בלוגרית במשרה מלאה
שלום לכם גבירותיי ורבותיי! כבר מזמן לא התראינו,הא?
אז יש לי הרבה דברים שצריך לשפוך על הדף:
 
*ערב השנה החדשה- את ערב השנה החדשה התכוונתי לבלות עם המשפוחה, כשבדקה ה-90 מתקשרת רז ושואלת אם בא לי להצטרף אליה לפתיחת שולחן אצל חבר שלה באשדוד.
זו נשמעה לי הצעה מפתה, התגעגעתי לרז. הסכמתי מיד.
רז באה לאסוף אותי ובמזג אוויר קר וגשום הגענו איכשהו לאשדוד. בדרך היא סיפרה לי שהיא חושדת שחבר שלה בוגד בה והיא לא יכולה לסמוך עליו באופן כללי. שאלתי אותה למה היא לא זורקת אותו, אז היא אמרה שהיא צריכה הוכחות ממשיות וכבר יש לה תוכנית. הגענו לבית שלו, היה נחמד, חבר'ה סבבה שחלקם אפילו היו מוכרים, גם החבר שלה נראה בחור איכותי במבט ראשון.
רז כמובן השתכרה כלוט (וכשרז משתכרת-היא באמת משתכרת), אבל בשניה שהיא קמה היא סיפרה לי את התוכנית שלה:
היא תעסיק את החבר שלה ותיתן לי שמות של בנות שהיא חושדת בהן ואני בינתיים אוציא את המספרים שלהן מהפלאפון שלו.
הוא לא שם לב לשום דבר יוצא דופן, למרות שכמה וכמה פעמים יצאתי לשירותים להתקשר למספרים שהוצאתי.
לא הייתה תשובה באף אחד מהם וממש התאכזבנו.
בצהריים התקשרה המפקדת שלי וביקשה ממני להגיע לבסיס בערב, כי מתחילים לשאול אותה איפה נעלם הקורס.
אני ממש מכבדת אותה וכמובן שהתחלתי להתארגן ויצאנו לכיוון הבית שלי.
בבית התקשרנו שוב ואחת הבנות ענתה. עם קצת מניפולציות הוצאנו ממנה שהיא אכן נפגשה עם החבר של רז בשבוע שעבר.
התארגנתי בזריזות ורז הקפיצה אותי לכיוון התחנה המרכזית, אבל היה פקק בדרך ופיספסתי את האוטובוס לבסיס.
האוטובוס הבא היה צריך להיות 3 שעות לאחר מכן! אמרתי לעצמי שאין טעם לחזור הביתה ועדיף לטייל קצת בקניון.
נכנסנו לחניון של הקניון כשרז כבר כולה בעצבים אחרי שהתקשרה לחבר שלה ושלחה אותו לקיבינימאט.
בזמן שחיפשנו חנייה רז נכנסה קצת באיזה אוטו, יצאתי לכוון אותה שתצא משם עד שאף אחד לא שם לב ובדרך וידאתי שאין נזקים, אבל בדיוק באותה שניה הגיע בעל האוטו השני וראה שהיא מנסה לצאת משם, כשהיא יצאה הוא הבחין בשריטה קטנטנה על האוטו והתעקש להחליף פרטים... בסה"כ שום דבר נורא לא קרה, אבל כזו פתיחת שנה עוד לא הייתה לי.
 
