ואלה שמות

אני כותבת בבלוג במין חשש כזה - מסתכלת תמיד מעבר לכתף. בהתחלה אף אחד לא ידע עליו (וגם לא נכנס). אחר כך באו כמה חברות טובות (כאלה מהחיים. או בעצם כאלה שהגיעו מהוירטואליה לחיים), אבל לאחרות לא סיפרתי. למה? ככה. תחושה של פרטיות כזו. סוג של אינטימיות עם עצמי, גם אם היא פיקטיבית. אחר כך גם אלה מהחיים הגיעו. ואחריהן גם הבעל, לא ממש טרחתי לטשטש או להסתיר. הבלוג היה ועודנו שם באויר. בעצם, אין לי מושג מי העיניים שמביטות בבלוג. זו יכולה להיות גם השכנה שלנו מהבית ליד, עד כמה שאני יודעת. נדמה לי שזה הפחד השני בפולניותו (מיד אחרי הפחד הגדול מהגעה לבית חולים עם תחתונים לא נקיים, שנחשב לחטא נורא בממלכת פולניה) - שהשכנה תדע עלי הכל. אמאל'ה.

 

היום הכתיבה שלי חשופה. רואים אותה - רואים אותי. לא שהדמות הנשקפת מבעד לבלוג היא אני. נדמה לי שאני מצליחה אפילו להטעות כאן קצת או לפחות לעגל פינות. אבל יש בה לא מעט ממני.

בניגוד לאנשים שכותבים תחת שמם הפרטי או המלא (ואני מעריכה אותם על האומץ שלהם לעשות כן) אני מתקפדת. לא מגלה את הפרטים האישיים-באמת, או מתחרטת על דברים שכן כתבתי ומי שמכיר או חופר קצת יכול לעשות 1+1 ולגלות קצת יותר. אני מפחדת מחשיפת יתר - של עצמי, של תחושות, של רגשות. לא מסוגלת. את הדברים היותר עמוקים מאשר החוויות על פני השטח, אני לא יכולה לכתוב כאן.

 

כשאני מכירה לראשונה בלוג מעניין, אני הולכת להתחלה שלו. מנסה להבין את העלילה, להכיר את המשתתפים. זה הרבה יותר מעניין כך. אפשר להקשר לכותבים, לשמוח ולכאוב איתם, לראות את הדרך שבה הלכו בזמן כתיבת הבלוג. בבלוגים הטובים באמת זה יכול להיות מרתק כמו ספר טוב.

 

אבל נדמה לי שהבלוג שלי לא כזה. אף פעם לא הצגתי את עצמי או את הנפשות הפועלות בצורה מסודרת. זה לא מנומס כל כך (סליחה). זה גם לא מאד קומוניקטיבי. אבל זה מטשטש עקבות לא רע (או שאני סתם משלה את עצמי?) ומקל קצת על הכתיבה.

נעים לי בפינה נידחת של ישרא. בלי להיות אושיה, בלי פרויקטים מיוחדים או נושא חם (ראיתם, ראיתם איך ידעתי שדליה איציק תהיה נשיאה? איף). מי שבא - שיבוא מתוך עניין, ולא מתוך רייטינג. מצד שני, הפידבק מהנה. אי אפשר להתעלם מזה.

כשניסיתי לכתוב יומן, כמו כל ילדה ישראלית שהיתה בטוחה שהיא אנה פרנק הבאה, אוטוטו יבואו הנאצים ומה כבר ישאר ממנה. התוצא היתה ששעממתי את עצמי כל כך (ובאמת לא קרה כלום בחיים שלי. בעצם גם היום לא קורה מי יודע מה) שאחרי עמוד וחצי נשברתי. איכשהוא, עם הבלוג אני מתמידה כבר כמה חודשים. אולי זה הפידבק ממי שקורא. אולי.

 

אז מה עושים? לחשוף? עד כמה לחשוף? אותי? את האחרים, המשפחה? לא פייר שבגלל הרצון שלי לכתוב כאן הם יחשפו במלואם. גם עליהם חל חוק "השכנה היודעת" האמור. גם להם מגיעה פרטיות. אם לא כרגע, לאורך הגדילה שלהם.

---

אני מנסה. רוקדת טנגו עם החשיפה - מגלה טפח, אבל מנסה להסתיר טפחיים. תגידו לי אם זה סביר בעיניכם.

 

יש לי שלושה ילדים. על השם של כל אחד מהם חשבנו המון.

 

יש לי שם שנתנו ההורים שלי עם המון כוונות טובות ומחשבה נוגעת ללב. אני שונאת אותו. הוא שם של כוסית בלונדינית ואני לא כוסית ובפעם היחידה שהספר שלי שכנע אותי שגוונים זה דבר נפלא ובטעות יצאתי כמעט-בלונדינית, נחרדתי ולא חזרתי על הטעות. הוא גם שם של צפונית, איכס. מה שכן, השם שלי מאד נוח לשימוש בחו"ל. הוא קל להגיה, יש אותו גם בשפות אחרות.

