Life logging
12.9 -
2:05 - הצעת מחקר מדומה הוגשה.
3:24 - פרזנטציה של הצעת המחקר המדומה הסתיימה. לא נרשם כשלון חרוץ.  
 
 
על הפרק -
12.9 - משלוח טיוטה שניה לכותבות הנוספות של המאמר לכנס (נשלח).
12.10 - הגשת מאמר לסמינריון המחלקתי. פרזנטציה שלו.
12.11 - העברת מבחן למאסטרנטים ובדיקת המבחן באותו יום.
12.15 - דד ליין למאמר.
12.17 - הגשת ריוויו למאמרים בסטטיסטיקה (אם אני לא מגישה אותו קודם, תירו בי).
12.17- החיים מתחילים מחדש.
 
עדכון מתגלגל -
12.9- 10:24 בלילה - משלוח טיוטה שניה לשתי הכותבות הנוספות. 12:03 - קבלת אישור ראשוני מאחת הכותבות, הערות יתקבלו בבוקר.
12.10 - 7:51 בבוקר, מייל מהמנחה. היא קראה את המאמר, לא לגמרי מרוצה. שינויים מהותיים באבסטרקט, שאר ההערות יגיעו בהמשך היום. סאמק ערס.
10:24 - הקובץ עם המאמר נשלח למרצה.
10:25 - זה לא הקובץ הנכון. שיט. הקובץ הנכון נשלח עם התנצלות (מזל שהמרצה היא הכותבת השניה של המאמר מלמעלה...).
11:19 - הפרזנטציה מוכנה.
1:57 - לא צריך פאוורפוינט. גמרתי את הפרזנטציה, היה לא רע. נדמה לי שיש לי נושא כללי לדיסרטציה. המממ....
12.11 - המנחה שלי נעלמה. אין מייל ואין עונה. אני בלופ אינסופי של ריפרש על המייל. מצד אחד, בלי לקבל בחזרה את המאמר על שלל תיקוניו אין לי מה לעשות. מצד שני, המוח לא פנוי להשקעה במטלות אחרות. קיבינימט, שתשלח כבר את המייל שלה ותקרע אותי לגזרים!
3:30 - הבחינה של הקבוצה הראשונה שאני מתרגלת נגמרה. עכשיו צריך לבדוק את הבחינות. הדד ליין - הלילה בחצות.
4:49 - טיוטה שלישית נשלחה למנחה. הפעם אני בטוחה שהיא די טובה, וגם אם לא אקבל הערות ממנה, אפשר יהיה לשלוח את המאמר לפרסום.
5:07 - אני דופקת לה בדלת, מדווחת ששלחתי את הטיוטה, היא מתנצלת שהיא נורא עסוקה ועוד לא הספיקה לקרוא את הקודמת. לא נורא, אני אומרת לה, עדיף שתקראי את הנוכחית. היא מבטיחה שתקרא.
5:51 - גמרתי לבדוק את הבחינות של הקבוצה הראשונה. מצוין, בעוד עשר דקות הבחינה של הקבוצה השניה, בבניין הסמוך, ובחוץ יורד גשם זלעפות.
7:30 - נגמר המבחן של הקבוצה השניה. כמה סטודנטים עדיין כותבים, אני צריכה לדחוק בהם לסיים.
8:50 - אני חושדת בשני סטודנטים בהעתקה. תוהה מה לעשות עם זה.
9:04 - גמרתי לבדוק את המבחנים של הקבוצה השניה. שלחתי מייל למרצה עם קבצי הציונים הסופיים של הסטודנטים.
10:20 - אני ממשיכה להתלבט בענייני ההעתקה. מצד אחד מייעצים לי לשתוק, מהצד השני אומרים שחובתי לדווח.
10:31 - אני שולחת למרצה מייל עם פרטי החשדות שלי, ומדגישה שמדובר רק בחשד ולא במשהו מוחלט.
10:32 - הוא עונה, מודה על ההגינות, אומר שיחשוב מה לעשות עם זה. עכשיו זה כבר לא העסק שלי, אני מקווה.
 
נדמה לי שברגע זה הסמסטר נגמר עבורי באופן רשמי.
woo-hoo!
עכשיו רק צריך לעבור את הדד ליין של יום שני. הללויה.
 