*פגישות הזויות:
הראשונה-הייתה לפני יותר מחודש אבל שכחתי ממנה בכלל. הלכתי ללוות את רוב חבריי ללימודים ביום הגיוס שלהם כשלפתע נזכרתי שגם היא מתגייסת באותו יום. באותו רגע התקשרתי אליה והיא אמרה שאכן נמצאת בעירי הצנועה. אני אספר לכם סוד קטן, למדנו יחד בביצפר עד כיתה ד' בערך ומאז לא ראיתי אותה!
זיהיתי אותה מיד ונתתי לה חיבוק ענקי  היה מגניב לפגוש אותה.
השנייה- בדרכי הביתה מהשדונית עלתה באחת התחנות בחורה שנראתה לי מוכרת. לקח לי כמה דקות להבין במי מדובר ואז נזכרתי: הבת של הבמאי שלי! שאלתי אותה מה קורה, מה היא עושה בנתניה והיא אמרה שהייתה אצל קרובי משפחה ואבא שלה בדיוק הקפיץ אותה לתחנה ועוד נפרד ממנה ממש בכניסה לאוטובוס. פיספסתי את אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם ממש בכמה שניות!!!
השלישית-ביום ראשון האחרון הרגשתי לא כ"כ טוב והרשתי לעצמי לאחר קצת לבסיס. הגעתי שבורה לתחנה מרכזית, עליתי על אוטובוס ואחרי כמה דקות נרדמתי. התעוררתי מהצעקה של הנהג: "תחנה אחרונה!" פתחתי את העיניים וראיתי שאני נמצאת במקום לא מוכר, אחרי כמה שניות הבנתי-מצפה רמון! פיספסתי את הבסיס שלי!
שאלתי את הנהג מה אני עושה והוא אמר שעוד חצי שעה הוא נוסע חזרה, אבל לא עובר דרך הבסיס שלי.
חיכיתי חצי שעה בתחנה, בינתיים איזה זקן דאג להנעים את זמני, סיפר לי את ההסטוריה של העיר ובסוף עוד רצה לשדך לי את הנכד שלו
כשהנהג הגיע הוא חייך ואמר:"אל תדאגי, דיברתי עם הנהג שנוסע לכיוון הבסיס שלך ואנחנו נהיה בקשר עד הצומת שצריך לפנות לכיוון הבסיס כדי שניפגש שם ואת תעברי לאוטובוס שלו.
אחרי כמה תחנות עלתה לאוטובוס מישהי שהייתה חברה מאוד קרובה שלי, אבל לא ראיתי אותה שנה וחצי!
התרגשתי כמעט עד דמעות מלראות אותה ויצא לנו לדבר קצת עד שהיא ירדה בבה"ד 1- עוד שבוע היא כבר מקבלת ארון!
הגעתי למסקנה שכל האירוע הזה היה גורל!
 
*וכמובן, איך אפשר לשכוח את מפגש הנתנייתים (שהפך למפגש הנתנייתיות) בשבוע שעבר.
נפגשנו אני, סמ"טית ג', תמו'ש והשדונית ונסענו לפרויד.
הן כתבו את כל הפרטים, לכו ותיקראו!
כל מי שהבריז, פיספס ובגדול!
 
אם תשימו לב, הקאונטר של סיום הקורס שלי מראה על "סיום".
כן, גבירותיי ורבותיי, בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את הקורס!
החלק המעשי שלו היה קצת בזבוז זמן, אבל בית זונות רציני. גילית הרבה חבר'ה איכותיים ובסה"כ היה שמייח.
עכשיו נשאר לי רק לעשות קלירנס בטכני בחיפה ביום ראשון-שני ואז יש לי חופש עד הגיוס-חודש שלם!
אין ספק שאני אהנה בחודש הזה אבל גם הייתי רוצה להרוויח כמה שקלים והעבודה היחידה שעולה לי לראש זה מלונות אילת (בפעם המיליון), רק שזו לא העונה ואני בספק שהם צריכים אקסטרה עובדים.
בקיצור, ייקח לי זמן לחשוב איך אני מנצלת את החופש האמיתי האחרון בחיי על הצד הטוב ביותר. (הצעות יתקבלו בברכה)
 
ועכשיו, השדונית באה לבקר אצלי אבל קר וגשום בחוץ ואין כ"כ חשק לצאת...
אז עכשיו אני פה, וחוץ מתחילת שבוע הבא אני אהיה זמינה וקצת מעודכנת באירועי ישרא.
אוהבת, אניגמה כהן-בלוגרית במשרה מלאה.שוב!
 
נ.ב. למי שבכל זאת רוצה לראות את הפונט ולא הצליח לעשות זאת שבוע שעבר, הנה לכם הוראות מדויקות:
א. כנסו לפה.
ב.הקליקו על הפונט BN Anna.
ג.בחרו באופציה "שמור" ושמרו את הפונט בשולחן העבודה.
ד.משולחן העבודה העתיקו את הפונט ל: C:\WINDOWS\Fonts.
 
