הרגעים האחרונים של יולי 2005

צריך לנצל כל רגע ורגע.

נהינתי היום המוני המונים.

תודה.

אקס, לפעמים העולם גם מחייך אלייך. לפעמים.

רוקי

נסעתי עם ריטה, מל וג'ן אל ת"א ומשם אל רמה"ש.

התנחלנו בכוכב ואז אצל בני דודים של אבא.

משם לכוכב.

בלט בהיעדרו - עידו.

בכלליות - היה נחמד.

היו קטעים טובים, היו קטעים הרבה פחות. זה התאזן לנחמד שכזה.

המופע עצמו היה טוב, במיוחד הסיום שלו, שבו שברתי שני נוורים (1 - לא עשיתי מעשים מגונים עם גזר. 2 - לא הייתי חלק מהמופע ברוקי). היה משעשע.

בחזרה הבייתה היינו אדוה, אורן, ג'ן ואנוכי.

נחתנו בתחנה מרכזית [אורן המשיך לעיר].

ליווינו את אדוה לבית של סבתא שלה [ממש ליד תחנה מרכזית], ואז אני הלכתי הבייתה וג'ן ליוותה אותי מעט.

בדרך הבייתה השארתי שתי הפתעות קטנות בבית הכרם. אני רק מקווה שהן לא תלכנה לאיבוד בגלל טעויות של אנשים שלא ישימו לב.

עכשיו אני ממש עייף, והולכים להעיר אותי עוד... 4 שעות בערך. כיף.

שיהיה לכם יום טוב!!

פעם ראשונה שבכיתי באמת מאז... המון המון המון זמן.

פריקת תסכול של שלוש שנים. לא שזה עזר הרבה. אני צריך משהו להרביץ לו. משהו שאפשר לפרוק עליו זעם.

זעם על עצמי.

זעם על העולם.

אני באמת אמן הונאה עצמית.

לשנייה אחת לא הפסקתי להיות מאוהב בה. רק שיכנעתי את עצמי שזה ככה. כי ידעתי שאם היא תחשוב שאני לא מאוהב בה, אז אני אהיה יותר קרוב אליה מבחינה פיזית. אבל הבחורה החליטה להתנזר, מה שהרס למוח שלי ת'תוכניות. והשקר הזה לא היה יכול להחזיק הרבה זמן, אז הוא נפל. ולקח אותי איתו.

I have no look. I have no brain. No sex apeal.

יש לי כסף, אבל זה לא באמת עוזר לי בחיים.

כי אני נחמד.

אני שונא את המילה הזו.

לא רוצה להיות הנחמד. זה לא באמת מביא אותי לאן-שהוא!

מה ביקשתי? קשר שטחי עם מישהי?

אני לא מצפה לאהבה שתחזיק לנצח. אבל אפילו קשר שטחי עם מישהי לא באמת היה לי.

פעם, מישהי, יחידה ומיוחדת, חשבה שלהיות נחמד זה לא סתמי. שזה כן אומר משהו. אבל דפקתי את זה, כי היו לי בעיות מרחק.

אני לא מאשים אתכן בנות. אני מאשים אך ורק את עצמי.

אבל אני לא יכול להשתנות.

לא באמת.

אני זונת צומי. אלוהים כמה שאני זונת צומי.

במשך שנתיים וחצי הצלחתי לרמות את עצמי. שלא אכפת לי מזה. אבל זה לא נכון בכלל.

אני זונת צומי ענקית. אני לא מסוגל בלי. אני צריך את זה כמו שנרקומן צריך את הסמים שלו.

איו משהו שאני עושה כמו שצריך.

בית ספר סיימתי עם מיצוי כל כך מועט של  מה שאני יכול לעשות.

אני לא באמת אדם טוב, אלא רק כשמתחשק לי.

אני לא מסוגל להכאיב לעצמי.

אני לא מסוגל לזרוק את עצמי אל מול מכונית נוסעת.

אני לא מסוגל לעלות על הביניין שממנו אני לא יכול להפיל את עצמי.

הדבר היחיד שאני כן עושה טוב הוא לשקר לעצמי.

וגם בזה אני לא מומחה. עובדה שאני מגלה את השקרים הללו.

[אה כן, הייתי טוב גם בדבר אחר, לעשות נעימים עם ציפורניים, אבל מכיוון שלאבא כל כך חשוב שאנשים לא יראו אותי עם ציפורניים ארוכות, גם את זה אין לי.]