12.12 - על הבוקר מייל מהמנחה. אחרי This version is much improved - well done! היא שחטה את המאמר. לגמרי.
כבר שלוש שעות אני מנסה לאחות את קרעיו ולהפוך אותו למשהו קוהרנטי. זה לא פשוט, אני קרובה מדי לדאטה, לכתיבה. לא רואה את הפגמים, את מה שמי שיקרא בקריאה ראשונה לא יבין. אוף.
עכשיו אני מחכה למייל מהכותבת השניה.
9:30 בלילה - אורחי ארוחת הערב הלכו, אני קוראת את המייל מהכותבת השניה. היא מסכימה עם כל ההערות של הראשונה. אני מתמוטטת.
10:10 - שולחת להן מייל ובו תהיה אם לא כדאי לוותר על הגשת המאמר לכנס הזה, ולנסות לעבד אותו טוב יותר בינתיים.
10:15 - המנחה אומרת שזו החלטה שלי, אבל היא חושבת שאפשר לערוך את המאמר הזה בזמן להגשה. אוף. אני לא יודעת אם היא מנומסת או כנה, ואם היא זורקת את הכדור למגרש שלי בכוונה כדי שהיא לא תצטרך להיות הרעה שאומרת שהמאמר איום (בעצם, היא כבר אמרה את זה היום), או שבאמת יש לו תקומה.
10:22 - מייל מהכותבת השניה, שמציע כמה שינויים. אני עדיין לא מבינה מה בדיוק היא רוצה לעשות שם, ושולחת לה מייל תמה בחזרה.
10:40 - הכותבת השניה שולחת מייל עם הבהרות. אה. עכשיו זה באמת ברור. יצאתי מטומטמת. את כל החומר שהן רוצות להכניס למאמר יש לי כבר ממאמר קודם ועבודה שהצגתי השבוע באוניברסיטה. קלולה.
11:00 - מייל מהכותבת השניה, אישי, מנחם, בו היא חולקת איתי את חוויותיה כתלמידת דוקטורט, את הקושי להֶראות נבונה מול אנשים שיודעים את החומר טוב ממך, את רגעי השביזות ורגעי ה"א-הא!" שבשבילם חיים. זהו, אני מאוהבת בה לנצח, ומחזירה לה מייל יבבני ואסיר תודה.
 
12.13 - 3:35 לפנות בוקר - אני גומרת לכתוב טיוטה נוספת של המאמר. כל העולם ישן חוץ מאשר בישראל, שם כולם כבר ערים ובאמצע תכניות השבת. אין לי כח לצלצל לאף אחד לקטר, ואף אחד לא במסנג'ר (טוב, נו. שבת). אני הולכת לישון ולא מצליחה להרדם למשך שעה.
כל היום עובר בריפרשים על המייל. בסוף שתיהן עונות. לא רע. אולי אפילו טוב. בעצם, טוב מאד. עכשיו יש על מה לדבר.
נשארו בעיקר תיקונים אחרונים והגהות. יופי.
 
12.14 - 9:25 בערב, מייל מהמנחה, בו היא דורשת הבהרות לחלק שלא אני כתבתי אלא הכותבת השניה. אנחת רווחה. זה כבר לא העסק שלי.
11:20 - הכותבת השניה מגיבה, עצבנית. "מי שלא מבין בתחום הזה לא יבין את מה שכתבתי, אבל זה מה שיש". מזל שאני כבר לא בעסק.
 
12.15 - 7:59 בבוקר - מייל עצבני מהמנחה, שמסתיים במשפט "תודה על ששיתפתן אותי בעבודה, היה מעניין לעבוד איתכן".
מעניין? מה זה אומר? טוב או רע?
9:02 - מייל מהכותבת השניה, "למה היא התכוונה ב"מעניין?". וואלה, אין לי מושג.
12:54 - מייל מהמנחה, תודה על ההבהרות, ואתן פשוט מצוינות, ואם אפשר להיות הכותבת האחרונה, זה יהיה מצוין (למיקום הכותב בין שאר הכותבים יש משמעות אקוטית באקדמיה. שיהיו בריאים).  אני תוהה אם זה עניין הורמונלי. לא משנה, העיקר שהן יפסיקו לריב.
13:00-14:00 - סוגרים ענייני קרדיטים, עוברים לגרסת PDF, ורואים את הסוף.
4:02 - המאמר נשלח. תודה לאל. אני כבר לא יכולה לראות אותו. החלטה על קבלה/דחיה שלו - במרץ. עד אז אני בהדחקה.
 
אני חושבת שעכשיו הסמסטר באמת, אבל באמת באמת, נגמר.  מצד שני, אף פעם אין לדעת.
בינתיים אפשר לחזור לקפל כביסה בבית (הילדים מתלוננים שאין להם גרביים).
 

---

ולכל הזועמים על התאריך - ככה נראה הגוגל-קלנדר שלי, זה הפורמט שמחייב אותי. זה הכל, אין כאן שום משמעויות נסתרות (למרות שהייתי שמחה לעוד כמה חודשים בשנה).
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 9/12/2008 22:59, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, על עצמי לספר ידעתי
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של מיס בוז'רסקי ב-16/12/2008 11:37

18,471