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 12/1/2007 21:08, בקטגוריות טיולים בארץ ובעולם, ימים הזויים בחיי
75 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של בימבה ב-18/1/2007 20:45

---

טרגדיה
הכותרת נלקחה באכזריות וברוטליות ממנה
 
טוב, הפוסט שלנו היום הוא באמת עצוב, לא מומלץ לאנשים רגישים, מזדהים בקלות ובעלי נטיה לבכות במקום אחרים.
 
השבוע התחיל מצוין: עברתי טסט,
(למעוניינים בפרטים-עשיתי טסט עם מוזיקה בפול ווליום, הטסטר נתן לי ללחוץ על הגז חופשי בכביש ריק ואפילו לא בחן אותי על חניות. היה חלק.)
ביום ראשון הגעתי לחיפה, כרגיל, ובערב הודיעו לנו שביום למחרת אנחנו עוברים לבסיס שנשרת בו כדי לעבור מבחן מעשי על תא בטייס ונשהה שם כל השבוע.
כולנו שמחנו להסתלק מטכני חיפה המזורגג ולהגיע לבסיס ח"א עם תנאים מעולים ואויר צח על הבוקר.
אז בהתחלה באמת היה נחמד. היה המון זמן פנוי שהיה אפשר לשבת בשק"ם, לשחק סנוקר, לראות טלוויזיה וכו', ממש נופש!
אבל בהמשך כל העסק הורגש כבזבוז זמן. בקלות יכולנו לקבל תדריך במשך שעתיים, להבחן כולנו ביום אחד ולהשתחרר הביתה, אבל זה נמרח ונמרח ורק יום חמישי בחנו את כולם...
יום רביעי אמרו לנו להגיע לטקס שכל הבסיס היה נוכח בו, אבל אנחנו קולקטיבית החלטנו לא להגיע.
אז במקום לשבת בטקס ישבנו אני, לילך ועוד בחור מהקורס ליד מגורי הבנים.
כלומר הם ישבו ואני שכבתי על השולחן כשתיק הצד היקר שלי משמש בתור כרית.
לאחר זמן מה כבר כמעט נרדמנו על אותו שולחן והחלטנו להתפזר לחדרים וללכת לישון.
נכנסתי לשנייה למגורי הבנים לשתות מהקולר והתחלתי להתקדם לכיוון המגורים, לילך כבר הייתה הרבה לפניי.
ברגע שהגעתי למגורים הבנתי שמשהו חסר: התיק!!!
באותה שנייה קפצתי במדרגות ורצתי בספרינט למגורי הבנים (נכון שאני בד"כ אדישה, אבל אם אני כבר רצה אז מדובר בספרינט רציני!)
הגעתי תוך פחות מחצי דקה, ומה ראיתי על השולחן? כלום!!!
התחלתי לחפש את התיק שלי בסביבה, למרות שכבר הבנתי במה מדובר-הוא נגנב
ועכשיו, תבינו את הסיבה לכותרת הפוסט:
תכולת התיק-
*חוגר
*משקפי ראייה-1050 ש"ח
*אמפי3- 500 ש"ח, פלייליסט איכותי ומושקע במיוחד.
*ארנק+ויזה+כרטיס קופ"ח+אוסף כרטיסי הרכבת שלי+תמונות של חברים+100 ש"ח (שחסכתי כל השבוע לקניות בסופר פארם)
*איירוויבס דובדבן+לובלו+שפתון דובדבן חדש ומדליק (עזבו שווי, מדובר בהתמכרויות רציניות!)
*3 סוללות נטענות
*מחזיק מפתחות זוהר בחושך עם ג'וק מת בתוכו (הזכרון האחרון מהאקס שלי)
*נייר טואלט ומגבונים לחים (צריך לעשות פיפי בבסיס... )
אם זה לא מספיק נורא, התיק בכלל היה של אחותי.
 
אין כ"כ מה לעשות עם זה, אבל התקשרתי למפקד ואח"כ גם הרמתי את כל המפקדים הבכירים.
הם שלחו מיילים לכל המחלקות ותלינו מודעות ברחבי הבסיס.
אני מאמינה שזה די אבוד,אבל אין מה להפסיד.
חוץ מזה, נראה שהם פתחו ממש חקירה, כי המפקד שלי התקשר אליי 20 פעם כדי לוודא עוד ועוד פרטים כמו תכולת התיק, צבע, גודל, שווי...
 
