כינוי: מָתַן (:
גיל: 35
מין: זכר
[email protected]



אני כבר עשיתי מנוי, ואתם?

הקלידו כאן את כתובת המייל שלכם:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח



 << ספטמבר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30      



חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


הטבעות בניהולי:
« - - - - - - - - שעמם » ±
« - - - - - - - - שרוט » ±
« - - - - - - - -בצפ'ר » ±




הוסף מסר







חייל משוחרר.
משקפופר D:
חסר סבלנות.
עקשן.
לחוץ.




Matan Hayoon




ממתקים וחטיפים [:
ירקות ופירות..כמעט הכל
לצחוק
חופש
חגים
דולפינים
מיץ תפוזים טבעי
אינטרנט
פיצה
מחשב
ערוץ 2
סדר
נסטי אפרסק
קרמבו וניל
שסק ^^
קולה ZERO




ג'וקים וכל המתלווים אליהם
דיכאון
להיות עייף
להתאכזב
להתעורר מוקדם
להתפדח
נחשים
סיגריות
פוזואיסטים
פוליטיקה
פרחות
קנאים
שאומרים לי מה לעשות
שלא יודעים לפרגן
שלא סומכים עליי
שמקרצצים לי
שנדבקים אליי




אתר "עולם משלי"
אתר האהבה הישראלי
אתר השואה והגבורה
דף הפליקסים שלי
הבלוג שלי בתפוז





רוצים גם ללנקק אותי ככה? בכפתור פלאש?
לחצו כאן.
אם קישרתם את הבלוג שלי אצלכם, תודיעו לי בתגובות לפוסט, ואני אקשר אתכם גם בבלוגים שלי, פה ברשימות !




22 דברים שאתה שואל את עצמך.
כל הפחדים בעולם.
לצחוק כל הדרך.
הפאדיחה של חיי.
יום השואה והגבורה- תשס"ו.
יום הזיכרון לחללי צה"ל- תשס"ו.
הגבול שבין השנאה לאהבה...דק מאוד.
אִמָּא אִמָּא אִמָּא.
אז... מה זאת אהבה ?!.
רק עוד חלום שלא יתגשם.
הטיפוסים הקבועים בקולנוע.
"מועקה" / סיפור קצר.
הטוב תמיד חוזר אלייך.
"כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא".
סקירת הבלוגים 2006.
בודדה ומאושרת / סיפור קצר.
כוחן של מילים.
רק כוס חלב...
אילת 2006.
"כוכב נולד" 4 -סיכום.
קלה להשגה/ סיפור קצרצר.
סיפור עם מוסר.
גדנ"ע 2006- סיכום.
"מקופלת" / סיפור קצר.
רציתי רק לומר לך.
"אל תמעיט בעוצמת פעולתיך".
"מלאך בבלט" / סיפור קצר.
טיול שנתי: אילת 2007.
פסח "ליל הסדר"- 2007.
יום השואה והגבורה- תשס"ז.
יום הזיכרון לחללי צה"ל- תשס"ז.
יום העצמאות- 2007.
נוף- לא רק בחלום / סיפור קצר.
ציטוטים מצחיקים.
"שוב בא החורף".
סיפורו של נהג מונית.
חוקים שחובה לחוקק.
פוסטמונות - הצצה אל החדר שלי.
"על החיים ועל המוות" / סיפור קצר.
יום השואה והגבורה- תשס"ח.
יום הזיכרון לחללי צה"ל- תשס"ח.
טיול שנתי לכינרת - 2008.
מהו חבר אמיתי ?
"קיר לבן" / סיפור קצר.
מסיבת סיום כיתה י"ב / מחזור ס"ה.
קוקה קולה וילג' - 2008.
יש עוד אנשים טובים.
סיפור ליום כיפור.
מהו חבר אמיתי ?
צפו לבלתי מצופה.
יום השואה והגבורה- תשס"ט.
מהי עצמאות ?
לצחוק כל הדרך...
רק עוד חלום שלא יתגשם.











































אופטימיים אחרונים....

השקרן הכן
Mr. Wexler
זהזה
y.grace
Banner Help&Design
The Nyx
דניאלי ודי.






כל הציטוטים מהבלוג שהופיעו בדף הראשי של ישרא:














9/2009

ארכיון:

בסימן כיפור...


הם היו חברים טובים, פעם.
פעם... הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.

הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.

היו אלה ימים יפים...
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים... יריבים.
הוא לא רצה להתוודות -
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.

פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.

אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימאלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.

"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך... הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."

"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואתו".

הפוסט נכתב בתאריך: 28/9/2009 23:13
12 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-31/10/2009 22:19

ארכיון:

שנה טובה ומתוווווקה !

הפוסט נכתב בתאריך: 18/9/2009 18:28
14 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-19/9/2009 12:38

ארכיון:

שבוע מ-ט-ו-ר-ף !

