|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
גיל: 35 מין: זכר  [email protected]
חיפוש טקסט בקטעים:
  חייל משוחרר. משקפופר D: חסר סבלנות. עקשן. לחוץ.  Matan Hayoon 
 ממתקים וחטיפים [: ירקות ופירות..כמעט הכל לצחוק חופש חגים דולפינים מיץ תפוזים טבעי אינטרנט פיצה מחשב ערוץ 2 סדר נסטי אפרסק קרמבו וניל שסק ^^ קולה ZERO  ג'וקים וכל המתלווים אליהם דיכאון להיות עייף להתאכזב להתעורר מוקדם להתפדח נחשים סיגריות פוזואיסטים פוליטיקה פרחות קנאים שאומרים לי מה לעשות שלא יודעים לפרגן שלא סומכים עליי שמקרצצים לי שנדבקים אליי  אתר "עולם משלי" אתר האהבה הישראלי אתר השואה והגבורה דף הפליקסים שלי הבלוג שלי בתפוז  |
8/2009
ארכיון:
היסטוריה של אלימות. אלימות, זרע הפורענות !
 יש להם הכול, לילדים שלנו, אבל כשגל אלימות גואה מאיים לשטוף כל פינה, כל אחד עלול להיות הקרבן הבא. אל תגידו "לילד שלי זה לא יקרה", עשו הכול כדי לשנות את המצב.
תופעות מחרידות של אלימות אכזרית כלפי קשישים, אלימות כלפי נשים, אלימות בין בני נוער ואפילו האלימות במגרשי הספורט הפכו לנורמה בחברה הישראלית. עושה רושם שנחצו כל הקווים האדומים ונעלמו הגבולות, ויש תחושה שאין שומר בשער. אמנם אלימות בחברה הישראלית איננה דבר חדש, אך הממדים אליהם היא הגיעה הם חסרי תקדים.
עוד רצח. עוד דקירה. עוד קטטה. עוד שוד, פשע, חטיפת נשק, אירוע פלילי. ואני שואל, לאן הגענו ?
היום נרצחה בדירתה אישה מירושלים בת 40 מדקירות סכין. בסוף השבוע האחרון נרצח אריק קרפ לעיני משפחתו בת"א ע''י חבורת צעירים, פשוט כי החליט לצאת להליכה ליליית עם משפחתו לאורך הטיילת. שני צעירים נורו למוות במועדון הנוער הגאה, אב ובנו נדקרו בשל סכסוך על תוספת בנייה ועוד 3 נרצחו. האם הפכנו לאלימים מתמיד ? במדינת ישראל מודל 2009, הפתיל קצר מתמיד, ואנשים מרשים לעצמם להוציא לפועל את התסכול הפנימי שלהם בקלות רבה מדי.
הדבר בולט במיוחד בקרב הדור הצעיר, שאיבד כל רסן וכבר אין בו כל פחד מפני החוק והאמונים על אכיפתו. היום, הרבה יותר מבעבר, אנחנו חשופים לאלימות קשה בתקשורת, ברחוב ואפילו הבית, ביתנו הנעים כבר איננו מהווה מקום מוגן וחמים לרבים מאיתנו. מה קרה לנו שהפכנו אלימים כל כך?
אם תשאלו אותי, זו שאלה של חינוך...
על פי סקר שפורסם לאחרונה על ידי העמותה לנוער במצוקה (על"ם) כשישים אחוזים מבני הנוער נחשפו השנה לאירועים אלימים. במילים אחרות, החברה בימינו אינה מותירה לילדים כל ברירה, אלא לאמץ את עיקרון "אדם לאדם זאב". עוד בתקופת הילדות סופגים ילדינו דוגמאות שליליות מהסביבה, ולכן אין מה להיות מופתעים מכך שכשהם גדלים, האלימות הופכת לנורמה בעבורם.
המבוגרים מנסים ללמד את הילדים להיות אדיבים ולדאוג לזולת, אבל הילדים מסתכלים עליהם, המבוגרים, ורואים שהם מתנהגים אחרת. גם אם נסביר לילד שוב ושוב מה כדאי לעשות, כיצד לדבר ואיך להתנהג, לא תהיה בכך כל תועלת, כל עוד שלא נספק לו דוגמה מעשית לכך, ללא מילים.
גל אלימות של המאורעות האחרונים, לא מותיר לנו כל ברירה. כדי לגרום לשינוי אמיתי בילדינו, עלינו, המבוגרים, לתת לילדינו דוגמא אישית טובה ולשנות את היחס האגואיסטי שלנו כלפי הזולת. למעשה, אין ביכולתנו לעשות דבר טוב יותר מזה, לא בעבור ילדינו ולא בעבור עצמנו.