כשהילדים נהרו ונולדו חשבנו על השמות שניתן להם. לשנינו היה ברור שאנחנו רוצים שמות עבריים. לא שון, לא דין ולא קורל. אלה לא הסתדרו לנו על הלשון (וגם לא במוח). חשבנו במעומעם על כך שאולי יהיה להם קשה קצת בחו"ל, אבל המשמעות היתה חשובה לנו יותר.

 

בסופו של דבר יצאה לנו, מבלי שנתכוון, סדרה. כולם מתחילים באותה אות - במקרה, בחיי שבמקרה, אני נשבעת לכל מי ששואל. גם העובדה שהם מתחילים באותה אות שבה מתחיל שמו של אביהם היא מקרה. וגם שבה מתחיל השם של סבא שלהם. ושל אבא של סבא שלהם. במקרה. בחיי שבמקרה.

יש להם שמות תנכיים, אבל מהסוג הישראלי. כאלה שאפשר לשמוע גם במגרש המשחקים ולא רק ב"חדר". בארץ לא היו מעפעפים אחריהם, כאן זה כבר סיפור אחר.

 

השאטני - מתמודד עם חוסר היכולת הבסיסי של האמריקאים להגות מילרע. אין חיה כזו באמריקאית (אולי האנגלית מבוססת על ההגיה האשכנזית בכלל?). אבל מה שמצחיק הוא העיוותים שבהם אנחנו נתקלים במקרה, בדרך: בשבוע שעבר קיבלתי אימייל מאמו של חבר-לכיתה של השאטני. נדרשנו לאשר את הגעתו למסיבת יום ההולדת של בנה. וכך כתבה האמא -

Kevin will be thrilled to have Yu-Val at his birthday party (זה לא השם שלו. אל דאגה. זו רק דוגמא).

מה שאומר ש: א. אין לה מושג מי הבן שלי ו-ב. היא כנראה חושבת שהוא קוריאני (לרוב, השמות שלהם מורכבים משתי הברות מופרדות במקף, כמו למשל Jun-Sa).

 

הבלונדיני - דווקא ניחן בשם סטנדרטי במקום שבו אנחנו חיים. לא משהו יוצא דופן, אולי אפילו משעמם קמעא, אבל נוח לשימוש.

 

המיניאטורה - לעומת זאת, גרמה לי באחרונה לפרצי צחוק בלתי נשלטים. הם פשוט לא מצליחים לבטא את השם שלה. שיא השיאים היה כשהגעתי בעקבות משהו שקראתי ברשת לאתר שמדרג שמות ילדים ומבקר אותם. עלעול מהיר וחיפוש אחר השם שלה מעלה את הפנינים הבאות -

הראשונה והטובה מכולן:

Why curse the child with this ugly name?

קבלו את יצחק קדמן בכפיים:

Other children will make up horrible rhymes with this name. I don't think it should be inflicted on a defenseless child.

האקטיביסט:

The spelling is especially awful. Just say "no" to this name.

והסקילה הפומבית ממשיכה:

I think this name is awful. Other kids would have a field day with this one.

This name looks and sounds horrible.

עד שמגיע הצדיק בסדום ועושה סדר בעניינים:

It is a great idiot-o-meter name. A child with this name will be able to immediately judge the intelligence of a new acquaintance based on their reaction to it. Illiterate morons will think it's ugly, anyone with any cultural exposure at all knows its pronunciation and history and seems to think it's beautiful. I like it.

באמת תודה. יצאת צדיק.

בינינו, אני מבינה את המבקרים. אני מניחה ששמות ישראלים נשמעים להם אקזוטיים בערך כמו ג'ון-סה לדידנו.

במקביל, המחשבה מנקרת - האם בעוד כמה שנים הילדים שלי ישנאו את השמות שלהם כמו שאני שונאת את שלי?

אני מניחה שחלק מהתשובה תנבע ממקום המגורים שלנו, אם נשאר כאן או שנחזור לארץ. כשנתנו להם את שמותיהם הנחנו שחייהם יעברו עליהם בישראל וששם הם יהיו ברורים ומקובלים. אולי לא שמות של טייסים או דוגמניות אבל שמות של אנשים מהיישוב. הייתי מעזה ואומרת אפילו סוג של מלח הארץ (אם דבר כזה עוד קיים). אבל גם בלי להדרש דווקא למקום המגורים - האם הם יבינו את מה שרצינו להעביר להם כשנתנו להם את שמותיהם? האם יעריכו אותם כמו שקיווינו?

 

(ואתם אוהבים את השמות שלכם?)

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 28/1/2007 06:27, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, משפחתי וחיות אחרות
90 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-10/10/2007 14:41

18,471