תודה, באמת תודה...
אצלנו בפריפריה חוגגים את חג ההודיה קצת מוקדם מהרגיל, וכדי לא להתחרות במצעד המסורתי של מייסי'ס, המצעד המקומי צעד כבר בשבת האחרונה.
היה דיסקו. וצ'ה צ'ה, ורומבה גם.
כלומר כל מי שיודע קצת לרקוד הוציא את בני לוויתו או קבוצת המחוללים שלו לרחובות וכולם ביחד עשו שמיייח.
 
היו שם היספנים עם תחפושות ריקוד מלאות נצנצים וטונה של פעמונים על הרגליים, כך שאפשר היה לשמוע אותם ממרחק שלושה בלוקים.

 

היו מעודדות כושיות בהמוניהן (נגמרו המעודדות הלבנות? בחיי שלא נצפתה שם אפילו אחת כזו, וזה די מוזר באיזור הכי לבן של החוף המזרחי, פחות או יותר).

 

 

היו דרקונים כאילו-סיניים ובעצם ממוסחרים בעליל.

 

ולקינוח הפציע אפילו הבלון העלוב של ה-JCC המקומי, בשביל לנחם אותנו שאולי החגים של הנוצרים מצטלמים מעולה והם פוטוגניים בעליל, אולי אין לנו עץ, וגם לא קישוטים, ורוח החג כולה נשללת מאיתנו (הייתי אומרת שאנחנו יושבים בחושך, החנוכיה דפקה לי את הקיטור), אבל היי - לנו יש לטקעס! וסופגניות! וטונה של מאכלים מטוגנים, אז שילכו הגויים האלה וילמדו מה זה חג שווה (NOT!).

 

 

---

ברשותכם, אני רוצה להתעכב דווקא על שתי תמונות לא-משהו וגם לא מאד קשורות למצעד, אבל קשורות עד מאד לנושא שנדון הרבה בבלוגים ובפורומים - מראה ודימוי גוף האשה.
בשתי התמונות הבאות יש נשים עסיסיות (ומעלה) שלא פחדו להראות את הגוף שלהן בלי להסתיר אותו, ואולי אף טרחו להשוויץ בו בנפנופי אגן וישבן.
 

היו שם הרבה נשים כמותן (ולמען הסר ספק - בעיני הן לא שמנות. הן נעות בין רגילות בתכלית למלאות). אבל היו גם שמנות הרבה הרבה יותר מהן. רובן בבגדים צמודים עד בלתי נראים בעליל. והן לא התביישו, הן לא הסתתרו, הן לא חשבו לשבת בצד רק כי הן לא עונות לחזון הרזון של מישהו. הן היו חופשיות.
לא מדובר בקבוצה מסוימת של נשים כאלה, אלא בהטרוגניות של כל הקבוצות הצועדות (כמעט). בכל אחת מהן היו אשה או שתיים שאפשר לתייג כשמנות או שמנות מאד. אפשר גם לתייג אותן כסתם נשים שנהנות מהחיים.

ניסיתי לחשוב לעצמי מה הביא אותן למצב (תרגום גרוע למושג state of mind) שמאפשר להן את החופש הזה - האם זו הקָבלה העצמית? הקבלה של החברה? העובדה שהחברה האמריקאית מורכבת מהמון פרטים בעלי שונויות ובעיקר בהמון פרטים שהם שמנים-מאד (obese)? מצד שני, זו אותה החברה שמעריצה רזון, שתמונות של סלב-אנורקטיות מחוץ למוסדות הטיפוליים ובין כתליהם מפארות את העמודים הראשיים של הטבלואידים שיש בסופר ושרומזת כל הזמן לטרנד הדיאטטי הנוכחי - יהא זה האטקינס, הזון או הסאות' ביץ' הרגעי.
לא כל כך ברור לי איך בין שני הקצוות האלה מצליחים למצוא את האיזון, אני גם לא מתיימרת לפענח את מסתרי הקבלה העצמית.
מה שכן - אין לי ספק שהבחורות האלה נהנו עד מאד. כפיים להן.  
 

---

בשם תרנגולי ההודו הטבוחים על מזבח ארוחות החג (תתנחמו - הטענה אומרת שארוחת חג הודיה אחת שווה כ-5000 קלוריות. כן. 5000), שתהיה לכם הודיה מהנה.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 22/11/2006 00:28, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, רק באמריקה
11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-24/11/2006 11:42

18,471