חמישה דברים

דרורית אמרה, ונינה ביקשה, בדיוק אחרי שסגרתי עם עצמי את נושא צמצום החשיפה ואפילו זכיתי לקבל רגליים קרות בעקבות כמה תגובות לפוסט קודם בנושא.

אבל אני מחבבת את השתיים האלה מזה זמן רב, ולכן מנסה נואשות להעלות מהאוב את מה שאתם עדיין לא יודעים אבל אולי לא נורא כל כך שתדעו עלי:

 

1. את הסיגריה הראשונה שלי עישנתי בגיל שנה וקצת. אמא שלי עישנה וביקשתי ממנה "שלוק", בלי היסוס (או עם) היא נתנה לי. לפי התיאורים הכנסתי אותה לפה והוצאתי אותה בלי כלום. אחר כך הבנתי כנראה שצריך לשאוף. שאפתי, נחנקתי, בכיתי ויצא לי עשן מהאף, האזניים והעיניים בהתאמה. הפעם הבאה (והאחרונה) שעישנתי סיגריה היתה בכיתה י'. שאפתי, נחנקתי, דמעתי ובזה הסתיים הרומן שלי עם עישון. לרומן של אמא שלי עם העישון לקח עוד כמה שנים  טובות (ואיום מצדי במניעת העמדת דור יורשים) להסתיים.

 

2. את החבר הראשון שלי הכרתי בתאונת דרכים. הוא היה הנהג ואני הייתי הטרמפיסטית שלו. זו היתה הפעם הראשונה שלקחתי  טרמפ עם מישהו (ועוד מהופעה של שלמה ארצי או בראיין אדאמס. מי זוכר?). הוא לא עצר בתמרור "עצור" ומצאנו את עצמנו מלופפים על עמוד, 100 מטר מהבית שלי. למחרת הוא בא לבדוק מה שלומי, מצא אותי בכותונת פלאנל בלתי מושכת בעליל, והשאר היסטוריה.  

 

3. את החברה הכי טובה שלי הכרתי ביום הראשון של הטירונות. היא היתה שלושה מספרים אישיים אחרי. שנאנו אחת את השניה כל הטירונות. היא חשבה שאני יודעת הכל על הכל ולכן מעצבנת, ולה היה חבר ששלח לה מכתבים כל יום ולכן היא עיצבנה אותי. אחרי שהיא גילתה שאין לי מושג על כלום ואני סתם מבוהלת עד עמקי נשמתי, ואני גיליתי שהיא ממש לא יודעת איך לזרוק את החבר הנודניק שלה, נהיינו חברות. הפרחים לצה"ל על שהביא לחיי שניים מהאנשים החשובים לי ביותר - אותה ואת הבעל.

 

4. יש לי פוביות שואה עמוקות - כשהילדים שלי נולדו, אחד הדברים הראשונים שחיפשתי אצלם היה שיער בהיר או עיניים בהירות שיאפשרו להם להסתתר כשהנאצים יבואו. לשמחתי למיניאטורה יש אף גויי לחלוטין שיאפשר לה הטמעות מצוינת בקרב הכפריים הפולניים (במקרה שנקלע בטעות לאיזה כפר פולני כבוש או שהם סתם יבואו לקחת אותי באופן אישי). מצד שני, אני חובבת גדולה של הומור שחור, לרבות הומור שואה, ולא חושבת שיש פרות קדושות שאסור לצחוק עליהן.

 

5. במשך הרבה שנים הייתי בטוחה שהכלבה האהובה שלי אכן הלכה לאיבוד ויום יבוא ונמצא אותה. רק בגיל עשרים ומשהו גילו לי שהיא לא בדיוק "הלכה לחפש משפחה אחרת" כמו שסיפרו והאמנתי בלב שלם, אלא מתה. עד היום הבדיחה המשפחתית היא על הדברים שאין לי מושג לגביהם וכשמשהו כזה קורה מסבירים לי ש"הוא/היא/הם הלכו לחפש משפחה אחרת".

 

אחרי שפרשתי שלל נוירוזות ומוזרויות אחרות, אשמח לשמוע 5 דברים שאני או אתם לא יודעים על:
רונן א. קידר

אמ"ט

מאזינה ברקע

נועל'ה

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 2/2/2007 17:57, בקטגוריות על עצמי לספר ידעתי
28 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של קיטי ב-20/2/2007 09:37

18,471