בית
נכתב ב10/6/2005 14:54

הקיבוץ הציע לנו בית קבע.

הלכנו לראות אותו היום

כבר שנה וחצי גרים בו זוג סטודנטים, שכירים, שמאוד היו רוצים להישאר וחטפו דיכאון מההגעה שלנו, האחראית על ההשכרות כ"כ רגישה אליהם שלא נתנה לנו להחליף איתם מילה, אז אנחנו עוד לא יודעים מה מצבו של הבית, לפי מה שאומרים הוא מוצף בגשם בחורפים ויש לו ביוב שעולה על גדותיו כל שבועיים, נצטרך לברר איתם את הדברים האלה.

לפני הסטודנטים הבית היה ריק חצי שנה, מכיוון שלא מקובל לתת בית כזה לזוג שכירים שאין להם ילדים הציעו להם את הבית בתנאי שלא ישפצו להם אותו כך שכבר כמה שנים אף אחד לא טיפל בו כמו שצריך.

הבית עצמו ממש נחמד, יש שם כל מיני פיצ'רים מעץ שאנחנו מאוד אוהבים, חדר השינה ממש קטנטן והמטבח ידרוש תוספות אבל מעבר לזה הבית חביב ביותר, האיזור קצת פחות שוס - מצד אחד זה בקצה וזה טוב ומצד שני השכנים הם לא בדיוק האידיאל (מצד אחד משפחה ממש נחמדה אבל מדובר בזוג די מבוגר שהגדולה שלהם כבר בצבא ומהצד השני מישהי שאני לא מסמפטת).

אין לנו ממש אופציות אחרות כי כרגע לא ידוע על בתים גדולים אחרים שהחוזה עבורם מסתיים בקיץ או על מישהו שעוזב, כך שהבית צריך להיות במצב מזעזע בשביל שנוותר עליו.

עוד חודשיים
נכתב ב27/4/2005 17:27

נצטרך להחליט אם להמשיך לחיות פה או לעבור מכאן.

למשפחה יש איזו דירה שמושכרת כרגע, אנחנו נוכל לשכור אותה מאזור החגים ב1000 ש"ח לחודש, לא הרבה, ושום התעסקות עם בעל בית, כי היא משפחתית.

אבל זה רחוק מפה, במרכז, זה להתחיל חיים חדשים מבחינת פרנסה, והדירה לא באזור הכי טוב בארץ (או אפילו בעיר בה היא ממוקמת) ואין שם ירוק, וזה לא בית פרטי, הדירה בסדר אבל נראה לי שיהיה מדכא לגור שם אחרי ההתרגלות לגור על הקרקע, גם לנו וגם לחתולים.

מצד שני, במרכז יותר קל למצוא עבודה, ונהיה הרבה יותר קרובים למשפחה שלי, לאונ', לרוב החברים שלנו, יהיה לי בית כנסת במרחק סביר מהבית, אפשרות לארח אנשים גם לשבתות, בית גדול, בית משלנו - לפחות לכמה שנים.

מצד שלישי - לצאת בלי לדעת מה יקרה? אין לנו מספיק חסכונות בשביל זה, ומצד רביעי לא יהיה יותר קל לצאת בעוד כמה שנים, הגזר מתקרב לאמצע שנות השלושים ומתישהו הרי יהיו ילדים, והחסכונות פה רק נאכלים, הרי אי אפשר באמת לחיות מהתקציב המזערי בקיבוץ.

אז עוד חודשיים, בערך, נצטרך להחליט, נצטרך להודיע אם החוזה עם השוכרים יכול להימשך או שאנחנו רוצים את הדירה, נצטרך ליידע את אנשי הקיבוץ, ובכלל - אני רוצה לדעת מה קורה איתנו. (בעיקר כי עושה רושם שנצטרך לעשות פה מלחמה רצינית למעבר לבית קבע, ולא נעים לעשות מלחמה כזו ואחרי שבוע להודיע על עזיבה...).

לפני שנה האופציה היתה קיימת וויתרנו עליה (ותיקי הבלוג בעלי הזכרון החד אולי זוכרים שקשקשתי קצת על צרות של עשירים), מכל מיני סיבות, בעיקר בשביל לתת צ'אנס לגזר להשלים את התואר שלו ובכך להתאים את עצמו יותר לשוק העבודה שבחוץ - צ'אנס שהוא בחר שלא לקחת, ועכשיו מתחילים הלבטים, בעיקר מהצד שלי.

עד כמה הגיוני להישאר פה אם ממילא ברגע שיהיה לנו ילד בן 4 נעזוב? עד כמה הגיוני להישאר במקום שחסרים בו דברים בסיסיים עבורך (למשל - בית כנסת, למשל - מכולת שמוכרת את החמץ שלה ולא מכריחה אותי חודשיים אחרי פסח לצאת לעיר הקרובה כדי לקנות כל מיני מוצרים, ועוד), ומצד שני האם הגיוני להתפשר לגבי כל מה שאנחנו רוצים בבית רק כי זו האופציה היחידה האפשרית כרגע???