חיוך אופטימי

ארכיון:

שבועיים רצופים בטירונות - אז איך עבר ?

שלום לכולם! אז סוף סוף עברו להם שבועיים שלמים ורצופים שבהם הייתי בטירונות בבט"ר ניצנים. וכמו שהבטחתי, אני מסכם. ביום ראשון, (30/11/08) חזרתי מהבית לבסיס ניצנים בידיעה שהשבוע אנחנו סוגרים שבת. אפוף כוחות, עליתי עם כל הציוד לתחנת הרכבת באשקלון, ומשם אספו אותנו אוטובוסים לבסיס עצמו. השבוע הראשון של הטירונות היה דיי סביר, חילקו אותנו לאוהלים וכמעט כל יום שינו את המיקום שלנו באוהלים, עברנו הרבה הרצאות, ושיעורים, הכרנו את כל הסגל: המ"מ, המ"פ, הרס"פ הרב של היחידה, הרופא של היחידה וכל השאר... בנוסף קיבלנו קיטבג ב' עם ציוד לטירונות בלבד: מדי ב', קסדה, אפודה, מימיות, מעיל ב' וכל שאר הציוד הנחוץ... עלינו על מדי ב' ובמהלך השבוע קלטנו נשק בנשקייה, M 16, לא התלהבתי במיוחד מהמצב, בכל זאת 3 קילו שכל היום עלייך ואסור לך להפקיר אותו לחצי שנייה, זה מתיש... כל בוקר היה מתיש ומעייף מחדש, לקום בשיא הקור, כשהשמש אפילו עדיין לא התעוררה, ולהתחיל לסדר אוהלים, להצניע אזרחי, לנקות את הנשק... לבדוק את הנשק כל יום מחדש (רוס"ר M 16, לבדיקה, בשוטפת, הלאה פעל). ואותה מנגינה מדי בוקר (נשק 60 מעלות, ניצרה וודא, 5 אצבעות על ידית האחיזה)... מעייף ולא קל. בסה"כ השבוע הראשון בטירונות היה נחמד ולא מעייף מבחינה פיזית, העובדה שאנחנו ערים בכל יום בממוצע 15 שעות השפיעה על העייפות הנפשית של כולנו, לא מעט נמנמו ונירדמו במהלך השיעורים שהיו לנו, ובצדק...יש לומר. במהלך השבוע היה לנו יום שלם של מטווחים, מ-7 בבוקר עד 7 בערב יצאנו למטווחים, היה בסה"כ בסדר גמור. הגעתי למציאות אחרת. איך שולטים בך. איך זה להרגיש כשאין ממש פרטיות, להתקלח ביחד, לישון 10 באוהל, לנעול את התיק שלך, להיות אחראי לציוד שלך, ובעיקר לישון פחות מ-6 שעות בלילה. כל יום כשהגיעה שעת הט"ש (טרום שינה) כבר לא נשאר כוח לנצל אותה אחרי יום שהיה מתיש ומעייף. ולמרות הכל, קשה לי להגיד שעבר קשה, כי לא עבר ממש קשה... המשמעת היא לא בשיא, ויוצא לראות שגם המפקדים הם בני אדם! (כן, כן!!). סוף השבוע הגיע, והידיעה שלא יוצאים לבית אלא סוגרים שבת ביאסה את כולנו. יום שישי הגיע (5/12/08) קיבלנו הדרכה על נוהל שבת, אין להסתדר ב-ח', אין הוראות, אין זמנים, כל אחד לעצמו... מה שכן יש...