מייקל ג'קסון עבר ניתוח נוסף וכעת הוא נראה כך:

שמור   בטל

שינויים

אני לא אותו בן אדם כמו סוף שנה שעברה.

זה הגיוני, חלפה שנה, בן אדם ישתנה.

אני מרגיש שההיסטוריה חוזרת על עצמה. הסיפור עם ליאור, במיוחד. מעניין מי מפה מכיר אותו [עדי בטוח, אדוה אם היא קוראת פה... היסטוריה עתיקה].

היום בני בא לאפי.

פחות מפריע לי שהוא בא אליה [מקנא מאוד כן, אבל אני יכול להתמודד עם הקנאה שלי].

יותר מפריע לי ששאלתי אותה "מה קורה בסוף?" [כי ההורים שלה לא הסכימו שהוא יבוא] והיא ענתה "כלום".

אני מעדיף לקבל את האמת המרה בהתחלה מאשר לגלות אותה אח"כ. פחות כואב.

היום סידרתי את הארון שליד המחשב. ארון שלא סודר לפחות שנתיים. מצאתי שם דברים נוסטלגים מליאור, מפגשי ישרא, אדוה, המשלחת לגרמניה. דברים שרק הזכירו לי כמה השתנתי.

זה, וה"שאלון העדפות" שקיבלתי מצה"ל גרם לי להבין כמה הסוף של התקופה הזו קרוב. אפשר כבר לגעת בו.

מה זה אומר אם כל הסיפורים שכתבתי ומתייחסים לעתיד שלי מסתיימים בהתאבדות?

המחשבות האובדניות חוזרות אלי.

הדמעות מתחילות להאסף בעיניים. למרות שלא סביר שאני באמת אבכה. אני לא מצליח. לצערי.

החלטות נעשות.

החלטתי להוריד את הזקן. נמאס לי ממנו.

אני לא יודע אם אני אוהב את השינוי שחל בי.

היום, אחרי שדיברתי עם אפי, חיפשתי עם מי לדבר. עם מי לחלוק.

רצה לי רשימה לא קטנה של אנשים שידעתי שיקשיבו לי ויתנו לי כתף. אנשים שבאמת יהיו שם בשבילי, כמו שאני משתדל להיום שם בשבילם.

אבל לא יכולתי להתקשר לאף אחד מהם.

אחרי שנים של להיות הצד המקשיב, איבדתי את יכולת הדיבור.

אחרי שנים של התבטאות דרך המחשב, איבדתי את היכולת לתקשר בעולם האמיתי.

אני יותר יוגב, פחות אקס, טישו בכלל נעלם [למרות שיש שם משהו שלפעמים ממלא את מקומו. חסר שם לבנתיים].

עדכון (30.06.2005, 0035):

אז ככה נראה הפרצוף שלי בלי זקן.

לא משו.

ברוך\ה הבא\ה ג'קי!

אני לא בטוח אם זה בן או בת, אבל אני יודע שהוא\היא רצה\תה לקנות גיטרה במחיר של עד 250 ש"ח.

אקס, 51

חלום

לארגן תיק ולצאת מהדלת.

לקחת קו רנדומלי ולרדת בתחנה רנדומלית.

להתחיל לשוטט.

בסופו של טיול לחזור הבייתה למיטה הקרירה [בחום יולי-אוגוסט אני מעדיף את המיטה שלי קרירה, תודה].

ובבוקר, לאחר שינת לילה טובה, לעשות את זה שוב.

פסטיבל בשקל

היום עבר לו בעצלתיים.

בבוקר העברתי את הרהיטים מהחדר של ליאור [אחותי בת השלוש] לחדר של ההורים [פאק, השידה הזו כבדה! כמה בגדים יש לה כבר??]. כשנכנסתי להתקלח אח"כ איה הגיעה [ונאלצה לחכות קצת בחוץ].

עשינו שטויות [טוב, אני עשיתי, היא השתעממה וטענה שהיא משועשעת] במחשב עד איזה רבע לארבע.

היא הלכה הבייתה ואני לכיכר דניה. קניתי טחינה לקראת המפגש הכיתתי והתקשרתי לאביה כדי לשאול איפה הם.

מתברר שהם בפארק דניה. fun.

קו 18 לקח אותי לשם והייתי במפגש הזה איזה חצי שעה. לאחר מכן הלכתי לפסיבל בשקל. שם פגשתי את נועה, אורן מייפל ועוד כל מיני "נספחים" [הם בגרשים כי הם לא באמת נספחים, אבל בשבילי הם כן].