כל כך הרבה מחשבות מפוזרות.

'הוא הרבה פחות מכוער ממנו' [או משהו כזה, לא ציטוט מדוייק]. יופי, אז אני עדיין מכוער. וזה בא ממנה, אחת האנשים שאני מעריך הכי הרבה כרגע.

כשאמות, אמות מוקף חברים.

אבל לבד.

כל כך נמאס לי מעצמי.

מזה שאני לא מסוגל להשתנות.

מזה שאני לא באמת מסוגל לעשות משהו שאני רוצה.

מזה שאני מלא בכל מיני שטויות של "יהיה טוב".

הגעתי לסוף המנהרה. זה לא שחשוך פה, פשוט אין פה כלום.

נמאס לי מזה שאני לא חושב כמו בן אדם רגיל.

אני חושב בפוסטים.

אני חושב חולה.

אני חושב כחול.

אני חושב בצורה רעה.

נמאס לי לחשוב.  לא רוצה לחשוב.

רוצה להיות שטחי. שטוח. לא מודע לבעיות של עצמו.

אחד שלא מגלה את האמת לגבי עצמו.

אחד שבנות רוצות. ולא בתור "חבר טוב" או "ידיד הומו" או "בן אדם נחמד".

אז כן, בנושא הזה אני שטוח כמו חביתה. קפצו לי.

ושלא תעזו להגיד שאי שם יש את ההיא בשבילי.

כי אני לא מאמין בזה. לאו דווקא לגבי באופן ספציפי. פשוט לא מאמין ב"גורל" או דברים כאלו.

ושוב, אני לא מאשים אתכן.

מי תרצה שבר כלי שכמוני בתור חבר?

לכן אני נשאר ברמה מתחת, כי עד לשם אני טוב. וגם זה בקרטוע.

ואני שונא את זה שברוקי אני ארגיש טוב.

כי זה רק מראה שאפילו עצמי אני לא יכול להיות כמו שצריך.

כרגע נודע לי שבעלי חוזר לארץ. לתמיד.

כמה נחמד לגלות את זה מנמרוד.

סלחו לי, עליי ללכת לשייף את גדמי הציפורניים שלי.

Stink Pink

אני מבטיחה שלפוסט זה יש משמעות בסופו של דבר, ולכן אעזור לכם ואכתוב אותה כעת, מודגשת אפילו.

רוקי כאמור יתרחש לו מחר ואני, שפחתכם הנאמנה אהיה ברמת השרון מתישהו בשעות הצהריים וזקוקה לבידור למשך מספר שעות עד האירוע המרכזי עצמו. בית, גם יהיה נחמד. עדיפות עם אחד שיש בו שירותים. בכל אופן, פמלייתי כוללת עוד מספר צפוניים אשר את שמם לא אזכיר בעיקר משום שהפרטים המדוייקים אינם ברורים לי עוד, וחוצמזה, מימס נו... תגידו שלום.

וכן, זה תקף גם לגבייך יוגב. אתה חייב לי.

וכעת, מאחר ובלוגו של ידידי אינו בדיוק צבעוני או שוקק חיים כמו בלוגים אחרים [רמז רמז] החלטתי לתרום קצת מעצמי למען שיפור האווירה ה...כחולה.

ובינינו, שהרי אינני מתערבת בבלוגם של אחרים יתר על המידה, ואני חושבת שיוגב יכול לנחש בדיוק מה הסיבה לפרץ המימסיות הפתאומי מצידי.

.Enough said

יום נפלא לכולם,

מימס

מאוחר בלילה.

גיגול משעשע שהגיע אלי לא מזמן <מפגש אפי>.

ביום שלישי הייתי במבחנים לעתודה, מטעם הצבא.

היה מטריד.. היה שם שאלון עם 567 שאלות [מספר אמיתי], שתי שאלות חקוקות במוחי במיוחד:

"האם אתה מרוצה מחיי המין שלך?" נחשו מה עניתי.

"האם אתה נהנה מילדים קטנים?" ושוב, נחשו מה עניתי.

היו שם עוד כל מיני שאלות על מין, פעולות מיניות מוזרות, כל מיני פרנויות, דכאונות וכו'. שיקרתי קצת.

היום בעיקר לא עשיתי כלום.

אחרי שלא עשיתי כלום, הלכתי לאפי. בהתחלה זו הייתה אמורה להיות פגישת היי-חיבוק-ביי.