 

שלום לכולם. בשעה טובה חודש ספטמבר הגיע! אחד החודשים היותר עמוסים השנה מבחינתי. אז כפי שאתם בטח רואים, לא יוצא לי לעדכן הרבה בבלוג, בעיקר מטעמי עצלנות ו/או חוסר זמן. אז מה צפוי לקרות בחודש הזה? קודם כל אני מקבל דרגת רב''ט, בשעה טובה. ב- 17/9 שזה יוצא יום חמישי - יש לי יום הולדת 19! שבוע אחרי כן זה כבר ראש השנה, יום כיפור ובקיצור חגיגה אחת גדולה. אז בעצם... מה קרה השבוע הזה? קבלו עידכון: ביום ראשון האחרון, הגעתי בבוקר כרגיל לבסיס, בשעות הצהריים הלכתי למרפאה של הבסיס וקיבלתי 2 גימלים בגלל דלקת שיש לי בעין וכבר לא עוברת שבוע שלם . ככה יצא, שאת תחילת חודש ספטמבר העברתי בבית, בגימלים. ביום שלישי האחרון - 1/9/09 עברנו דירה ! וזה היה אחד הדברים הכי סיוטיים שיש. יום שלישי, השעה 5:00 בבוקר - ההובלה כבר דופקים בדלת, כל הבית על גלגלים, הכל ארוז, עטוף, ובלאגן גדול חוגג. בחוץ עוד חושך, וכבר מתארגנים לרוקן את כל הבית, אלא ש... המציאות הייתה קצת אחרת. כיום רוב ההובלות זה עם מנוף, משמע מורידים את כל הציוד בבית עם מנוף (ולא כמו בעבר עם סבלים שיורידם בחדר המדרגות עם תכולת הבית). המנוף הגיע גם כן, אבל הבעיה הייתה כזו: 3 מכוניות חנו בחנייה, בכניסה לבניין שלי, ומהסיבה הזו המנוף לא יכל להתמקם במקומם. ואם למנוף אין מקום.... ה-כ-ל נדחה. אי אפשר להוביל כלום, כי למנוף אין מקום ברחוב! למה?! בגלל 3 מכוניות קטנות, שהחליטו לחנות בחנייה וחסמו את הגישה של המנוף. וככה התחיל כל הבלאגן... השעה 6 בבוקר מגיעה, אנחנו מצלצלים ברוב הבניינים הסמוכים אלינו, מנסים לברר של מי המכוניות האלו - שפשוט חייב להוזיז אותם כמה שיותר מהר! עוברים שם דירה דירה... מעירים אנשים מהשינה, והרוב היה בעצם - לשווא! בסופו של דבר 2 מכוניות זזו, ונשארה רק עוד אחת... תקועה! וככה יוצא שמכונית פרטית אחת קטנה מפריעה סדר יום שלם ומתוקתק של הובלה. השעה 9 בבוקר כבר הגיע, המנוף שחברת ההובלות הזמינו - היה צריך להיות כבר בעיר אחרת בעצם! וככה יצא שהכל נדחה ונדחה ונדחה. רק בשעה 10 בבוקר הגיע מנוף אחר, קטן יותר, והתחלנו לעבוד. זאת אומרת שבשעה 10 בבוקר, כשבפועל כללללל מעבר הדירה היה אמור להיות כבר מאחורינו - רק התחיל! ככה יצא שאת כל ההובלה הם סיימו רק בשעות הצהריים. שהתעוררנו סתם ב- 5 בבוקר, וחצי יום התבזבז על... כלום! בסופו של דבר, בשעה טובה, אחרי לא מעט תקלות קטנות, עברנו דירה בשלום. אנחנו אמנם הפסדנו זמן, אבל ההובלה הפסידו גם בזמן וגם כסף, הםה זמינו עוד מנוף בגללש המנוף הראשון לא יכל לעבוד כי החנייה הייתה חסומה! למחרת, יום רביעי הגיעו לחבר לנו את קו הטלפון. ויומיים אחרי, ביום חמישי הקרוב כבר חיברו לנו גם את הממירים בכל הבית. ביום רביעי, הייתי ב'ביקורפא' וחידשתי את הגימלים שלי בגלל הדלקת בעין.... וככה יצא שהייתי שבוע שלם בגימלים! ביום ראשון קיבלתי גימלים עד יום שלישי מהמרפאה בבסיס. וביום רביעי קיבלתי גימלים עד לחמישי מ'ביקורפא' וככה יצא שהייתי שבוע שלם בבית.... לסיכום, אפשר להגיד שהמעבר דירה היה כאב ראש אחד גדול, אינסוף התרוצצויות ארוכות עם אמא, למים, לגז, לחשמל, לארנונה, להתקשר להוט, בזק, לפרק עשרות קרטונים, וכו' וכו' וכו'.... עצה שלי? אל תעברו דירה, זה כאב ראש ענקי!

עד לפעם הבאה, מתן.

הפוסט נכתב בתאריך: 6/9/2009 14:52
5 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: ב-23/9/2009 20:09



דפים: 1  

החודש הקודם (8/2009)  החודש הבא (10/2009)  

© כל הזכויות בדף זה שמורות למָתַן

126,111 :אופטימים שנכנסו לבלוג עד היום