|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
גיל: 34 מין: זכר  [email protected]
חיפוש טקסט בקטעים:
  חייל משוחרר. משקפופר D: חסר סבלנות. עקשן. לחוץ.  Matan Hayoon 
 ממתקים וחטיפים [: ירקות ופירות..כמעט הכל לצחוק חופש חגים דולפינים מיץ תפוזים טבעי אינטרנט פיצה מחשב ערוץ 2 סדר נסטי אפרסק קרמבו וניל שסק ^^ קולה ZERO  ג'וקים וכל המתלווים אליהם דיכאון להיות עייף להתאכזב להתעורר מוקדם להתפדח נחשים סיגריות פוזואיסטים פוליטיקה פרחות קנאים שאומרים לי מה לעשות שלא יודעים לפרגן שלא סומכים עליי שמקרצצים לי שנדבקים אליי  אתר "עולם משלי" אתר האהבה הישראלי אתר השואה והגבורה דף הפליקסים שלי הבלוג שלי בתפוז  |
4/2007
ארכיון:
הבלוג נסגר. (עידכון: 1 באפריל). מעל שנה עברתי פה בבלוג ובאמת היה כיף ומדהים, המון קוראים מקסימים ! (וגם קוראות...) אבל הפעם זה סופי, הבלוג נסגר ולתמיד.... לכבוד הפוסט האחרון הייתי רוצה לשים בבלוג סיפור מקסים, שכתבה ויקי... אני קראתי לסיפור "מחפשת". "מחפשת"- סיפור קצר. כל לילה הוא ישב שם. תמיד כשלא יכלה להרדם, היא ניגשת אל החלון ומסתכלת עליו... יושב שם, בחדר העבודה שלו, עם אור עמום צהבהב, ליד החלון שלו, וכותב... מתקתק מהר-מהר על המקלדת... מידי פעם לוקח עט ליד וכותב משהו על דף נייר או במחברת... ותמיד הוא היה שם. לילות ארוכים הייתה בוהה בו, בידיים המתקתקות, בראש המתנודד מעט, בפניו המרוכזות... נכון, היא לא באמת יכלה לראות את פניו, אך הייתה בטוחה שהן ודאי מרוכזות ורציניות... היא הייתה יושבת לה ככה וחושבת לה... מי הוא? מה הוא כותב? ולמה דווקא בלילות?.. לפעמים דמיינה לעצמה כל-מיני סיפורים עליו. למשל, פעם דמיינה שהוא מרגל זר שמתקתק בלילות מידע סודי שהצליח להשיג באותו יום... ופעם אחרת חשבה שהוא ודאי סופר ידוע שעובד על יצירת האמנות הבאה שלו... כך, ישבה והסתכלה בו עובד, עד שהרגישה שהעיניים שלה נעצמות והצליחה להרדם סוף-סוף. היא אהבה להסתכל בו עובד. זה גרם מעין הרגשת סיפוק ורוגע, לראות שהוא שם כרגיל... היא כבר לא יכולה ללכת לישון בלי לשבת מול החלון זמן-מה ולצפות בעבודתו... היא התמכרה למראה שלו. אבל יום אחד ניגשה לחלון, והוא לא היה שם. לא היו ידיים מתקתקות. לא היה אור עמום צהבהב. היה רק חלון וחושך. היא הרגיש אבודה פתאום... איך?! הוא תמיד היה שם... ופתאום הוא איננו. חיכיתה עד הבוקר, והוא לא הופיע. כל אותו יום לא יכולה להתרכז בדבר, וחשבה רק על הבחור המתקתק והחלון שלו. בלילה שוב ניגשה לחלון - ושוב לא ראתה דבר מלבד חלון וחושך. היא המשיכה לחכות לו כך עוד כמה ימים, אך ללא הועיל. הוא לא חזר להופיע. היא הרגישה שבורה ועייפה, ולא יכלה לישון.עם הזמן התחילה להתרגל לעובדה שהוא כנראה לעולם לא יופיע עוד. שהוא עזב, ולא ישוב. לאט לאט למדה להרדם גם בלי לראות אותו בחלון... אך למרות הכל, גם היום, אחרי ימים רבים, היא עדיין נעמדת מול החלון בכל לילה ולילה ומחפשת... נ.ב: הבלוג לא באמת נסגר, 1 באפריל :) הפוסט נכתב בתאריך: 1/4/2007 16:39226 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-9/4/2007 22:31  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
126,108 :אופטימים שנכנסו לבלוג עד היום |