קיבלתי טלפון מאפי שדי הרגיז-עצבן-ביאס אותי.

היא טענה [ועדיין טוענת?] שאני מבלה יותר עם אחרים.

אני באמת לא מבין את זה. יום שבת באתי אליה, יום ראשון היא הייתה במד"א ו100% מהסיבות שהתכוונתי ללכת לפסטיבל הזה הם היא. כשנודע לי שהיא לא יכולה לבוא [בערך שעה לפני שהתכוונתי ללכת] התבאסתי. הלכתי בכל מקרה כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות וכי ידעתי שיהיו שם אנשים להיות איתם. לא באמת אכפת לי מפורטיסחרוף\הדג נחש\דודי לוי\שי גבסו.

בכל מקרה, היא התקשרה ואמרה שהיא יכולה לבוא אם יש לה טרמפ חזרה. התקשרתי לדודה שלי שהבטיחה לעזור אם אני צריך טובה, וביקשתי ממנה. היא הסכימה. שנייה וחצי אחרי זה, אפי התקשרה ואמרה שהיא לא יכולה, אז התקשרתי לדודה ואמרתי תודה, אבל לא צריך. זה באמת אכזב אותי. מאוחר יותר היא התקשרה ואמרה שהיא כן באה אם יש טרמפ [בחיי, אני אתעלל באמא שלה]. סידרתי שאמא תקח אותנו [תודה אמא!].

אפי הגיעה בשלב מסויים וכמה דקות אחרי זה הדג נחש עלו. נכנסנו פנימה בשלבים. בסופו של דבר [שניים שלושה שירים אחרונים] היינו שורה ראשונה-שנייה.

מאוד שמחתי לראות אותה קופצת ונהינת.

[נקודה לציון - הארנק שלי, פלאפון שלי, פלאפון של אפי ותיק של נועה היו בתוך התיק שלי. בשלב מסויים גיליתי שהוא פתוח. קשה לתאר את הרגשת הרווחה שהייתה לי לאחר שגיליתי שכל הדברים היו שם...].

[עוד נקודה לציון - הפליז שלי אצל דפנה. צריך להשיג אותו בחזרה.].

מחר אני הולך לעבוד אצל אבא. רצוי שאני אלך לישון, אבל -

אני מדבר עכשיו עם מימס. שיחה ראשונה מזה המון זמן [יותר מדי].

שיחה טובה בעיקרון. הבנתי בדיוק מה עשיתי ומה זה גרם.

פגעתי בצורה שכנראה רק הזמן יוכל לרפא. אני מוכן לחכות. אני חושב שהיא שווה את זה.

אני רק מקווה שזה לא ייקח יותר מדי זמן. אני באמת מאמין שכל רגע שאנחנו לא בקשר טוב הוא בזבוז.

זואי טסה בקרוב.

אני אתגעגע....

אני צריך לסיים את מכתב הטיסה שהתחלתי. מישהו מתנדב לעזור [פניות באיציק או במשה, לא בתגובות]?

וואו, יצא פוסט בצורה די לא אופיינית לי. למרות שרובו די משעמם.

אקס, תודה.

היום שהיה

קמתי ב8 בערך, לאחר שהלכתי לישון ב4.

צרבתי לדודה דיסק, התארגנתי ויצאתי אל עבר תחנה מרכזית ירושלים ומשם לת"א!

נחתתי בביתה של זואי בערך ב11 וחצי. בשלב מסויים הלכנו עם גלי לאכול [כפי שכבר צויין...].

משם לביתו החביב בהחלט של גלי ומשם אל עבר *גראס*, המכולת שאדם עובד בה!

הקמנו שם התנחלות זמנית עד שאדם סיים לעבוד והמשכנו לביתה של זואי. שם נרדמתי על המיטה לחצי שעה, וזה די דפק לי ת'ראש. התחלתי לשמוע כל מיני דברים מוזרים. וסוטים. הרבה מעבר לרגיל...

אוטובוס לארלוזורוב [אדם וזואי לא הסכימו לי לנסוע לתחנה מרכזית ], אוטובוס לירושלים, אוטובוס הבייתה - ואני פה.

ער יותר מדי זמן.

מחר ליאור [אחותי בת ה3 וחצי] מקבלת מיטה חדשה. צריך לקום מוקדם ולהוציא את המיטה הישנה.

הבעיה שהמיטה הישנה לא עוברת בדלת, אז צריך לפרק אותה. FUN!

