מיאו חתולה - פרק ב'

בפרק הקודם נפל הפור על הרווק התל אביבי ההולל כמאמץ פוטנציאלי לחתולה.

מה שלא הבאנו בחשבון בשלב זה הוא שה"ה פרץ ואולמרט יחליטו לפתוח במלחמה באמצע הקיץ. התוצאה הישירה של המלחמה (מלבד אבידות, נזקים, פגיעה בחשבון הבנק של רא"ל חלוץ והותרת מדינה שלמה במבט תמה ובמחשבה "מה לעזאזל הם חשבו?") היתה גיוסו של הרווק ההולל למילואים. למען הסדר הטוב יובהר כי הרווק, אף שהוא נושא בדרגת קצונה מפוארת לכאורה, עשה בערך 10 ימי מילואים בעשר השנים האחרונות, מאז שוחרר מהקבע. תפקידו במילואים הוא כה איזוטרי - שלא לומר מגוחך בשגרה - שפשוט לא היה בו צורך. תמיד אמרנו ש"כשהוא יעשה מילואים, נדע שאנחנו בצרות". מסתבר שבקיץ האחרון היינו בצרות, ועוד איך.   

 

הקצין נקרא למילואים, ואנחנו - או יותר נכון, אני והנוער - נותרנו עם החתולה, תוך כדי אריזת הבית באופן סופי ומוחלט. אחרי מחשבה מאומצת של כלל הנוגעים בדבר החלטנו על תכנית פעולה סבוכה במסגרתה הקצין האמיץ יצא לחופשה קצרה בתאריך ידוע מראש, באותו תאריך אני אתפוס את החתולה בארגז שהוכן מבעוד מועד, אעביר אותה לדירתו ועד שישוב מהמילואים תעשה עליה בייביסיטר אחותו (שבצוק העתים מתפקדת גם כגיסתי).

האופציה השניה, משפחת ק' עם החתולים המתאבדים, נפסלה מחמת היותה מטווחת באופן תמידי על ידי הקטיושות. הלכה הפסטורליה הגלילית.  

 

ביום שבו ארזתי את הבית כולו נערכנו ל"מבצע חתולה". הכוחות הלוגיסטיים הביאו את הארגז, היעד נוקה וסודר לקראת בואה (כולל ארגז חול, לראשונה בחייה) והיחידות המיוחדות (כלומר אני) פצחנו בנסיונות לתפוס את האובייקט.

נסיונות כושלים, יש לציין.

שכן החתולה, כמו שכבר צוין, מחוננת בכשרונות של נמרים בנגליים בטבע. כלומר חמקמקה, חזקה ויודעת להסוות עצמה היטב.

 

אחרי 6 נסיונות של התאמת החתולה לארגז היה ברור שמישהו טועה - או שהחתולה גדולה מדי או שהארגז קטן מדי. בשלב הזה נספרו על ידי עשרות שריטות תוצרת תומאס. לא נשברתי - ידעתי שלמחרת אנחנו עוזבים את הבית ועתידה לא מובטח אצל השוכרים. לקחתי ארגז גדול שנשאר מהאריזות, עשיתי בו חורים לאויר וניסיתי להכניס את החתולה פנימה. לתפוס אותה לא היתה בעיה. להחזיק אותה בפנים - ועוד איך. למלעונה היה כח, והרבה. בכל פעם שחשבתי שהנה, עוד שניה והמסקינגטייפ סוגר עליה, היא הצליחה לחמוק. נספרו עוד כחמישה נסיונות לכידה כושלים, וכוחותינו שבו בשביזות לבסיסם.

עתידה של תומאס מעולם לא נראה מעורפל יותר.  

 

המועצה המשפחתית התכנסה לדיון חירום טלפוני, לרבות הנציגות בארה"ב שהיתה עסוקה בלהשמיע קולות של השתתפות בצער. תכל'ס - לא ראינו איך תופסים/מעבירים/משכנים אותה במעונה החדש.

ביום האחרון שלי בבית היא תפסה צפעון קטן מתחת למכונית. זה זיכה אותה בקרדיט רציני אצל השוכרים, ובשלל פחיות טונה שנותרו בבית. לפחות בשבועות שלאחר המעבר יהיה לה מה לאכול. אחר כך? אלוהים גדול.

