תודה, באמת תודה.... (פעם אחרונה, בחיי)

 

כמה עניינים פעוטים על סדר היום:  

1. תרנגול הודו הוא חיה לא טעימה בעליל. רגל, חזה, עם רוטב, בלי רוטב, כזה שהושקה כל רבע שעה בזמן הבישול שלו וכנראה גם כזה שלא. כמה מכוער, ככה לא טעים.

 

2. מאכלי חג ההודיה המסורתיים הם שמנים, שומניים, ולא טעימים. סוף סוף נמצא המתחרה הראוי לאוכל היהודי במובן הרע של המילה. כל זה, כמובן, לא הפריע לכולנו לפתוח את כפתור המכנסיים באנחה בסוף הארוחה.

 

3. מון דייה, כמה שהאמריקאים אוהבים כסף, ויותר מזה - לחסוך כסף. יום שישי השחור חל היום, חג גדול לסוחרים. מסורת עתיקה וקמאית קובעת שהיום הוא יום הקניות הכי מסיבי בשנה, מאחר ובליץ הרכישות לקראת חג המולד הבא עלינו לטובה מתחילה דווקא היום, היום הזה ממש. למה היום ולא, נניח, ביום שני? ככה. אולי כי היום יש חופש לרוב העובדים (חוץ מהאומללים שעובדים בחנויות, כמובן, ולכן מנועים מסיילים בעצמם).

המשמעות באמריקאית מדוברת היא סיילים היסטריים, בעיקר של מתנות ומוצרי אלקטרוניקה, שמביאים את העם להקים סוכות, אוהלים ושאר אמצעי דיור זמני בדומה למעלה פלייסטיישן הזכור לטוב.

כבר שלושה ימים אנשים חונים מחוץ לבסט ביי (רק אני זוכה אוטומטית באסוציאציה של הפרסומת האלמותית לבסט ביי משנות השמונים?) בתקווה להשיג את הטלויזיה השטוחה הנחשקת במחיר נחשק עוד יותר. החנויות נפתחו היום בחמש בבוקר לכבוד העליה לרגל של ההמונים. הדיווחים מוירג'יניה (המדינה השכנה אלינו, שכן במדינתנו האומללה תמו שידורינו להיום וכל הטלויזיות נעלמו מעל המדפים) מדברים על תורים של שעתיים ומעלה רק כדי להכנס לחנות.  

 

ועכשיו מבזק - אין טלויזיה בעולם ששווה השכמה בחמש בבוקר או התנחלות בת יומיים מחוץ לחנות. אין. מצד שני, אם כבר ממילא קמים לילדה בארבע וחצי בבוקר, ושומעים את כל השכנים מחממים מנועים לקראת ההמראה, אפשר תמיד לבקש מהשכנה שתביא איזה דיוידי נייד במחיר מזערי. וכך קמים בשמונה בבוקר (נניח...) ומוצאים על סף הדלת את האריזה, מינוס הצורך לעמוד בתור. כמה טוב שיש שכנים ישראלים.

 

4. חוק מרפי מספר 93041, ס"ק ג' התשל"ח - 1978 קובע:

"אדם אשר היה במעשיו כדי לעזוב את משפחתו לצרכי שעשועים, בילוי או עבודה, הרי שמשפחתו תפגע באופן מיידי ובלתי ניתן למניעה מאחד או יותר מהמקרים הבאים:

(1) תקלות ביתיות, לרבות קלקול מכשירים, הצפות, אש או פריצה;

(2) מחלות, לרבות מחלות ילדים המלוות בחום העולה על 38 מעלות;

(3) ביטול מוחלט ולא הדיר של שנת לילה רציפה;

(4) כל מקרה אחר המשבש את שגרת החיים;

 העובר על סעיף זה עונשו 6 חודשי עבודות שירות בנקיון הבית".

 

מאחר ואנחנו עומדים בגאון במלוא תנאי הסף של הסעיף שכן אבי המשפחה שוגר אתמול לביקור בזק בישראל, זכינו בתמורה בס"ק (2) ובתוספת סעיף (3) לגיוון. אין קץ לשמחתי, אין קץ.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 24/11/2006 16:25, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד, משפחתי וחיות אחרות, רק באמריקה
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של דפנה ב-1/12/2006 12:38

18,471