רק כך נוכל להבטיח לילדינו חינוך אמיתי וערכי, ולמנוע מהם ומאיתנו מקרי אלימות עתידיים.
בתקווה לעתיד טוב יותר... מתן. 11 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע אופטימי אחרון: זיו =] ב-22/8/2009 19:36 
ארכיון:
תיקח את עצמך בידיים.
אתה תוכל לשכוח 29 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-7/9/2009 17:07
ארכיון:
שבוע שמירות בבסיס, משפט ראשון בצבא, ועוד...
שלום לכולם! אז הנה חודש אוגוסט הגיע. שיא החום. ואחרי 3 שבועות הגיע הזמן לעדכן בבלוג ! ואיך אפשר שלא להתחיל בענייני צבא.... השבוע היה לי שבוע שמירות בבסיס. שבוע ארוך וחופר במיוחד שאפילו במהלכו שפטו אותי בפעם הראשונה! אז ככה, אחת לבין 3 ל-4 חודשים יש לנו מטלה אחת ויחידה בבסיס, שבוע שלם לישון בבסיס ולשמור... אז גם תורי הגיע, וביום ראשון 26/7 התחלתי את השבוע שלי. במהלך השבוע מותר לצאת יום אחד לישון בבית, ובחרתי לצאת כבר למחרת, ביום שני.... בבוקר התעוררתי והתארגנתי לצאת לבית, הנשק היה מתחת למזרון, ויצאתי לשנייה מהחדר על מנת לברר מתי אני הולך הביתה. באותו זמן, הקצין תורן (בן זונה, זבל מניייאק !@#$%&) פשוט נכנס לחדר, לקח לי את הנשק ושם אותו בחמ''ל. הוא גם לא שכח לציין שזה 'הפקרת נשק' וזה חמור ביותר! לא היה לי עצבים אליו, וגם מיהרתי לצאת לאפטר הקצר שלי, וגם לא האמנתי שהוא ידווח לרס''ר וישפטו אותי בגלל זה. אז הלכתי הביתה, ולמחרת, יום שלישי חזרתי על מנת להמשיך את השבוע שמירות בבסיס. בבוקר של יום שלישי, הרס''ר הודיע שיש לי משפט בגלל הפקרת נשק! התעצבנתי כל כך 8 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-6/8/2009 19:55 דפים: 1 החודש הקודם (7/2009) החודש הבא (9/2009) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
126,111 :אופטימים שנכנסו לבלוג עד היום |
. משפט ראשון שלי, ובאמת שעל כלום, כי הייתי בדיוק מרחק של כמה צעדים מהחדר! זה לא שנטשתי את הנשק בחדר והלכתי להתקלח, או לחדר אוכל או משהו בסיגנון...!! וזה סתם עיצבן אותי. כי מעצבן להישפט בפעם הראשונה 
. לפני המשפט הרס''ר דיבר איתי וחפר לי על גניבות נשק, והתחיל להראות לי דוחות לא ממש מעניינים! ולא היה לי עצבים לזה.. הייתי כולי מבואס וכועס על הקצין הזבל שדפק לי תלונה! אחרי זה נכנסתי למשפט, איזה אחת עם פלפאל אחד שפטה אותי ובגלל שזה משפט ראשון שלי היא נתנה לי- 6 ימי מחבוש על תנאי ל-3 חודשים (ובפירוש פשוט: אם אני אפקיר נשק שוב במהלך 3 החודשים האחרונים, יש מצב שאכנס לכלא ל-6 ימים חחחחחחחח..), כמובן שזה חארטה, כי סיימתי את השבוע שמירות שלי כבר, ואני לא הולך לקבל שוב נשק בזמן הקרוב (במזל!!). חוץ מזה שאצלנו ביחידה שופטים על כל שטות! פשוט על כל שטות, חיילת מסכנה קיבלה משפט על זה שהיא האכילה חתולים (נו באמת, לא הגזמה תגידו?!!). בקיצור, השבוע הזה עבר סוף כל סוף. סוף השבוע בבסיס: חמישי - שישי - שבת היו אחד ה-דברים ה-כ-י משעממים בעולם! לא שמרתי בכלל, לא עשיתי כלום... והיה כל כך משעמם. סוף סוף הגיע יום ראשון, 2/8 ועל הבוקר השתחררתי לבית! השלמתי שעות שינה וסיימתי עם השבוע הזה. לסיכום, השבוע היה נחמד, לשנות קצת אווירה, לשם שינוי להיות בבסיס גם אחרי השעה 4 אחהצ'. חחחח.. מתן. 