ישנו מפגש כיתתי מחר. נו טוב, בכל מקרה תכננתי להפגש עם אנשים מחר...

נראה לי אני אלך לשוטט עם איה בקניון בחיפוש אחר מתנה לסבתא שלה ומשם אמשיך למפגש הזה. ומשם, בדילוג וקפיצה, אל אפי. אם היא תבטיח לא לנסות עלי כל מיני דברים מהקורס מד"א!

יאללה, לישון!

אקס, ת"א של היום זו לא ת"א של לפני שנה.

פחות מנוי.

סתם שיהיה רישום.

אקס, 50.

פוסט מהבית של גלי!

אז הלכנו, זואי, גלי ואנוכי אל עבר coffee-inn ואכלנו לנו אממ, שטויות.

עכשיו אנחנו בבית של גלי - שיהיה ברור, זה גלי זכר ולא גלי נקבה. קוראים לו ככה כי הוא נולד בל"ג בעומר. הגיון של הורים.

עד הבית הבא,

אקס

פוסט מהבית של זואי!

בשעה טובה ומוצלחת הגעתי לביתה של זואי, בדיוק שלושה ימים לפני שהיא נוטשת את א"י לטובת אמריקה הקרירה.

איבדתי את המוזה. נו טוב.

אז  לזואי נאחל המון הנאה וכיף, ובני דודים [מנישואים] חתיכים ;)

מילותיה  של המארחת החביבה:

אני חולה ומסכנה, יוגב עזוב אותי בשקט מ"מילותיה של המארחת".

נו טוב.

עד לפוסט הבא,

אקס

לילה לבן?

די מבחירה. פשוט לא בא לי לישון.

לרוקי הגעתי עם טל באוטו של אבא שהחליט לתת לי טרמפ, כי חזרתי ביום שישי ב9 בבוקר הבייתה ממסיבת הסיום בים המלח. היה נחמד. שומדבר מעבר.

חזרתי עם חברים של אורן. היינו שישה אז לתחנה מרכזית ת"א נסענו שלושה-שלושה במוניות. מסתבר שלאחת לא היה כסף למונית ככה שיצא ששילמתי עליה. פחות מפריע לי ששילמתי עליה. יותר מפריע לי שגיליתי שאין לה כסף אחרי שהגענו ולא לפני שיצאנו.

נחתתי ב0447 בירושלים [בינייני האומה]. התחלתי ללכת לי ברגל הבייתה. 0547 הגעתי הבייתה. שעה בדיוק. היה נחמד.

הוערתי באכזריות ב11 וחצי, לאחר קצת מדי שעות שינה.

אחרי ארוחת הבוהריים אצל סבתא חזרתי הבייתה, לגלות ששימי [דודה שלי] צריכה את המחשב לעבודה. בשלב מסויים נכנבסתי להתקלח במטרה לצאת לכיוון ביתה של אפי [ברגל]. שימי נתקלה בבעיות [photoshop דפוק] ולכן נאלצתי לעזור לה. נוצר מצב שאם אני יוצא ברגל ואם אני מחכה שאמא תקום ותקח אותי, אני מגיע באותו הזמן. העדפתי לחכות.

הגעתי לאפי, שנייה וחצי אחרי הגיעה איה.

בשלב מסויים יצאנו אל עבר שבוע הספר מלווים באחותה. שם פגשנו בג'ן.

די בהתחלה שילמתי עבור ספר שאפי קנתה, כי למוכרת לא היה עודף. בשלב מסויים בהסתובבויות שלנו שם החלטתי להפוך את זה למתנה. הבעיה היא שהקרציה הזו לא מוכנה ומתעקשת להחזיר לי את הכסף. בוף.

מחר אני נוסע להפרד מזואי שטסה לה לחמישה שבועות באמריקה.

הנסיעה שלה והנסיעה של אורן גרמו לי לחשוב איך אני הייתי מגיב ומתנהג אילו אני היום הייתי מחוייב לטוס לשנה לאנשהו. אני מניח שהייתי משתגע.

ביום שני ישנה בגרות בביולוגיה בבית הספר. אני חושב על ללכת לבקר כמה אנשים פעם אחרונה. נראה. צריך להכין רשימה של אנשים שצריך לשמור עימם על קשר.

יום שלישי אני הולך לעבודה של אבא. מרצון, תאמינו או לא.

אקס, מעניין כמה זמן יחזיקו הציפורניים שלי