דנה קמה, דנה נמה, דנה אוכלת בננה

משרד החינוך (הישראלי) ממליץ להורים לתלמידים להזין אותם באוכל מזין. אפשר היה להניח שבמהותה תזונה אמורה להיות מזינה. אבל זה לא בדיוק כך. בטח לא כיום, בטח לא בחברה שמקדשת את ה"הכן מהר, יותר טוב - חמם, והכי טוב - העבר לשניה ורבע במיקרוגל". הכל מוכן מראש, אפילו העלים לסלט (זה שבדרך הם מנכסים לעצמם טעם של פלסטיק - במקרה הטוב, או של רקב מבעבע במקרה הרע - זה כבר ערך מוסף).  

מבית הספר העתידי של השאטני, קיבלנו מכתם מלבב, המציין את אפשרויות התזונה של הילד - ארוחות הצהריים של כיתה א', כך נכתב, מוגשות בשעה מאוחרת יחסית. הם מעדיפים, ובצדק, שילדי כיתה א' יאכלו במבנה הקפיטריה שלא בנוכחות הכיתות הגבוהות יותר, כדי לגונן עליהם קצת יותר. משום כך, מתבקשים ההורים לשלוח עם הילדים חטיף מזין לארוחת הביניים (שכן ארוחות הבוקר אמורות להאכל בבית). ולא, מדגישים אנשי בית הספר, תפוצ'יפס ועוגיות אינם נחשבים כחטיף מזין. לעומת זאת, קרקרים עם גבינה או חטיף בריאות - דווקא כן. לכאורה, נשמע טוב. מזין, אולי אפילו טעים.  

 

הלכתי היום אחר הצהריים לעשות קניות לקראת היום הראשון בבית הספר. מאחר והקפיטריה מגישה בצהריים מזון משובח הכולל בעיקר פחמימות, סוכרים ושומן - רצוי מוקשה ועתיר שומני טראנס - במבחר צורות, שילובים וגוונים (פרנץ' טוסט, שרימפס מטוגן, חטיפוני בצק עלים וכולי וכולי) עד כמה שאוכל ואתמיד אני רוצה לשלוט במה שבא אל פיו ואל גופו.

כן, כן, אני יודעת שסביר להניח שהוא יתחלף עם החברים שלו, לא יגמור את האוכל, יעדיף את המטוגנים של הקפיטריה. אבל רבאק, הוא הילד היחיד בגן החובה שלו שהביא ליום המשפחה את המאכל החביב עליו - פסטה עם ברוקולי. הוא אוהב אוכל בריא (וכן, גם צ'יפס ושניצל תעשייתי. אם יניחו מולו סלט או מנת ילדים ממקדונלדס ברור מה הוא יבחר. אבל אם נשים את המתנה של ארוחת הילדים ליד הסלט, התחרות תהיה קשה...).

אז למה להרוס לו את התזונה כבר עכשיו?

<וחוץ מזה אני קונטרול פריק>  

 

נחזור לסופר. לשם שינוי קיבלתי פטור מהילדים והלכתי לבד. היה לי זמן לבחון את המעברים אחד-אחד. לקח לי בערך חמש דקות לחטוף סחרחורת. לא מהשפע, למרות שגם הוא היה מרשים. מהתיעוש. מהעובדה שכדי למצוא מזון שהוא לא מהונדס, מתועש, עתיר שומן (מוקשה, כאמור), מלח, מונוסודיום גלוטמט, חומרים משמרים, חומרי צבע, חומרי טעם או אורניום מועשר, צריך לחפש בזכוכית מגדלת.

בחיי שלעומת מה שנמצא שם על המדפים מאמא עוף היא תפארת התזונה הבריאה. אפילו לחלב הם מוסיפים ויטמינים. הם לפחות החלק הגלוי של מה שמוסף לשם. על האנטיביוטיקה וההורמונים בכלל לא מדברים.   

 

אם לתהות לרגע אודות החטיף לבית הספר, אחת ההמלצות הבולטות שלהם היתה אותם קרקרים עם גבינה. נשמע לא רע, במיוחד בהתחשב בכך שהשאטני אוהב גבינה עד מאד. את הקרקרים מצאתי בקלות. מצאתי גם מקלות מוצרלה. נכון, גבינה מעובדת, אבל אנחנו לא טהרנים וגם ג'אנק בא אל פינו, מה גם שהמקלונים האלה סבירים יחסית.