אבל נשארתי שם משבע וחצי עד עשרים לשלוש.

היה מהנה מאוד.

היו כמה דברים שקצת הפריעו לי, אבל זה ביני לבין אפי ולא ביני ובין כל קוראי הבלוג הזה.

מחר גריפון, יהיה נחמד.

אם תוכלו לבוא - תבואו!

אני כנראה אריץ בסבב צהריים הרפתקת בייביסיטר.

אולי אפילו האחים של אפי ישתתפו.

מעניין איך אני בתור מנחה. נו טוב, יש לי ילדים קטנים לבדוק את זה עליהם

למקרה ואתם תוהים, זה הבלוג של אפי. הציפו אותה בתגובות אוהבות!

יש לי עוד כל מיני דברים להגיד, אבל את רובם שכחתי. סלחו לי, השעה מאוחרת.

אקס, קם עוד 4 שעות.

יש לי את הארי פוטר השישי

סלחו לי אם אני לא בדיוק זמין

אקס, כל אלו שלא מחבבים ת'סדרה - שבו בשקט ותנו לי להנות.

FanCon

יצאתי מהעבודה של אבא ב11 בערך.

הגעתי למקום עצמו ב13 בערך. לא כיף.

כל היום אני מסתובב עם בחילה נוראית.

זה הקשה עלי להנות, והאמת שגם לא היה ממש ממה. 

אנשים אשכרה נכנסו להרצאות וכאלו.

גם לא היו הרבה אנשים שאני ממש מכיר..

ראויים לציון - זרמושקה, אפי, צביה, אורן, מעין-מוו, ליע"ם, עמית [TBW], נמרוד וחגי [יו"ר גרעין ירושלים של העמותה למשחקי תפקידים].

ההרצאה היחידה שבאמת רציתי לשמוע, היא של גורודין, והיא התחילה בשבע....

חזרתי מוקדם עם חגי משתי סיבות עיקריות:

1) מחר יש לי מבחנים לעתודה, אז אני צריך ללכת לישון מוקדם [כלומר, 23 להיות במיטה].

2) מחר אנחנו מקבלים סלון חדש, אז היה צריך לפנות את המזנון הישן. מסתבר שאמא עשתה זאת כבר.

ביום חמישי יש את גריפון.

וויתרתי על גריפון לטובת טיול משפחתי עם אבא ועוד כמה אנשים [הייתי אמור להריץ הרפתקאת בייביסיטר].

היום אבא אומר לי [אני לא בטוח אם הוא רציני או לא] שאין טיול.

שהעולם יקפוץ לי.

[דמיינו פה קו מפריד]

רעוּת.

לאחרונה אני גורם [או מנסה לגרום] בכוונה לאנשים מסויימים להרגיש רע בנקודות זמן קצרות. באותו רגע אני מרגיש שזה מגיע להם. כמה דקות אחרי זה, פשוט לא אכפת לי [לרוב, גם להם לא - כי זה דברים קטנים].

מצד שני, זה גם מרחיק אותם מעלי, ואני לא בטוח שזה מה שאני רוצה. לגבי חלק, אני בטוח שזה משהו שאני לא רוצה.

אבל לא בטוח שאני גם רוצה להפסיק. כי אם אני מרגיש שמגיע להם, כנראה שמגיע להם.

מעניין אם הם מרגישים בזה בכלל.

[יופי יוגב, תחשוב שאתה גורם לאנשים להרגיש רע, תתחיל לפתח על זה נקיפות מצפון, תבוא תתנצל (זה עדיין לא קרה) ותגלה שאתה סתם מעריך את עצמך על יתר המידה].

לאחרונה אני באמת לא מכיר את עצמי.

מוצא כל כך הרבה מסיכות ושקרים שסיפרתי לעצמי.

מגלה את עצמי מחדש. תוהה אם זה שווה את זה.

תוהה אם מתחת למסיכות הנוצצות יש משהו ששווה לחשוף.

כפי שאמרתי לענבר [רצח, רוקי], אני בן אדם שמעריך סמנטיקה, וניסוחים של דברים די חשובים לי.

מה אני אמור להבין מזה שבן אדם שאני אוהב ומעריך את דעתו אומר עלי [בעקיפין] דבר שכזה (שנשאר חסוי, כי יותר מדי אנשים קוראים פה)? כלומר, הבטחון העצמי שלי בנושא הזה גם ככה נמוך, אז לרמוס אותו לעפר ולירוק עליו?