ואם זה לא מספיק מבאס ליום אחד, אז גם לא הגעתי הביתה מוקדם כפי שציפיתי.
במקום לתת לי בונוס שהפצצתי במבחן על תא הטייס ולשחרר אותי מוקדם יותר, נתנו לי ללמד שני חבר'ה שנכשלו  
 
הגעתי למסקנה שתמיד יהיה איזון בחיים.
אז אולי שבוע הבא אני אזכה בלוטו?
 
ובינתיים, מחר  מצפה לי מסע קניות כדי להשלים קצת ממה שנגנב.
אוהבת ומתגעגעת לכולכם,
אניגמה כהן.
(שעם המזל הנאחס שלי עוד יתכבה לי המחשב בדיוק עכשיו כי אחותי לא טרחה לתקן אותו...)
שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 19/10/2006 22:26, בקטגוריות ימים הזויים בחיי, צבא
47 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של אניגמה ב-4/11/2006 15:29

---

חיסון נגד אניגמה
כן כן, כולם.
לפני שאתם בכלל מתחילים לקרוא, גשו לבלונדה עם המיני הלבן (שכרתי במיוחד בשבילכם אחות) ותחסנו את עצמכם!
לא רוצה על המצפון שלי יצורים כמוני מסתובבים ברחבי ישרא!
ואם במקרה לא מצאתם את האחות אני לא ממליצה שתתקרבו יותר מדי למסך, אני באמת חולה
 
הכל התחיל ביום אחד חביב, כשאני ואוראל יקירי החלטנו לנסוע ליפו במטרה לחדש את הנרגילייה הפרטית שלנו ולקנות דברים נדירים לעיצוב חדרו.
יצאנו משם עם שלושה מעמדים לנרות בעיצוב עתיק ונרגילה קטנה ואיכותית במיוחד בשבילי
באותו יום התחיל לכאוב לשנינו הגרון, אך לא ייחסנו לזה יותר מדי חשיבות.
בערב, כשחנכנו את הנרגילה התחילה לכאוב לי גם הבטן וביקשתי מאוראל שיקפיץ אותי הביתה.
באותו יום הלכתי לישון מוקדם מתקווה שהכל יעבור אחרי שנת לילה משובחת.
יום למחרת, רמתי עם כאב גרון חזק הרבה יותר, כאב בטן בינוני ולכל הבלאגן התווסף גם כאב ראש.
לא רציתי להדאיג אף אחד וסבלתי בשקט, אך במקביל נאלצתי לבטל תוכניות:
שיעורי נהיגה אחרונים, בילוי של יומיים בים המלח במלון 5 כוכבים הכל כלול, כשכל זה לא עלה לי שקל, עבודה באילת אתמול והיום...
שלשום בלילה מצבי החמיר וביקשתי מאמא שתמדוד לי חום...
(אני מאוד מוזרה בכל הדברים שקשורים למחלות, בין היתר לא מרגישה חום).
יצא 38.5.
אמא רצתה לתת לי אקמול, אבל אני סרבתי, כרגיל. (לפחות הפעם הסכמתי לשתות תה!)
בגלל שאני לא עד כדי כך חסרת אחריות בקשר למצבי הבריאותי איפשרתי לה לקחת לי משטח גרון.
בבוקר היא התקשרה ואמרה שיש לי דלקת גרון רגילה ומאוחר יותר סחבה אותי לרופאת המשפחה (חברה שלה) לחוות דעת נוספת ומרשם לאנטיביוטיקה.
בית המרקחת היה סגור, אז חזרתי לשם אתמול בבוקר לקחת את האנטיביוטיקה.
בשנייה שחזרתי הביתה אני מקבלת שיחה מאמא:
"אניגמה, עזבי את האנטיביוטיקה, את לא צריכה אותה."
התלהבתי שמדובר בחדשות טובות, אבל המשפט הבא קטע את מחשבותיי:
"גיליתי בתרבית חיידק שלא מובן לי איך הגיע לשם, ביחד עם כל המעבדה התחלנו לחקור את הבדיקה שלך ואף אחד מאיתנו בחיים לא ראה דבר כזה! אין לנו מושג איך חיידק כזה הגיע לגרון שלך!"
אני לא אפרט יותר מדי, גם בגלל שאין לי מספיק אינפורמציה על כל זה וגם כדי לא להבהיל אתכם יותר מדי,
אבל למרות הכל, השמועות מספרות שאני אחיה.
וזה אומר שתצטרכו לסבול עוד כמה וכמה פוסטים שלי מואהאהאהאה.
בסה"כ, אני מתפקדת כרגיל כי אני לא מודעת לחום אם יש כזה, רק שהגרון שלי כואב ברמות מטורפות.
 

