הקרב על המילקי

אי שם בתחילת שנות השמונים, עשור הזוי לחלוטין (אבל על זה בפוסט אחר), כשעוד לא חשבו שיכול להיות דבר בטלויזיה מלבד מדורת השבט של הערוץ הראשון, החשיפה שלנו לפרסומות התמצתה במה שראינו בקולנוע. "הפרסום על מסך הכסף שווה זהב", זוכרים? שווה הרבה יותר מזהב. שווה פלטינה.

כי עד היום אני (ובוודאי גם אחרים) זוכרת את הפרסומת האלמותית למילקי - חלי גולדנברג ואחת אחרת (שכל מה שאני זוכרת ממנה זו התסרוקת השחורה המנופחת) נלחמות עד צאת נשמתן, ובכל הטריקים הנבזיים האפשריים, עבור מיכל אחד של מילקי.

 

למה נזכרתי בזה בדיוק עכשיו?

או.

כי הגיעו לשכונה שכנים חדשים. לא רק שהגיעו, הם גם עברו לגור בבית לידינו, וכך הסתיימה סאגת ה"אני קופץ בקריאות טרזן מהמיטה בקומה השניה" שבה הילדים שלי הפגינו כישורים ווקאליים מרשימים, ואני הרשתי לעצמי לומר להם (שלא לומר לצעוק עליהם) מה שבא לי, מתי שבא לי.

השכנים החדשים הם לא רק ישראלים, אלא מהזן של השאנטי-טרנדי. כלומר, לבושים בבגדי מעצבים, אבל כאלה שיתאימו לשיעורי יוגה, מדברים בשקט לחשני כאילו היו בדיוק על הר גלילי נידח, אבל עובדים במקצועות חופשיים.

אה, והיא גם מעצבת פנים שמתוסכלת נורא (ובצדק) מאיך שהדירות פה נראות.

אם עד עכשיו היה אפשר להתרשם שאני לא סובלת אותם בעליל, טעות בידיכם. האנשים האלה נחמדים לאללה, במיוחד כשהם מגדלים כרגע את אותו מבט סתור ומבולבל שאפיין אותנו בשבועות הראשונים, ונופלים בדיוק באותם פחים בהם אנחנו נפלנו (ומוצאים גם פחים חדשים ליפול בהם).

 

נפגשנו לנו לשיחת חולין בגינה המשותפת. דיברנו על דברים שאנשים שלא מכירים זה את זה אך נקלעו לאותה סימטה בחיים מדברים, ומפה לשם עלה שמו של קרייג. קרייג הוא האלוהים החדש בשכונה, ומסתבר שהוא משפיע לא רק עלינו.

אחרי שהם אכלו אותה בקניות הראשוניות, הם גילו את קרייג, ואחרי כמה נסיונות התבייתו כמונו על מדור ה"איקאה" באתר.

ועכשיו, לקרב על המילקי - גרסת המאה ה-21.

אני מאתרת מדפים מוצלחים וזולים. היא מנסה לקנות לי אותם מתחת לאף.

אני לוקחת אויר ומרחיקה עוד 15 מייל בשביל שולחן.

היא מבהירה שהיא לא במשחק כי השולחן גדול מדי עבורה. אני מוותרת, השולחן יקר מדי.

אז היא קונה אותו.

ככה?

אני מקבלת את הספריה שהיא כל כך רצתה בחינם!. הא-הא!

היא מחזירה בלספר לי על הספה הזולה שהם קנו במציאון של איקאה.

האצבעות מתקתקות, הטלפונים הומים, המיני-ואנים שועטים כאילו היו עגלות קניה בסופר של בבלי אי שם בימי חלי גולדנברג.

מה ישאר אחרון?

האם זה יהיה שולחן אוכל בשבילנו (לא, עוד אין לנו אחד כזה. גורו לכם האורחים!) או שידת טלויזיה בשבילם?

חשוב מזה - הבית של מי יהיה מדוגם יותר?

היא אולי מעצבת פנים, אבל לי יש את הנשק הסודי - הבלוג של מיכליקה עם הפוסט הזה . חכו חכו שאדביק את המדבקות בחדר השינה. זה יהיה המילקי שבמילקים.

אני מחכה לראות את הפנים שלה .

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 4/10/2006 21:44, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד
5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של דרורית ב-8/10/2006 23:27

18,471