כ הרבה ולא בא לי להתחיל לבכות שוב, מה שבטוח יקרה אם אספר לכם.

בית:

שטפתי היום את כל הבית, כיפק היי לי!

לימודים:

אין חדש, בעיקר בגלל טירוף העבודה, אבל מחר נוסעים לאונ' ואני מקווה שתהיה התקדמות (ושלא ידפקו לי ברז ברגע האחרון עם עבודה), ולשבוע הבא הבטיחו לי רק יום עבודה אחד מלא ככה שיהיו לי הרבה שעות ללימודים

אני לעצמי:

קבעתי עם הבעל דייט להערב, נראה...

וקבעתי טנטטיבית למחר אצל הקוסמטיקאית של הקיבוץ, מקווה ששומדבר לא ידפוק את זה.

עוד קטן:

הולכת לשמור עוד מעט על שתי בנות משגעות פה בקיבוץ, אמא שלהם היא חד-הורית ובקיץ היה לנו קצת כסאח (היא העבירה עליי הרבה ביקורת לרכזת החינוך, לפחות היא לא הסתתרה בעילום שם כמו אחרים) והבקשה שלה לשמור לה על הבנות ממש במקום מבחינתי כי זה אומר שמה שהיא אמרה בקיץ היה נקודתי והיא חושבת שאני כן בסדר, אחרת היא לא היתה משאירה את שתי הבנות שלה בידיים שלי, נכון?

חברים (ל"ת)
נכתב ב31/12/2004 06:56

.