נה-נה-נה-נה, היי היי היי
אז בעניין הפעוט הזה, אובמה לא ממש עזר לנו. כלומר, לא עזר בכלל. כלומר, תקע אותנו על טפינו ומטעננו, על הניו ג'רזי טרנפייק - מקום איום בכל קנה מידה. משול אולי רק לכביש שעובר דרך רמת חובב - למשך שלוש שעות וחמישים דקות שלמות. במקום. בלי לזוז. סביבנו אנשים הוציאו כלבים לטיול בקור, ילדים (ומבוגרים) לפיפי, ואפילו - שומו שמיים - דיברו זה עם זה. הכל מתוך ייאוש. לא היה לנו מושג מה קרה. שיחת טלפון למשטרה גרסה בתחילה "עבודות חירום בכביש" (ובעברית קוד ל"אנחנו מורחים אתכם, אבל אין סיכוי שנספר לכם מה קורה, והמסוקים שמעליכם הם בעצם ממע"צ"), והתחלפה אח"כ ב"פעילות חירום משטרתית שאין לנו מושג מתי תגמר".
בשלב כלשהוא, כשהשעה היתה כבר הרבה אחרי עשר בלילה, כולם הלכו לישון במכוניות. באחת עשרה ומשהו האיר בפנינו פנס ממכונית משטרה חולפת והבהיר לנו שהכביש נפתח ואפשר להתחיל מחדש לנסוע.
ברוך בורא whole foods, שם הצטיידנו בקצת אוכל לפני הנסיעה ("לא, אפשר לאכול באחת מתחנות העצירה בדרך"; "איכס, נמאס לי מהמבורגר וצ'יפס. בואי נאכל משהו קצת יותר בריא". צדקת, יקירי).
ברוך בורא הדיוידי הנייד. ברוך בורא ג'ורג' לוקס על ששת סרטי ה-Star Wars שלו.
ברוך בורא ג'יי.קיי. רולינג על הארי פוטר שהעסיק ילד אחד. ברוך בורא פרסי ג'קסון שהעסיק ילד אחר (ואת אבא שלו). ברוך בורא דורה, שהעסיקה ילדה אחרת.
וברוכים יהיו הילדים שלי, על הסבלנות האינסופית שלהם, והיכולת שלהם להתמודד עם נסיעות ארוכות, המתנות ארוכות עוד יותר, אכילה בתנאי שדה ופיפי בשלג. בחיי שיש רגעים שבהם הם מלאכי שרת.
רק כשהגענו הביתה גילינו שהכביש נחסם בגלל התראת פיגוע. בוושינגטון. בהשבעה.
אבל למה, למה, למען השם, אתם חושבים שבשש וחצי בערב מישהו יצא לעשות פיגוע בהשבעה שהסתיימה בשתיים עשרה וחצי בצהריים?....
 
אני מניחה שבדומה לפשלה שלו בעניין הפקקים, אובמה-המשיח גם לא יקזז לי את הקילוגרמים הניו יורקים. שוין.
 
אבל לפני הפקק, וההתרעות, והעייפות המתישה, היו לנו כמה רגעים של חסד בטיימס סקוור:
 

מישהו שהחליט להסתנן לקהל הצופים.

 

פפסי רוכבים על גל ההצלחה של אובמה, וממחזרים את הלוגו שלו בקמפיין שלהם

 

 

בשלב הזה כל הקהל פורץ בשירת na-na-na-na, na-na-na-na, hey, hey, hey GOODBYE סוחפת

 

ככה זה נראה אצלנו בחצר האחורית.

היפנים לא סגורים בדיוק מי נגד מי ולמה.

וככה זה נראה בטיימס סקוור. הקור, אגב, היה לא פחות מאכזרי (מינוס 9 מעלות צלזיוס בניו יורק. מינוס 7 ב-DC).

 

 

ברגע ההשבעה היתה דממה מוחלטת בקהל. מעולם לא נתקלתי בשקט כזה בניו יורק.

 

 

שניה אח"כ הצהלות כבר עלו השמיימה

 

ואנחנו הלכנו להפשיר את אצבעותינו הכואבות בסטארבקס הקרוב.
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 21/1/2009 18:17, בקטגוריות רק באמריקה
24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-28/1/2009 16:27

18,471