---

 
הבלוג שלי קיים כבר כמעט שנה.
תשעה חודשים שמרתי עליו באנונימיות מוחלטת מחבריי היקרים, ועד היום יודעים עליו שלושה חברים:
לילך, הבומבון ורז שגיליתי לה ממש לא מזמן.
רובם בלוגרים בדימוס (מי מדרדר? מי??? )
לילך סתם עצלנית (למרות שבתקופתה הקצרה הספיקה להכיר כמה בלוגרים מראש טבלת הפעילים)  והבומבון נחשף לא מרצון ונשאר פה רק בתור קורא.
אבל רז.... יש לה פוטנציאל! היא כזאת בלוגרית, אפילו היא בעצמה עדיין לא יודעת.
אפילו דמיינתי לעצמי מה יקרה אם אני אחשוף את הבלוג בפני כל חבריי ואדרדר אותם לפתוח בלוג...
האימפריה שלי תשתלט על ישרא!!! מואהאהאה
אני מזמינה את כולם לחנוך את הפוסט הראשון של חברתי (למי שתוהה, כוסית אש )
וגם להתרשם משנינותה משיחה קצרצרה במסנג'ר:
 

אניגמה אומר/ת (21:02):

אוף...בא לי מסאז'

אניגמה אומר/ת (21:03):

תעשי לי מסאז' וירטואלי

רז אומר/ת (21:03):

תדמייני שאני עושה לך

אניגמה אומר/ת (21:04):

הו כן.......

אניגמה אומר/ת (21:04):

כן רז כן!!!!!

אניגמה אומר/ת (21:04):

תמשיכי ככה

אניגמה אומר/ת (21:04):

כן........

אניגמה אומר/ת (21:04):

עוד קצת

אניגמה אומר/ת (21:04):

האאאאאאאאא

אניגמה אומר/ת (21:04):

מממממממממ

אניגמה אומר/ת (21:04):

הווווווווו

אניגמה אומר/ת (21:04):

אחלה

אניגמה אומר/ת (21:04):

היה אדיר

אניגמה אומר/ת (21:04):

תודה

רז אומר/ת (21:07):

אז נהנית?

אניגמה אומר/ת (21:07):

את לא רואה?

רז אומר/ת (21:07):

אחלה,אפשר לחזור על זה...

אניגמה אומר/ת (21:07):

כן??

רז אומר/ת (21:07):

איתך הרבה יותר כיף, א' דורש אשכרה לגעת בו כשאני עושה מסאג'...

רז אומר/ת (21:07):

המוזר הזה...
 

---

נפלאות הפרו!
בזמן חופשת המחלה שלי היה לי קצת משעמם אז התחלתי לשחק קצת עם העיצוב של הבלוג...
שימו לב לדברים הקטנים
ועל הדרך,עיצבתי גם את בלוגו של תורם הפרו היקר.
אגב נפלאות פרו... אני סקרנית בטירוף לדעת מי המנויים שלי, אבל לא הצלחתי לנחש למי שייכות עשר כתובות מייל!
אז מנויים יקרים, אם זה לא סוד גדול - הזדהו!
 
זהו להיום,חברייה.
סופ"ש נעים וטעים לכולם,
אניגמה כהן (ע"ר)

שמור   בטל

נכתב על ידי אניגמה כהן, 7/9/2006 21:18, בקטגוריות טיולים בארץ ובעולם, ימים הזויים בחיי
106 תגובות   הגב     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק לקטע     המלץ על הקטע
תגובה אחרונה של בימבה ב-13/9/2006 18:23

---