לפעמים אני ממש אוהבת את הקיבוץ
נכתב ב21/4/2006 10:36

לא דברים גדולים, בעיקר היחסים בין האנשים.

לשמוע את זו מחנות יד שניה מספרת לי איך הם הסתדרו עם התקציב, וכמה הכי חשובה בחיים הזוגיות, ואיך חייבים לטפח אותה גם אחרי הילדים (ושלא יקל בעיניכם - מדובר במישהי שאיבדה לפני כמה חודשים את בעלה במלחמה הבלתי נגמרת של הגזע האנושי והסרטן), להיכנס לחנות וכולם עונים לך שלום עליז לשלום שלך, כשהמוכר בחנות מעוות לכל אחת את השם כרצונו, והוא היחיד שתסכימי לענות לו בכל שם שיקרא, כי הוא באמת בנאדם מיוחד.

להסתובב בשבילים ולגייס אנשים לטקס יום העצמאות, לראות את הפריחה, להכיר כל פינה (גם אם אני לא זוכרת איפה גרים הרבה אנשים), לראות איך כל אחד הפך את בית השתי-טיפות-מים שלו למשהו ייחודי.

פשוט אוהבת את המקום הזה, מאוד, וכמו במדינה כולה גם פה ההנהגה נוטה להשכיח את זה לפעמים.

מפתח
נכתב ב21/9/2005 11:41

כבר שלושה שבועות אנחנו במרדף אחרי המפתח לדירה החדשה, פתאום האחראית על התושבים פה נהיתה לנו מתחשבת והיא מסרבת לתת מפתח לדירה שהחוזה עליה נגמר כל עוד הזוג שהיה גר בדירה לא הודיעו לה שהם עזבו, ראבק!

אתמול בלילה אחרי שנדנדנו לה כל היום היא סוף סוף דיברה איתם וקיבלה אישור שהם יצאו (מדירה שהחוזה שלהם עליה נגמר ב15 לחודש וזו היתה הארכה שניה של החוזה!) והיא הבטיחה שהיום היא תקפוץ לראות את מצב הדירה ותביא לנו מפתח, השעה כבר כמעט 12 ועדיין לא שמענו ממנה, אלוהים! הדירה הובטחה לנו מזמן מזמן מזמן, הסטודנטים שגרו בה התפנו כבר בשבת, מה עוד צריך לקרות כדי שנוכל להיכנס אליה?!?

וזה לא שבשניה שיש לנו מפתח אנחנו מעבירים דברים, צריך לשפץ את הדירה, ולא מעט, אנחנו צריכים להתעסק עם קבלן מבחוץ, עובדי בניין, צנרת וחשמל מהקיבוץ, הנגר שגם מתפקד כסייד וצבע ורק אחרי כל זה נוכל להתחיל לעבור לדירה, אה, שכחתי, צריך גם לקנות כל מיני רהיטים ומוצרי חשמל שעד כה חיינו בלעדיהם כי לא היה מקום (תנור עם גז, למשל).

נמאס לי שהקיבוץ הזה מתחשב בכל ארחי פרחי שעובר פה, אבל שוכח להתחשב בבני המשק שנשארו כחברים.