כמו כן, כשאומרים "אנשים נחמדים וגם אתה". זה גם מעליב איפשהו. כי אומנם באמת לא הייתי בסדר באותה נקודה, אבל חשבתי שההדורים יושרו. ואם זה לא כך, מין הראוי להגיד את זה, כדי שנוכל לישר אותם. לא?

עוד [כן, יש עוד] נקודה שמעצבנת אותי היא שינויי מצב הרוח שלי - כמו של אישה בהריון שנמצאת על רכבת הרים.

ומה שהכי מעצבן אותי, הוא אני.

כלומר, look at me. ההוויה שלי פשוט מעצבנת אותי.

מעין יצור כזה, שלא באמת קשור למשהו בעולם הזה [שזה לא משהו רע ולא משהו טוב], שמחשיב את עצמו על יתר המידה. שמשקר לעצמו בכל פעולה שהוא עושה, פחות או יותר.

שמשקף החוצה בן אדם כל כך שונה ממה שהוא באמת.

[לא לזה ניסיתי לחתור. הניסוחים שלי גוררים אותי למקומות אחרים.

ניסיתי להגיע לזה שאני מתלונן על החיים שלי, בעוד שיש אנשים אחרים {ואני לא צריך להגיד את שמך} שבאמת יש להם זכות להתלונן.]

אקס, לחיי מציאת הדרך הבייתה והבית שבדרך [קרדיט לאורן].

אבא מעצבן אותי

אבל זה החופש שלי, ואני צריך לנצל אותו עד כלות - כי בואו נודה בזה, זה החופש האמיתי האחרון שיהיה לי.

אחרי הצבא או שאני אהיה כבר עם תואר או בדרך לשם [תלוי אם אני אתקבל לעתודה או לא..] ואז לא יהיה לי זמן "להתפנק". אני אהיה מעל גיל 18, ובעצם אהיה מחוייב להכנס ל"חיים האמיתיים".

אז כן, אני נוסע המון.

ואני מבזבז את כל הכסף על נסיעות [ואוכל].

אבל זה עדיף מסמים, אלכוהול, סיגריות.

אז אני מרשה לעצמי.

אבא אמר לי לא לנסוע לFanCon עכשיו, אבל לפעמים צריך למרוד.

אקס, יש לי בחילה.

פוסט מהבית של ריטה!!

גם מפה יש לי פוסט (:

יש פה המון אנשים טובים, וזה מעולה.

הבעיה היא שאני לא מסתדר טוב בקהל גדול, אני לא בדיוק מוצא את עצמי.

עובר ממעגל למעגל בחיפוש אחר משהו שישאיר אותי ליותר מ7 שניות.

מצחיק אותי שנועה וליאור מדברים על העבודות שנשארו להם לחופש, ואני פשוט סיימתי.

קצת עצוב לי שאין לי חברים בירושלים שסיימו עכשיו י"ב. לא שיש רע באנשים שרק עולים לי"א, אבל אני עדיין זקוק לאנשים שנמצאים באותו המצב שלי, מבחינת החיים.

כמו כן, החיים אינם הוגנים.

וכמו שאמרתי לענבר [רצח, רוקי], להיות נחמד לא משיג לך בחורות. לפעמים זה רק עושה את ההפך.

אקס, שליט העולמות ויו"ר מועדון הבכיינים

קיסריה זה מקום בלע.

נסענו אתמול לקיסריה, לאיזו בת-מצווה.

קודם כל, כשיצאתי מהאוטו הכו בי 70 אחוז לחות, עם אוויר חם, בלי רוח. יאק.

הבית עצמו נראה כמו בית מתוך סרט הוליווידי והבת-מצווה הייתה ליד הבריכה.

נראה לי שלפחות חצי מהנשים שם עברו ניתוח פלסטי כזה או אחר וכולם שם נוהגים במכוניות מפוארות.

הכל מלוקק שכזה. האוכל היה סושי כמנה ראשונה, נודלס מוקפץ עם פירות ים כמנה שנייה וסורבה פירות יער כקינוח [היו עוד דברים, אבל פחות מעניינים].

היה עדיף אם הייתי נשאר בירושלים..

יום ראשון - עבודה.

שני - FanCon [תבואו!].

שלישי - זימון למבחנים לעתודה.

רביעי - לא ידוע.

חמישי - גריפון.

שישי - רוקי.

שבוע קצת עמוס, אבל נחיה :)

אקס, שבוע טוב.