 

בלב כבד עזבנו אותה מאחור, בתקווה שהיא תמצא את עתידה בשכונה, ושמישהו ידע להעריך את המוח הערמומי והלב הרך שמאחורי הפרווה שלה.  

 

---

 

שבועיים ומשהו אחרי שהגענו לארה"ב המלחמה הסתיימה במפתיע, כאילו כלום לא קרה בקיץ המוזר הזה. הקצין האמיץ שוחרר וחזר לחיי הרווקות של תל אביב. והנסיונות לתפיסת החתולה עלו מחדש על הפרק. לא לגמרי ברור לי מה קרה ואיך זה קרה, שכן לא הייתי נוכחת באירוע המכונן, אבל היא נתפסה והועברה אחר כבוד לתל אביב.  

 

אחרי שעה לערך היה ברור שיש כאן אהבה משריטה ראשונה. היא והוא, הוא והיא, יושבים ביחד מול המחשב, מתלטפים על הספה. היא מיד יודעת מה לעשות בארגז החול המדוגם שהובא עבורה, הוא דואג לה כשהוא בעבודה. היו חסרים רק נרות רומנטיים וכינור שמאלצי להשלים את התמונה.   

נכון לעכשיו מטפחים הגיס והחתולה מערכת יחסים מונוגמית ואוהבת. היא גרה לו בבוידעם ואוכלת לו את האוכל, הוא מקטר עליה טלפונית - ממש כמו חיי נישואין (אולי מינוס הבוידעם). אנחנו שקטים ויודעים שהיא נמצאת בידיים טובות.

---

הגיע היום בו הוא לקח אותה לווטרינר, לבדיקה שגרתית ושלל חיסונים. מאז חיינו כמרקחה.

שכן מסתבר שכמאמר ש. חנוך קשישא, "זו לא גברת, זה אדון".

כן, כן. הבת דודה הידענית, מאכילת החתולים וחובבת החיות טעתה. טעתה בגדול, שלא לומר בגדולים.

נכון אמנם שלתומאס החתול-שהיה-לחתולה אין רחם. עובדתית היא צודקת.

מצד שני, מעולם לא היה לו אחד כזו. אשכים לעומת זאת, היו. בהחלט היו. ואינם עוד.

המדובר בחתול בעל מימדים מפוארים למדי, שסורס אי פעם בעבר, ולכן אין לו שום סימני מיניות חיצוניים. 

מי סרס? באיזה נסיבות ולמה החתול(ה) לא שייכ(ת) למשפחה אחרת? כל אלה תעלומות שטרם באו על פתרונן.  

 

לאור החדשות המפתיעות, כונסה שוב מועצה משפחתית לעת חירום - האם החתול שהיה לחתולה שהיתה לחתול בחזרה יידרש לסיוע פסיכולוגי לעבור את משבר הזהות המינית שלו?

כמה זה יעלה?

איך קוראים לו עכשיו?

איך מתייחסים אליו עכשיו? בשבילי היא תמיד תהיה תומאס החתולה, אבל האם אין זה מן הראוי שיתייחסו אליו/אליה בשיוך המיני המתאים?

ואם לחתול 9 נשמות (ויש להניח שגם לחתולה) האם כבר בזבזנו שתיים על הטעויות הג'נדרייאליות האלה?

אכן, דילמות קשות גדי. 

 

 

לו רק החתול(ה) הי(ת)ה חי(ה) באמריקה היו נחסכות מאיתנו כל הבעיות. it אחד קטן והכל מסתדר. אבל במזרח התיכון הדברים חייבים להיות מסובכים.  

לו רק היו מאמצים את ההצעות לכתיבה עברית באותיות לועזיות ואולי גם מוסיפים על הקודש ומשנים קצת את התחביר העברי, עם כמה שמות עצם אחידים לזכר ונקבה, היה בא לציון - או ציונה - וגם לתומאס גואל*.

 

 

 

---

* וגם לפאקצות שלא יודעות ששתי בנים וארבעה מחברות זה לא אי אי אי.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 25/9/2006 00:32, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של טלי ב-3/2/2007 12:43

18,471