ומאוד מבאס זה... שמירות של שעתיים בבסיס עצמו! לי דפקו כ-10 שעות שמירה במהלך השישי שבת, וגם בזמנים לא נורמאליים כמו 2 בלילה עד 4 בבוקר. השמירות הליליות היו הדבר הכי קשה, היה קר, היה מעייף, היה מתיש, היינו צריכים לסחוב איתנו 2 מיימיות מלאות, 4 מחסניות מלאות ב-29 כדורים, אפודה, קסדה וכמובן את הנשק... היה קשה ומעייף, בשמירות אסור לדבר בפלא', אסור לאכול, אסור לקרוא, אסור כלום!! רק לשמור.... לא פעם ולא פעמיים טחנו אותי בשמירה והגלגול, כלומר ההחלפה של השמירה לא התבצעה ויצא ששמרתי הרבה יותר. למרות כל הקיטורים, שישי שבת היה סופשבוע נחמד בבסיס, ביום שישי בערב, (לשם שינוי) היה אוכל טוב מאוד בארוחת ערב... כל השבוע יש אוכל ממש על הפנים, בבוקר ירקות, ביצים, גבינות ולחם.... ככה כל בוקר! בצהריים אוכל מעאפן ובערב גם כן.... במהלך היום מקבלים פריסה: פירות ולחם עם ממרח שוקולד לא מוכר או ריבת תפוזים (בחיים לא נגעתי בזה, זוועה). מזל שהיה את יום שישי בערב שהיה אוכל נורמאלי. בקיצור, שישי שבת עברו חלפו עם שמירות לא מעטות וטחינה אחת גדולה. שבוע חדש התחיל, יום ראשון (7/12/08) הגיע, והשבוע הזה היה נטול תוכן לגמרי! 3 ימים שלמים היינו בתורנות מטבח, למרות שברוב זמן התורנות נעלמתי מהחדר אוכל והתפנתי לכל מיני עיסוקים אחרים, השבוע היה מעצבן והרגשתי שסתם אין להם מה לעשות איתנו ומחפשים איך להעביר עוד שבוע. במהלך השבוע היה לנו מדסי"ם (אימוני כושר) עם המפקדים והמפקדות, הם עלו על בגדים אזרחיים, והיה מעין שובר שגרה, היה מצחיק ונחמד, ובאמת למרות שאני מקטר לא מעט, היה בסדר, קיבלנו הרבה הפסקות, אחרי כל ארוחה קיבלנו הפסקה. ובנוסף, היה לנו גם שיעור קרב מגע עם הנשק, שהרס"פ העביר... סוף השבוע השני הגיע סוף סוף, כולם כבר מתחילים להריח את הבית, יום שישי הגיע (12/12/08) ובשעה 6 בבוקר התעוררנו כולנו (אחרי ששמרתי באמצע לילה משהו כמו 4 שעות), החזרנו את השקי שינה, המזרנים והציוד ב', קיפלנו את היריעות באוהלים, ואחרי שעברנו תדריך יציאה בשעה 8 בבוקר כמעט כולם יצאו לבית. אבללללל... אני ועוד לא מעט חב'רה לא בדיוק יצאנו ב-8, היו כאלה שנעשנו בגלל שהפקירו נשק, התחצפו למפקדים, לא קמו לשמירות - ולכן קיבלו שעות ביציאה. אני לצערי, קיבלתי שעתיים ביציאה על הדבר הכי מטומטם שיש, פעמיים שכחתי לשים את הפלא' על שקט, ובאמצע שיעור עם המ"מ הוא צילצל, ולכן נתנו לי שעתיים ביציאה. כשהרוב יצאו בשעה 8, אני רק בשעה 10 יצאתי מהבסיס. היה מרגיז, כי לא עשיתי שום דבר נוראי שמגיע לי להיענש עליו, אבל למדתי את הלקח שלי... לפני הצהריים הגעתי לבית, התחושה הייתה מוזרה, דיי התרגלתי לאוהל המאובק. ביום ראשון, (14/12/08) אני צריך להיות שוב בבסיס ב - 10 בבוקר, ואז בע"ה חוזר לבית ביום שישי ה- 19/12, אז העידכון הבא בבלוג ב- 19/12 בע"ה. תאחלו לי שבוע קל ושיעבור מהר.

מתן - בטירונות בניצנים.

הפוסט נכתב בתאריך: 13/12/2008 16:24
34 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-26/12/2008 21:15