הללויה!
מישהו חטף את תחנות הרדיו שלי. לידיעת הקייטנים בצפון, מדובר בגבר שמן ומזוקן, שנראה לבוש באחרונה בבגדים אדומים עם חגורה לבנה, וחבש מצנפת תמוהה לראשו. בחלק מהזמן הוא מסתובב עם חבורה של טיפוסים מפוקפקים שמתחזים לאיילים. סנטה קלאוס הגיע העירה והלאים את כל תחנות הרדיו על הסקאלה. כולן, כולל התחנה הקלאסית, מזמררות שירים שהיו ראויים - במקרה הרע - למעליות של קניונים (בעצם, גם בקניונים לא מפסיקים לשמוע את אותם שירים איומים) ובמקרה הטוב לפסקול של סרט של נורה אפרון.  

---

כל סביבותינו מלאות כרגע בהפקות או המחזות-שירה-בציבור של "המשיח" של הנדל.  גם אם קל להבין את הקשר לחג המתקרב, ה"הללויה" בסיום עדיין עושה צמרמורת גם בגב יהודי כשר.
באוירה נוצרית למהדרין שכזו, לגמרי מתבקש להזכר בשירי הלל אחרים, רצוי קצת יותר, אההממממ... יהודיים?  אחד הטובים, אם לא הטוב שבהם, הוא "הללויה" של לאונרד כהן.  למרות שקשה לחשוד בכהן ביהדות יתירה (נדמה לי שכיום הוא מכהן בשעותיו הפנויות כנזיר בודהיסטי), השיר מתכתב קדימה ואחורה עם סיפורו של המלך דוד ונוגע גם בשמשון ודלילה.
 
חשבתי הרבה מה לכתוב על השיר שכל העולם כבר ניתח אותו והפך בו. אין לי הרבה מה לחדש. עוד בשיעורי הספרות כשהמורות דרשו להבין את כוונת המשורר היה לי קשה, ובעצם - מה אכפת לי מכוונתו, כשאני מנסה להבין מה השיר גורם לי להרגיש? שירה דומה בהקשר הזה ליין - או שהיא טעימה או שלא. העפיצות, הטנינים והארומה לא ממש ברורים לי. אני יודעת אם זה עושה לי משהו בלב. הללויה עושה לי את זה. אמרו את זה קודם, לפני (וברהיטות מרשימה) וזה ממש לא משנה - הוא שיר נפלא. 
 
למרות שהגרסא המושרת של ג'ון קייל היא המוצלחת ביותר בעיני (הייתי מוכנה להתחתן איתו רק בשביל לשמוע את הקול הסדוק שלו נוהם "תקומי, הילדה בוכה"), המילים המקוריות של כהן שמתעתעות בשומע - האם מדובר על סיפור אהבה בין גבר לאשה או בין האדם לאלוהיו - מרתקות הרבה יותר.  מסתבר שאחרי שכהן הקליט את השיר לראשונה, רצו גם אחרים להקליט אותו. מ-15 עמודי מילים התקבלו מספר גרסאות, ודווקא זו הלא-מקורית היא שזכתה לתהילת עולם.   
 
מעניין לראות כמה אנשים מרגישים צורך לגעת בשיר. לכן, במקום ניתוח מייגע אודות כוונת המשורר קבלו מבחר מתרגומיו של השיר:
קובי מידן מתרגם
תרגום של נעם פלד מתוך פרויקט עיבוד לעברית של שירי לאונרד כהן שמעולם לא הופץ בגלל בעיות זכויות יוצרים כלשהן.
בן 17 עם גרסא משלו.
תרגום לגרסת ג'ון קייל/ג'ף באקלי.
הטוב מכולם, בעיני (ולא לגרסא המקורית) - התרגום של גילי בר הלל.  
 

ולקינוח, המטעם האמיתי - ג'ון קייל בכבודו ובעצמו, קורע את הלב עם ההללויה שלו.    


שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 4/12/2006 18:07, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, רק באמריקה
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-12/12/2006 20:44

18,471