ואז הגעתי למדף חטיפי בית הספר. בחיי שיש מדף שמשולט כ-"snack bus". התחלתי ללכת לאורכו ולהאפיר בהתאמה. כשהם ציינו "קרקרים עם גבינה" הם דיברו כנראה על אחד משניים: אריזות קטנות סגורות של סנדביצ'וני קרקרים עם ממרח גבינה מעובדת ומרוככת, בסגנון מנות הקרב או קרקרים שאפשר לטבול באותו ממרח גבינה (צ'דר? הפעם האחרונה שהגבינה הזו נפגשה עם צ'דר היתה כשהדפיסו את האריזות לשני המוצרים באותו בית דפוס. בעצם, לפי הטעם אפשר להניח שהממרח כולו הוכן בבית הדפוס).

ליד אותם קרקרים נחו להם בשלווה חטיפים אחרים - בקבוקוני שתיה ממותקת, אריזות צ'יפס, סוכריות, חטיפים שהיו מוצאים בכבוד את מקומם על צלחות ימי הולדת ליד הבמבה.

 

זה מה שהוא אמור לאכול מדי יום?

למה לעזאזל האוכל הבריא שאפשר לקנות בסופרמרקטים הוא כל כך נדיר ויקר? שלושה מלפפוני ענק (לא טעימים) ב-3 דולר.

חלב לא מהונדס במחיר שהוא פי שניים מהחלב הרגיל.

קריאת תוויות התכולה על המוצרים היא משימה בלתי אפשרית בעליל המצריכה חישוב של גודל המנה. אחוז השומן במנה/serving (ולא בכמות שבמיכל, חלילה) לא מצוין בבירור אלא מחייב מבחר חישובים סבוכים - עכשיו אני יודעת סוף סוף בשביל מה למדתי מתמטיקה מוגברת. סליחה, המורה, על שפעם הטחתי בפניך את המשפט: "בשביל מה אני צריכה ללמוד את זה? לעשות חשבון במכולת אני יודעת עם מה שלמדתי עד כיתה ג'". הו, כמה טעיתי.

נסו לחפש קטניות על מדף הסופר. אם זו לא שעועית לטורטייה (וכבודה של זו במקומו מונח) וזה לא סופר אורגני (וגם אלה נפוצים אך יקרים), מדובר במצרך נדיר עד מאד.  

 

הם לא יודעים את מה שאנחנו יודעים על תזונה? את מה שאפילו משרד החינוך המקוצץ שלנו יודע?

הם מדחיקים? לא ראו את SuperSize me?

שטיפת המח של תעשיית המזון היא כה אדירה ועמוקה? זה פשוט לא מעניין אותם?

אני לא מצליחה עדיין להבין את עניין התזונה האמריקאית. אבל חייבת לרדת לעומקה.  

 

 

---

בסופה של קניה, ניקרו בי כמה חששות מאד רציניים - מה יקרה אם הבן יקיר לי יוציא את השקית עם הקרקרים מחיטה מלאה ומקל מוצרלה שלו, וכולם יצחקו? האם הפסטה עם ברוקולי שהוא ביקש לארוחת הצהריים מתאימה? זה "בסדר"?  

ה"בסדר" הזה משגע אותי.

אני רוצה שהוא ייטמע. אבל שישאר עצמו.

אני רוצה שהוא ירגיש בבית בבית הספר, גם אם הוא לא יודע את השפה.

אני רוצה שהוא יתאים. אבל שלא יכופף את עצמו בפני התרבות האמריקאית.

אני רוצה שלא יצביעו עליו, הילד החדש שלא דובר אנגלית.

שלא יצחקו.

שהאוכל שלו יתאים. שהתיק שלו, מישראל, לא יראה מוזר.

שהוא לא יחזור מחר בדמעות הביתה, כי איזה ילד אמריקאי מגעיל צחק עליו.  

 

אני רוצה לגונן. אבל איך אני יכולה לגונן עליו, כשבעצמי אין לי מושג איך הדברים מתנהלים פה?

כיתה א' בארץ היא דבר ברור - דנה קמה, דנה נמה, הנה המחנכת, הלוח, השולחן. המנהלת (תמיד המנהלת) נואמת נאום פתיחה, הילדים הגדולים מברכים, בשתים עשרה הולכים הביתה.

פה אני מפקידה אותו בתשע בפתח בית הספר וזהו. הביתה. אין זכות כניסה לבית הספר. בשלוש ושלושים הוא יוצא. שרק ידע לאיפה הולכים ומאיפה יוצאים. שרק לא ילך לאיבוד. לא פיזית ולא נפשית.

שמחר יעבור. שנהיה כבר אחרי היום הראשון. אחריו הכל יראה ברור יותר.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 28/8/2006 04:22, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-11/9/2006 05:15

18,472