לטוות ולפרום

 

אנחנו במסלול מסחרר של מסיבות פרידה.

פרידה מהעבודה, פרידה מהחברים. פרידה מהמשפחה, מההורים והילדים האחרים בגן. מהרחוב, מהבית, מהריח של התאנה בחצר.

הוא נוסע בעוד שלושה ימים וקצת, אני בעוד שלושה שבועות וקצת.

ואנחנו משאירים מאחורינו את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

נכון שנחזור (כך אנחנו משכנעים את עצמנו), נכון שאנחנו מגדירים את הנסיעה כזמנית, קצובה בזמן (בלתי ידוע), שאנחנו מצהירים בפני כל מי ששואל, וגם בפני מי שלא, שעוד נשוב. בוודאי. את הילדים שלנו אנחנו רוצים לגדל כאן.

אבל באויר מרחף ריח של פרידה, והוא מחפה על הריח שהתאנה נותנת בקיץ.

 

הפרידה קשה. עם השנים טווינו לנו כאן קשרים של חיים. האשנבאי בדואר מברך אותי בבוקר טוב. הירקן מכיר את סוג הענבים שהילדים שלי אוהבים ותמיד מגניב לקטנה בננה. אני כבר יודעת אלו חבורות בין הורי הגן, מי הבסדרים ומי הערסים, עם איזו אמא נעים להחליף מילים כשאנחנו עומדות ומחכות שישחררו את הקטנים לדרכם. יודעת איפה הכי טוב לנות באמצע פקקי שישי בצהריים.

הגענו לעיר הזו לפני שמונה ומשהו שנים, כזוג נטול ילדים. עבדנו בערים אחרות, חזרנו הביתה לשינה. הדירה שלנו היתה הבית. התחושה הביתית לא הורחבה מעבר אליה.

עם השנים, עם הילדים, נוצרים הקשרים. מ"שלום-שלום" סתמי או עפעוף בלתי מחייב בכניסה לגן, הם מתהדקים לכדי מפגשי אחר צהריים עם הילדים בגינה השכונתית. מפה לשם נולדת גם הזמנה לקפה ואיתה מפגש של מידע (חלילה מלקרא לזה רכילות) וממנו הדרך כבר סלולה. ההחתמה בוצעה. אנחנו שייכים לכאן ולעכשיו ולא לשום מקום אחר.

 

וכמו שקשרנו את הקשרים וטווינו את החוטים, עכשיו אנחנו פורמים אותם.

מבטלים את הבקשה לרשום את הגדול לכתה א' עם כל החברים.

מנסים לדחוס כמה שיותר מפגשים עם חברים של הילדים עד למועד הנסיעה.

משנים כתובות, מחליפים הוראות, סוגרים חדר-חדר בבית עם מדבקות שמסמנות - "זה לקחת", "זה לארוז", "זה לזרוק", "זה לתרום". שמונה שנים לקח לי למצוא את המקום שאליו אפשר לתרום בגדים בעיר הזו. עכשיו הידיעה הזו סוף סוף שימושית.

 

מדהים אותי כמה התרת הקשרים קשה. כמה היא דומה לטוויתם.

עד כמה האנרגיות שהשקעתי בהשתקעות פה דומות לאנרגיות שכרוכות בביקורי פרידה, טלפוני פרידה, נשיקות נרגשות של אנשים שעד לפני שנה לא ידעתי על קיומם.

האם יוותר משהו מהאנרגיה הזו להשתקעות במקום חדש?

---

 

סבתא את כל החוטים מקפלת

סבתא אוספת את בד התכלת

סבתא הולכת לארץ אחרת

לתפור לשמיים שמלה מפוארת

(לאה גולדברג, אגדה)

 

 

 

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 9/7/2006 17:02, בקטגוריות אריזות
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-10/7/2006 18:10

18,471